התורה וחז"ל בהלכות השבת

אחת המצוות הבולטות ביותר היא השבת. סביב מצווה זו נקשרו הלכות רבות המתבססות על ל"ט אבות מלאכה שהיו נהוגות במשכן, והוספו הרחבות שנקבעו מדרבנן

בשיתוף שורש , ז' באדר תשע"ח

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

התורה וחז"ל בהלכות השבת

אחת המצוות הבולטות ביותר ביהדות היא ללא ספק מצוות שמירת השבת. סביב מצווה זו נקשרו הלכות רבות המתבססות על ל"ט אבות מלאכה שהיו נהוגות במשכן, והוספו הרחבות וניואנסים שנקבעו להלכה מדרבנן – לפי חז"ל. מטרתן של המצוות האלו והאלו היא לסייע לנו לשמור על השבת במלואה ולקדש את היום השביעי בשבוע. הנה כמה הלכות כאלו.

על פי חז"ל

הדלקת נרות שבת

התורה מצווה אותנו "לא תבערו אש בכל מושבותיכם" (שמות, ל"ה) ומכאן נלמד שאסור להדליק אש בשבת. חז"ל סייגו את האיסור ואמרו שהעניין הוא שאסור שתידלק אש חדשה בשבת, אך מותר ליהנות מאש שהודלק מבעוד מועד. יחד עם זאת, לא בתורה ולא במשנה אנחנו מוצאים אזכור להדלקת נרות שבת. המקור המפורש העוסק בסוגיה זו מופיע לראשונה בתלמוד בלשון הזו: "הדלקת נרות בשבת – חובה", מאז שהגמרא הגדירה זאת כחובה, נכנסה מצווה זו כחובה, ללא עוררין, גם אח"כ – בתקופתו של הרמב"ם. בסופו של דבר, הלכה זו נכתבה בספר שולחן ערוך בתוספת ברכה: "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של שבת".

איסור מוקצה בשבת

בשבת ישנו איסור לגעת או לטלטל חפצים חפצים שונים, לפי ארבע קטגוריות:

מוקצה מחמת גופו – חפץ שאין לו שימוש מכוון לכבוד השבת (למשל, אבני הרחוב)

כלי שמלאכתו לאיסור – כל חפץ שאסור השימוש בו בשבת (כלי כתיבה, מכשיר חשמלי)

מוקצה מחמת חסרון כיס – חפץ יקר מאוד שהאדם מייחד לו מקום מסויים (כסף, תמונה יקרה מאוד)

בסיס לדבר האסור – חפץ שלעצמו אינו מוקצה, אך הוא תומך או משלים את החפץ האסור בשבת (למשל, כרית ועליה מכשיר נייד אסור בטלטול כיוון שמטלטל את שניהם כשמזיז את הכרית).

מומלץ לקרוא: שאלות רב על איסורים בשבת

ארבעת הקטגוריות הללו נקבעו על פי חכמים. על פי התלמוד הבבלי, טעם המצווה היא כדי שלא ננהג כמו שאנו נוהגים בימות החול, ויהיה ייחוד מסויים לשבת. על פי אותו הטעם, איסורי ל"ט אבות מלאכה בלבד אין בהם די כדי לאפשר את קיום אווירת השבת במלואה. הטעם השני הוא משום שימת סייג – כדי שלא יבוא לידי איסור מתוך כך שייגע או יטלטל חפץ אסור בשבת.

על פי התורה וחז"ל

ההבדלים בין שעות כניסת השבת בערים השונות

מדי שבוע מתפרסמים זמני כניסת שבת ויציאתה לפי הערים באתרי האינטרנט, בעלוני השבת, בעיתונים ובתחנות הרדיו. אך כיצד נקבעות שעות כניסת השבת בערים  מדי שבוע?

היום, על פי היהדות, מתחיל בשקיעה של היום הקודם (ולא בחצות הלילה). לכן, על פי התורה הזמן בו נכנסת השבת הוא בשקיעת השמש. מכיוון שהזמן בין שקיעת השמש לזמן שבו יוצאים הכוכבים (המכונה גם "בין השמשות") נחשב לזמן מסופק, נקבע להלכה להחשיב את הזמנים הללו – בכניסת השבת וגם בצאתה – כחלק מהשבת. לכן, בפועל, השבת אורכת יותר מ- 25 שעות בממוצע, משקיעת השמש ביום שישי ועד לצאת הכוכבים בשבת.

חז"ל הרחיבו את המצווה וקבעו תוספת "מחול על קודש" – להוסיף זמן נוסף אל תוך הקודש כדי לחבב את המצווה ולהדר אותה, ולכן הוסיפו זמן לכניסת השבת וליציאתה – זמן זה נקרא "תוספת שבת". בערים השונות משתנה אורך התוספת, לפי מסורות ארוכות שנים שהשתרשו והשתמרו. כך למשל, ברוב ערי הארץ 'תוספת שבת' היא 20 דקות, בחיפה היא עומדת על 30 דקות ואילו בירושלים, המחזיקה בזמן הארוך ביותר, מכניסים את השבת על פי הלוחות השונים כ- 40 דקות קודם.

הלכות עירוב

על פי התורה, אסור להכניס ולהוציא חפצים מרשות הרבים לרשות היחיד ולהיפך, ומותר לעשות זאת אם מדובר ברשות שהיא לא רשות הרבים ולא רשות היחיד. איסור זה נכלל בל"ט אבות מלאכה.

חז"ל הניחו שיש קושי בשמירה על מצווה זו, מאחר ולא מדובר למעשה ביצירה של דבר חדש (כמו, למשל, להשתמש בחשמל או להדליק אש בשבת) ובשל כך נעשה קשה יותר לשמור עליה ולזכור את פרטיה. לכן הרחיבו את המצווה ויצרו לה סייגים חדשים, כמו למשל יצירת רשות חדשה בשם "כרמלית" (איזור שהוא לא רשות הרבים ולא רשות היחיד, אלא מקומות פתוחים שלא משמשים לאף אחד באופן מיוחד – כמו למשל שדות) ואיסור טלטול חפצים בין רשות יחיד אחת לשניה הנמצאות בבעלות נפרדת.

בסופו של דבר, מטרתה של התורה ושל חז"ל אחריה היא לסייע לאדם לשמור על השבת ולקדש אותה. חלק מהמצוות הן בבחינת תוספת תענוג לשבת וחיבוב המצווה, ואחרות הן סייגים המונעים מאיתנו לעבור על האיסור מהתורה.