עיתונאי מקצוען?

יזהר ברק , כ"ד בשבט תשע"ח

יזהר ברק
יזהר ברק
צילום: עצמי

הקלחת התקשורתית רוגשת ורועשת מדבריי הרב קלנר ביחס לנשים. אכן, לא צריך להיות פמיניסט במיוחד כדי שהדברים לא ינעמו לאוזן.

אבל בעיניי הסיפור כאן הוא לא הרב קלנר ולא עצם דבריו. כמובן, מותר לא להסכים עם הרב קלנר. יש גם מקום לדון עימו, להסביר מדוע לדעתנו הדעות מוטעות והסגנון לא ראוי וללבן את העניין בדרכה של תורה. אבל כאמור, זה לא הסיפור.

מה כן הסיפור? הסיפור המשמעותי כאן הוא פרסום הדברים והנזק שהוא יצר. הנזק העצום הזה נקרא בשפה ההלכתית "חילול השם". אותו מגדירים הגמרא והמדרשים: "מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואין משאו ומתנו באמונה, ואין דבורו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, אשריהן בני אדם שלא למדו תורה, פלוני שלמד תורה – ראיתם כמה מכוערין מעשיו וכמה מקולקלין דרכיו. העבודה (לשון שבועה), לא נלמד תורה, לא נלמד את בנינו תורה, ונמצא שם שמים מתחלל על ידיו" (ציטוט משולב על פי יומא דף פו עמוד א ומקבילות במדרשי תנאים).

זהו גם הגדר ההלכתי שנפסק להלכה: "...דברים שהבריות מרננין אחריו בשבילן, ואף על פי שאינן עברות – הרי זה מחלל את השם" (משנה תורה לרמב"ם, הל' יסודי התורה, פרק ה, הלכה יא). זו בדיוק הרוח הנושבת בציבור הרחב לאחר פרסום כזה. כפי שיאיר שרקי היטיב לזהות בדברים שכתב השבוע בטורו בבשבע: כל הזכויות של הציבור הדתי, של התורה, של מכינת עלי – כולם נמחקות מהתודעה לאחר פרסום כזה. כמובן, יש מקום לקריאת "חכמים היזהרו בדבריכם" (כפי שהרחיב שרקי בטורו שם), אבל הזהירות הנדרשת בדברים כאלו נגזרת של פרסום הדברים. זו המשמעות הפשוטה של דברי חז"ל: היזהרו בדבריכם וודאו שהקהל ששומע את דבריכם מבין את הפרספקטיבה של הדברים ולא נותן פרשנויות והשלכות מרחיקות לכת. ואם יש חשש שעוף השמיים יוליך את הקול – היזהרו שבעתיים ובחרו מילים בקפידה. ולמה, כי בסופו של דבר השאלה היא מה מבינים השומעים ומה הם חושבים, "ונמצא שם שמיים מתחלל" .

וכאן אנחנו מגיעים לסיפור המרכזי שאמור לזעזע את אמות הסיפים שלנו, הרבה יותר מאשר דבריו של הרב קלנר: אם הרב צריך להיזהר שדברים כאלו לא יפורסמו, מה נאמר על מי שבא ופרסם אותם בידיים לציבור הרחב? יאיר שרקי הנזכר, כתב של חברת החדשות, הוא זה שחולל את הפרסום וחילל שם שמיים, בידיים, בצורה ישירה.

אנחנו כבר מכירים את הריטואל הקבוע של דתי מחמד שמתברג במקומות הגבוהים בגופי התקשורת/צבא/פרקליטות ועסוק בעיקר במלחמות בדת, ובהוכחות לחבריו למקצוע כמה הוא בצד שלהם למרות שהוא דתי. אבל אצל שרקי נראה היה שהסיפור הוא אחר. הרקע התורני, שמירת החזות התורנית עם הפיאות, כמו באה לספר: אני לא כמו כל אלו. אני שומר על האמירה הדתית שלי. לא נסחף.

אולי לכן הסיפור הזה כל כך מסעיר אותי. כי לצערנו, גם שרקי נסחף לים הזה. מה היינו מצפים מאדם ירא שמיים, המודע לעוצם חומרתו (ואף עונשו) של המחלל שם שמיים? הצפייה הייתה שכאשר מגיעה אליו כזו הקלטה, הוא היה פועל כאילו הרב קלנר בעצמו שכר אותו להיות יועץ התקשורת שלו. מנסה למנוע את הפרסום, ואם הדבר לא אפשרי - לפחות למזער נזקים. ומדוע? לא מדאגה לרב קלנר, אלא מדאגה שהבריות ירננו: "אשריהן בני אדם שלא למדו תורה, פלוני שלמד תורה ראיתם כמה מכוערין מעשיו וכמה מקולקלין דרכיו". כמובן, בהחלט במקום היה גם לפנות אישית לרב קלנר ולהסביר לו מדוע לדעתו יש סכנה גדולה באמירת דברים כאלו, ובניסוחים כאלו. כפי שראינו, שרקי בחר בדרך שונה בתכלית.

