עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים

הרב יאיר פרנק , כ"ח בשבט תשע"ח

הרב יאיר פרנק
הרב יאיר פרנק
צילום: Noam Moskowitz/flash90

"וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים" (שמות כו,טו). המשכן היה בנוי מארבעים ושמונה עמודי עץ ענקיים.

כל עמוד בגובה עשר אמה (כחמשה מטרים), ברוחב אמה וחצי על אמה. להלן נתבונן במדרשי חז"ל ובפרשנים על טיבן של עצים מופלאים אלו. כיצד הגיעו לעם ישראל הנמצא במדבר? מדוע דווקא 'עצי שיטים'? מה כוונת התורה 'עומדים'? ומה הם יכולים ללמד אותנו על אמונה וצפייה לישועה.

הגמרא במסכת יומא (עב ע"א) מביאה שלושה פירושים למילה 'עומדים': "אמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב עצי שטים עמדים, שעומדים דרך גדילתן. דבר אחר: עומדים - שמעמידין את צפויין, דבר אחר: עומדים, שמא תאמר אבד סברן ובטל סכויין - תלמוד לומר עמדים - שעומדין לעולם ולעולמים". הפירוש הראשון נראה כפשט – יש להניח את העמודים אחד ליד השני, באופן שיעמדו, ולא אחד על השני (וכן, שהעמידה תהיה בדרך גדילתן דווקא). הפירוש השני הוא שהם מעמידים את ציפוי הזהב שעליהם (לקמן נראה כיצד דרש זאת רבינו בחיי). הפירוש השלישי, ובו נתמקד תחילה, הוא פלא – שעומדין לעולם ולעולמים. מה כוונת חז"ל בלשון זאת?

מסביר רבינו בחיי (שם): "והענין לומר כי אף על פי שהמשכן והמקדש עתידין ליחרב, וכלי הקדש הגופניים עתידים שיאבדו בגולה, אין להבין שכשם שפסקו למטה כך פסקו למעלה תבניתם ודוגמתם ח"ו, אבל הם עומדים וקיימים לעולם, ואם פסקו למטה עתידים לחזור לקדמותם". המקדש הפיזי, הגשמי, עלול להיחרב, אולם המקדש הרוחני הוא נצחי. חורבן המקדש מציין היעדר וחסרון, אך רק ברובד של העולם שלנו. יש רובד גבוה יותר, פנימי יותר, שבו אין שום חורבן. ברובד הזה ההמקדש קיים ועומד.

ממשיך רבינו בחיי (שם): "שמעמידים את צפוין ... קרא צפוין הכח שהם מצפים לו". נראה שכוונתו היא כזאת - הצפייה יונקת את כוחה מהקיום הרוחני-שמימי של בית המקדש בהווה. עצם היות בית המקדש הרוחני קיים ועומד, הוא הכח שמעורר את הצפייה התמידית לבניין השלם בארץ. שכן, כל דבר שאני מצפה לו יש בו נשיאת הפכים. מצד אחד הוא חסר לי, ולכן אני מצפה לו. מצד שני, אם אני מצפה, סימן שבאיזה שהוא מקום הוא כבר קיים בהווה, בתוכי, בחלומי.

מה יאירו עתה דברי רש"י (שם): "יעקב אבינו צפה ברוח הקדש ונטע ארזים במצרים, וכשמת צוה לבניו להעלותם עמהם כשיצאו ממצרים, אמר להם, שעתיד הקדוש ברוך הוא לצוות אתכם לעשות משכן במדבר מעצי שטים, ראו שיהיו מזומנים בידכם. הוא שיסד הבבלי בפיוט שלו טס מטע מזורזים קורות בתינו ארזים, שנזדרזו להיות מוכנים בידם מקודם לכן".

