אין תלמיד שאין לו שעה

אבינועם הרש , ה' באדר תשע"ח

אבינועם הרש
אבינועם הרש
עצמי

יש משהו בחודש אדר על המסכות והנהפוך הוא שלו שמאתגר בכל שנה מחדש את מערכת החינוך על מגוון החוקים והקונפורמיות הכבדה משהו שלה:

פתאום נכתבים להם כל מיני חוקים מדומיינים והזויים על ידי התלמידים ורב פורים שגורמים לך לתהות מה בעצם ההבדל בין חוק הזוי לנורמטיבי אם לא כוח ההרגל.

נסו כאנשים מבוגרים להיכנס לעולם התלמידים ולחוות דרך עולמם את מגוון החוקים שחלים עליהם ותבינו בעצמכם עד כמה חלק מאותם חוקים יראה לכם הזוי ולכל הפחות לא ממש רלוונטי לזמננו:

אל תקום מהכיסא בלי אצבע. אל תדבר בלי אצבע. אל תלך לשירותים בלי אצבע. אל תצא להפסקה בלי רשות, אל תעבור את שטח בית הספר בלי רשות, אל תוציא פלאפון בלי רשות.

ובכל פעם אני חושב על התלמידים הללו, החופשיים, הנונקונפורמיסטים שהולכים לאיבוד בין סבך החוקים ונופלים בין הכיסאות ומשקיעים משאבים מטורפים רק בכדי ליישר קו עם כולם ולהיטמע בתוך המערכת.

ובגשם שירד כאן בשבוע שעבר נזכרתי איך הייתי מצונן לגמרי עם כאב גרון,  עמדתי מול כיתה ה' ורק חלמתי על כוס תה שכבר לא הספקתי להכין בגלל שיחה אישית שקיימתי עם תלמיד ושאבה לי את כל ההפסקה.

ואז אחד מהתלמידים הכי בעייתיים שלי עם סף קשב נמוך ביותר ולב ענק, איחר לשיעור בכמה דקות, ניגש אליי וביד בטוחה הגיש לי אחר כבוד: כוס תה חמה עם נענה שאלוהים יודע מאיפה השיג.

הוא עבר בערך על מיליון חוקי בית ספר: איחר לשיעור, נכנס ללא רשות לחדר מורים, ניגש למתקן המים הרותחים שאסור לתלמידים להתקרב אליו

כל העיניים הופנו אליי לראות איך אגיב. אחרי שהניח לי את הכוס תה הדהים אותי ועוד הוציא גם חתיכת לימון.

"קודם כל תודה רבה לך על כל ההשקעה שלך. לא אשקר לך. הצלת אותי!" אמרתי לו בכנות. אני חייב לך. לא כמורה. כבן אדם"

הוא חייך בסיפוק.

המשכתי: "וכמחנך שלך אני אומר לך שזו הפעם האחרונה שאתה נכנס לחדר מורים בלי רשות ועוד ניגש למים הרותחים. יש סיבה למה אסור לתלמידים להיכנס לשם". הרמתי את כוס התה, ברכתי והרגשתי תחיית המתים.

ואז גם הבנתי, מדוע אין תלמיד שאין לו שעה, גם אם הוא אחד מהמופרעים שבכיתה, כי רק הוא והתכונות המיוחדות שלו יכולים היו להשיג לי את כוס התה הזו, שהצילה אותי וממשיכה ללוות אותי בכל חורף מחדש.