די להרס

האם רוחו של זכריה בן אבקולס שורה בגבעת רם?

פרופ'' אלישע האס , כ"ב בשבט תשע"ח

פרופ' אלישע האס
פרופ' אלישע האס
צילום: עצמי

הריסת ביתו של אדם היא עונש כבד ביותר, עונש השמור לטרוריסטים רוצחים וגם זה במגבלות כבדות והימנעות מפגיעה באותם חלקים של בתים שגרים בהם בני אדם שלא היו שותפים לפשיעה.

לא בכדי מגביל בית המשפט הגבוה לצדק את פעולות הענישה של הריסת בתי רוצחים ודורש הרסה כירורגית.

המושג צדק  המופיע בשמו של בית המשפט הגבוה לצדק בישראל  מוגדר במילון בבילון במילים הבאות: יושר, כנות, הגינות, דרך-האמת; נכונות, אמיתיות; מידת-הדין, משפט-אמת; ישועה, גאולה, ניצחון. כלולה בזה מידת הדין

הליכה עם מידת הדין ללא התייחסות לנסיבות מוזכרת בתלמוד כסיבה לחורבן.זכור "לטוב" זכריה בן אבקולס מפרשת קמצא ובר קמצא שעמד על קוצו של דין וחכמים לא דחו את טענותיו וכך הביאו עמו ביחד לחורבן הגדול. ואני תמה אם הריסת הבתים בדרך האבות אינה פרשה דומה.

המהפכה החוקתית של אהרון ברק העמידה את מוסר הזכויות במרכז הדיון על כל פעולה ממשלתית. מטבע הדברים תרבות מוסר הזכויות גורמת לכך שבית המשפט נדרש להכרעה כל אימת ששתי זכויות מתנגשות ויש להכריע איזה זכות עדיפה ואיזה זכות נדרסת. מכאן נובע כוחו החדש של בית המשפט אך גם נדרשת אחריותו.

והנה לפנינו מקרה של התנגשות זכויות: המדינה עסקה בהסדרת היישוב דרך האבות והשאירה בספק קטעים זעירים של אדמת היישוב. אין לרצועות קרקע אלה שום בעלים שיכולים לטעון לזכות כלשהי בפיסת קרקע כלשהי שעליה בנויים מספר מטרים מרובעים של בית.

מדובר באחוזים בודדים משטח הבית כולו.  מול ספק זכות זו עומדת זכותו של אדם לא להענש בעונש השמור ללוחמי טרור. אדם ששילם מיטב כספו והתחייב לשלם משכנתא כבדה זכותו הבסיסית היא לא לאבד את ביתו על זמן שלא פשע במזיד בפשע שווה ערך להתקפת טרור רצחנית. זכותו השניה היא שבמקרה שיתגלה בעל זכות בקרקע שלא היה ידוע בזמן הבניה יוכל לקיים עימו משא ומתן לקראת עסקת פיצוי שתהיה כדאית לשני הצדדים כמקובל בכל מקום שבו נפגשים שני בעלי עניין.

ביישוב דרך האבות מתנגשות שתי זכויות של צד אחד בספק זכות של צד שאינו נמצא. האם במקרה זה המושג צדק, שחתום בשמו של בית המשפט הגבוה לצדק, קובע שזכות גדולה תידרס על ידי ספק זכות קטנה? לי הדבר נראה לא מתקבל על הדעת.

בית המשפט העליון בישראל מדבר על "פסק דין חלוט" ודאגה ל"שלטון החוק" . במה שונה דאגה זו מדרכו של זכריה בן אבקולס שהביא לחורבן? האם המסקנה היא שהחברים הנכבדים בבג'ץ  רוצים להחריב משהו? אם זו המסקנה הרי ששומה על המנהיגות האמיתית של הציבור להתעלם מפסקי הדין של הבג'ץ במקרה זה ולהחזיר לשלטון החוק את הצדק. אפילו במושגי תרבות הזכויות אין כאן צדק. למי שנבחר לייצג את הציבור ולהנהיג בשמו את המדינה הדמוקרטית יש חובה במקרה זה לא לציית ל"בני אבקולס" היושבים בארמון השיש בגבעת רם  ולמנוע את הריסת הבתים בדרך האבות.

כאשר יגיע מי שטוען לזכות על חלקי הבתים שדרכו בתום לב על רצועות הקרקע המדוברות, תהיה לבעלי הבתים המאויימים הזכות השניה השמורה להם, האפשרות לפצותו בסכומים שאין שום יחס בינם לבין התועלת שאפשר להפיק מרצועת קרקע הררית צרה. אנא התעשתו ואל תשלחו טרקטורים להריסה שבסופו של דבר עשויה להביא לחורבן. היסטוריה נלמדת כדי שלא לחזור על שגיאות העבר.