הכלי יקר (שם) מסביר לאור מדרש זה גם את הלשון 'עומדים': "כפי הפשט שיעקב הכין אותם לעבודת בית א-להינו נוכל לומר שלכך אמר עומדים, לומר שיקחו מאותן עצי שיטים העומדים מוכנים לכך כי זהו משמעות לשון עומדים בהרבה מקומות בדבר המוכן ועומד לכך". רש"י עצמו מסביר שהמדרש רמוז בה' הידיעה שבתחילת הפסוק: "ועשית את הקרשים", "היה לו לומר ועשית קרשים, כמה שנאמר בכל דבר ודבר, ומהו הקרשים, מאותן העומדין ומיוחדין לכך".

עצים השיטים עומדים לעולם, לא רק לאחר החורבן, אלא אפילו קודם הקמת המשכן. נראה שיעקב אבינו לא ביקש רק לדאוג לבניו לצורך הפשוט של עצי שיטים לבניין המשכן. יעקב אבינו רצה לטעת בליבותם של בני ישראל במצרים את הצפייה למשכן, את הצפייה לגאולה. עצי השיטים העמידו את הצפייה לישועה, עוד קודם שנבנה המשכן. כיצד? עם ישראל נטע עצי שיטים, טיפח אותם וגידל אותם בתוככי הגלות המצרית. לאורם, או ליתר דיוק – לצילם, התחנכו ולמדו ילדי ישראל מינקותם – אנו מצפים ליום שבו נגאל, ונבנה משכן לא-לוהינו וא-להי אבותינו. עוד לימדנו יעקב במעשה הנטיעה יסוד חשוב - צפייה לישועה אינה רק געגוע ותקווה, אלא צפייה שמתפרטת ומתממשת במעשים בפועל, בכדי להביאה (עיין דברי מרן הרב קוק בעין אי"ה שבת לא ע"א, עולת ראיה א עמ' רעט; אורות הקודש ג עמ' ע-עב).

יסוד זה מתקשר עם היות העצים - "עצי שיטים". במדרש תנחומא מצאנו שעצי שיטים אלו מכפרים על שני חטאים. "למה קורא אותם עצי שטים כדי לרפאות מה שעתידין לעשות בשטים שנאמר (במדבר כה) וישב ישראל בשטים" (תנחומא תרומה ט). "הם עשו שטות והכעיסוני בעגל יבואו עצי שטים ויכפרו על שטותן" (שם י; ביחס למזבח). לפי מדרשים אלו עצי השיטים באים, להקדים תרופה למכה, לכפר על חטא השיטים (זנות), וחטא העגל (עבודה זרה). שני החטאים הללו קשורים בחוסר הסבלנות, ברצון לממש את הכל 'כאן ועכשיו'. בעגל – עת בושש משה מלהגיע, ובזנות – הרצון בחוויה רגעית וחיצונית, בלי לחכות לדבר האמיתי, העמוק (ושורש שניהם – אחד).

כאשר אדם מחובר באמת לדבר עצמו - הוא מחכה לו, הוא מצפה לו, ולא מתדרדר למה שמציאה המציאות בהווה, בחיצוניותה. כאשר אדם מחובר ל'עצי שיטים עומדים - שעומדין לעולם ולעולמים' – אזי הוא מצפה אליהם, ורק אליהם. אולם, כאשר אין לְמה לצפות, והאדם חי רק את הכאן והעכשיו, אזי הוא נופל. דווקא הצפייה, כשם שהיא געגוע עז, היא גם הנותנת לאדם כח להתמודד עם ההווה, בסבלנות, באמונה. שכן, יש למה לחכות.

אפשר לחזור עתה גם לפירוש הראשון, הפשוט לכאורה, - "שעומדים דרך גדילתן". התקדמות העולם היא כצמיחתו וגדילתו של עץ. מתחילים מלמטה, בשורשים, וצומחים אט אט למעלה, מתוך צפייה שיש בה צמיחה מעשית מתמדת, בסבלנות עמוקה ועקשנית, מתוך שאיפה מתמדת למעלה, לשמים.

אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ.

וְקַרְנוֹ תָּרוּם בִּישׁוּעָתֶךָ.

כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם וּמְצַפִּים לִישׁוּעָה.