המחנך שהזכיר לנו את מתיקות החינוך
המחנך שהזכיר לנו את מתיקות החינוך

בחודשיים האחרונים הציפה אותנו התקשורת במגוון דוחה במיוחד של פרשיות והטרדות מיניות הקשורות לאנשי חינוך:

בזו אחר זו נפתחו כל מיני תיבות פנדורה ונחשפו שלדים של תלמידים שחייהם הוכתמו במוסדות לימוד ובמרחבים שאמורים להיות מגונים ובטוחים לילדים שהורים סומכים על המורים שיקבלו אותם בעיניים עצומות

מעבר לפגיעה ולאובדן התמימות, ששוב פעם מזכירים לנו מדוע חובה ללמד את התלמידים שלנו, בעיקר את אלו הקטנים וחסרי הישע היכן עוברים גבולות הנגיעה ונהפכים להטרדה בכל הנוגע לגופם ושהגוף שלהם הוא רק שלהם!

גרמו פרשיות אלו, שהדברים שאמרה מרים, אשתו של הרב איתמר בן גל הי"ד לנשיא המדינה בשבע, יישמעו כאילו נלקחו מעולם אחר:

"הוא קרא לתלמידים שלו: מתוקים שלי", סיפרה לנשיא, לאחר שזה פנה אל כמה מתלמידיו שבוא לשבעה.

וחשבתי על הניגודיות התהומית, על השמיים וארץ, על ההבדל הבלתי נתפס בין סיפורי האימה והגועל אודות הניצול המיני של התלמידים והלכלוך שצף ועלה לבין המתיקות הקסומה והקדושה הזו שעלתה מדבריו של הרב איתמר בן גל הי"ד, שככל הנראה לא היה מהמחנכים שהחתימו כרטיס וראו בכיתה שלהם לא יותר מכלי להבאת משכורת הביתה

ואיזה יופי שגם בעולם הזה שלנו, אנחנו עדיין יכולים למצוא מחנך שבאמת אהב את התלמידים שלו: בנקיות. בטוהר. במתיקות. עד כדי כך שקרא לתלמידים שלו: מתוקים שלי.

וכמה אהבה אמיתית ודבקות לחינוך אתה צריך, בכדי לקרוא כך לתלמידים שלך וששני הצדדים ידעו באמת שלא מדובר כאן בהעמדת פנים של מישהו שמנסה למצוא חן בכדי להרשים, אלא במשהו אמיתי פנימי עמוק נכון ומדויק.

ורק המילים האלו, הנדירות והיפות האלו כל כך: 'מתוקים שלי' כבר הופכות בעיניי את הרב איתמר בן גל הי"ד לאחד מהמחנכים מעוררי ההשראה שנחשפתי אליהם בשנים האחרונות.

ואולי בעצם הזכיר לנו הרב איתמר הי"ד איך אמור מלכתחילה להראות קשר טבעי ובריא בין מחנך לתלמידים שלו:

קשר בין שני אנשים ונשמות,  שזה הרבה יותר מאשר בין מורה לתלמיד שאין ביניהם אלא ציונים והעברת אינפורמציה בלבד.

ואת זה אף מנוע חיפוש של גוגל לא יוכל להחליף לעולם.