שרקי התייחס לביקורת זו: "ביממה האחרונה אני שומע הרבה קולות שמקשים על הפרסום ושואלים אותי 'למה עשיתי את זה' וטוענים שמדובר בחילול השם וכדומה" ומה תשובתו? אצטט את עיקרי הדברים, כפי שפורסמו בתקשורת: "צריך להבין שהתקשורת לא עוסקת תמיד במה שטוב ונח והתפקיד שלה הוא לעסוק גם בדברים פחות נעימים. יהודי אוהב ה', אוהב תורה שמסקר את המגזר, מוצא את עצמו מהר מאוד מדווח דברים שהם לא נוחים. ופרשת הרב קלנר היא דוגמה אחת מיני רבות... אני חושב שזה נכון מהותית וגם תקשורתית ושכך היה צריך לנהוג... בשביל מה אני עיתונאי? בשביל לייצג את המגזר או בשביל להיות מקצוען? ...הפרסום ראוי ואני עומד מאחוריו כי יש לו ערך ציבורי... המבחן הוא האם הסיפור אמיתי ובעל ערך."

חיפשתי בדבריו מענה לטענה התורנית-הלכתית-מהותית של חילול שם שמיים. מענה שיניח את הדעת ויבאר מהו ההיתר לעשות עבירה כל כך חמורה. לא מצאתי שום מענה כזה. מה כן מצאתי? ערכים אחרים, מקבילים: תפקידה של התקשורת, ערך ציבורי, פרסום ראוי, האם הסיפור אמיתי ובעל ערך.

בשולי הדברים ראוי להתייחס לטענה נוספת שהשמיע שם ש"הקלטה היתה מתפרסמת בכל מקרה". לא ברור כיצד טענה זו באה לפטור אותו מן הדין. האם הידיעה שעבירה הולכת להתבצע מתירה לבצע אותה בידיים? ומילא אם היה טוען שהפרסום אצלו מזער נזקים. אך כל מי שקרא את כתבתו של שרקי היה יכול לחוש היטב את הנימה המעצימה והביקורתית, כולל השמטת התואר "רב" מהרב קלנר לאורך הכתבה.

את המשפטים הבאים ניסיתי לעדן, ללמד זכות ולהבין אחרת, אך לצערי אינו רואה אפשרות אחרת להבין את הדברים: יאיר שרקי הוא בחור טוב וכוונותיו טובות. אבל בסופו של דבר הוא עומד בין שתי מערכות של ערכים שלשתיהן הוא רואה עצמו מחויב. המערכת התורנית, זו המחויבת להלכה ולמצוות, מערכת בה ההלכה ודבר ה' הם הכל. ומערכת נוספת של ערכים, בה אפשר לדבר על "תפקידה של התקשורת" ו"ערך ציבורי" והחשיבות להיות עיתונאי מקצוען.

מערכת של ערכים תקשורתיים, ציבוריים, אמיתות הפרסום. אלו לא ערכים דתיים אלא ערכים שבאים מסולם אחר. (ראו למשל חוק איסור לשון הרע לעומת האיסור ההלכתי של לשון הרע, בעניין אמיתות הפרסום). ומדבריו של שרקי עולה שבעיניו הערכים הללו יכולים לגבור בשעת הצורך על המערכת של התורה ודבר ה'. שהרי הם מתירים לו ליצור בידיים חילול השם. גם אם הוא לא מודה בזה באופן מפורש.

לצערנו, הרעה הזאת לא פגעה רק בשרקי. קיומן של שתי המערכות האלו הוא זה שמאפשר לנפתלי בנט להגיד על דבריו של הרב שמואל אליהו שהם "חוצפה". הרב אליהו הוא אולי רב חשוב שצריך לכבד אותו, אבל כל זה מתרחש במערכת אחת. במערכת המקבילה שאינה פחות חשובה בעיניו ובעיני רבים מבוחריו – נפתלי בנט הוא מאן דאמר יותר גדול ומשמעותי מהרב אליהו.

וזו רק עוד דוגמה למציאות שמבט מפוקח מראה שהיא שוזרת וחורזת הרבה מאוד התנהלויות ואירועים. אבל בכל זאת – יש כאן חידוש עצוב. כי כמו שאמרתי, היה נראה ששרקי בא להגיד אמירה אחרת, רעננה, תורנית, ולא מתנצלת ומתחנפת. קשה לשפוט לאור הלחצים בהם עומד אדם בתפקיד כזה, אבל השורה התחתונה חייבת להיאמר: לדאבוננו התקווה התבדתה.

עד שלא נפנים שיש לנו מערכת מחויבות אחת ויחידה: קיום רצונו של הקב"ה, כפי שעולה מתוך ספרות חז"ל, עולם ההלכה והמוסר היהודי; ושאר המערכות באות מכוחה וכפופות לה לחלוטין - נמשיך לראות את טובי בנינו מוותרים ונסחפים אחר ערכים אחרים אשר לא ידעתם.