הנשמה היוצרת

אוהד דהן , כ"ט בשבט תשע"ח

אוהד דהן
אוהד דהן
צילום: עצמי

הנשמה לא רק מציירת מציאות אלא בכוחה גם ליצור את המציאות עצמה.

בפרשתנו העוסקת בציווי בניית המשכן, על כל כליו, ה' מנחה את משה איך לבנות את המנורה הטהורה :

" ועשית מנורת זהב טהור, מקשה תעשה המנורה (כה, לא) " - כולה נחצבת מחתיכת זהב אחת, וכמו בעל המלאכה החותך בכלי האומנות ומפריד הקנים אילך ואילך (רש"י שם).

משה שמתקשה לעמוד על אופן עשייתה מתבשר שעתידה היא להיעשות מאליה - "מקשה תעשה המנורה" - לפי שהיה משה מתקשה בה, אמר לו הקב"ה השלך את הכיכר לאור, והיא נעשית מאליה (רש"י שם).

מפשטות דברי רש"י, נראה שמשה מתקשה בעצם לצייר במחשבתו את המנורה.

היה למשה קושי ממשי לראות את התוצר הסופי. הוא לא הצליח לקחת את מכלול ההנחיות ולצייר במחשבתו את התוצר הנדרש.

כנגד זה ראה הקב"ה לנכון להראות לו את צורת המנורה, ולא סתם צורה, אלא צורה החקוקה באש.

לבסוף, משה זורקת את הכיכר לאש, והמנורה נעשית מאליה.

בסוד הדברים, היה כאן דיאלוג בעל רובד עמוק יותר, הנוגע לענייני הנשמה.

משה כביכול אומר לקב"ה - אני לא מסוגל 'לצייר' את המנורה. אין בהשגתי לעמוד על טיבה, ולגעת בה בעומק נשמתי.

הקב"ה משיב למשה - דע לך, הנשמה לא רק 'מציירת מציאות', היא גם 'יוצרת מציאות'. דע לך שעל אף שאינך עומד על טיבה בשכלך, בהשגתך - בכוח הרצון החבוי בנשמתך ליצור את המציאות.

ומיד - כהשלמה לדברים אלו, מצווה הקב"ה למשה : 'השלך את הכיכר לאור, והיא נעשית מאליה' .

בעצם הקב"ה מצווה את משה להתחיל תהליך של יצירה באופן שההשגה עדיין לא הושגה בשלמותה, אך הרצון קיים. האש קיימת, ועודה מפעמת בלבו של משה.

(זו אולי גם הסיבה שהראה לו דווקא מנורה העשויה מאש, לרמז לו על נקודת הרצון ).

גם באופן הזה יכולה להיווצר מציאות של יצירה.

בכוח הנשמה ליצור דבר שמעבר להשגתה. לאדם יש רצונות, ופעמים שהם עולים ומייצרים את המציאות, זאת, על אף שאותה מציאות לא תמיד מתיישבת 'במודע' של האדם.  אך בתוך תוכו, בעומק נשמתו, הוא חפץ ורוצה להגיע לאותה נקודה.

כאילו שהנשמה רוצה לפרוץ את גבולות האדם, לעלות כמו להבת אש אל תוככי החיים עצמם, ולמצוא את הביטוי שלה.

לייצר לה מעט ממנורת הזהב ולהקים מקדש מעט ...