לאן נעלם מזבח הקטורת?

מדוע "נשכח" מזבח הקטורת בפרשה תרומה כשהתורה דיברה על כלי הקודש והתורה מזכירה את המזבח רק בפרשה הבאה

הרב ד"ר יוסף שטמלר , ז' באדר תשע"ח

הרב ד"ר יוסף שטמלר
הרב ד"ר יוסף שטמלר
צילום: אוניברסיטת חיפה

פרשת תרומה מתארת את כלי המקדש: הארון, השולחן, המנורה והמזבח החיצון. פרשת תצווה עוסקת בבגדי הכהנים ובתהליך הקדשתם לעבודה. ואז, באופן מפתיע ביותר, בסוף פרשת תצווה, "נזכרת" התורה לדבר על מזבח הקטורת. מדוע "נשכח" מזבח הקטורת בפרשה תרומה כשהתורה דיברה על כלי הקודש?

המשכן מסמל את העולם ואת הקשר המורכב בינו ובין רבש"ע. בהיכל עומדים המנורה והשולחן שמייצגים שני היבטים מרכזיים בעולמנו הסופי: שבע החכמות והשפע החומרי. בקודש הקודשים עומד ארון הברית המייצג את האין סוף. הכיצד? כידוע, "ארון אינו מן המידה" (מגילה י ע"ב), וכשבא שלמה להכניס אותו לבית המקדש לא היה יכול להעבירו בפתח שבין ההיכל לקודש הקודשים (שמות רבה, פרשה ח, א). עובדה זו מבטאת את ה"קושי" של האין סוף להצטמצם במקום סופי, ולעניינינו ניתן לראות בה אינדיקציה לכך שאכן מייצג הארון את האין סוף. בנוסף לכך, ידוע שהאותיות ס' ו ם' שבלוחות, עמדו בנס, וגם זה מוכיח שלא מדובר על המציאות הסופית שלנו. מצטרפת לזה העובדה שעל הארון ניצבו שני הכרובים, שהם סוג של פסלים, דבר שאסור לעשות באף מקום אחר בעולם אבל נמצא דווקא בקודש הקודשים. גם זה מראה שמקום זה הוא אקס-טריטוריה של האין סוף.

נמצאנו למדים שבמשכן, מייצג ההיכל את העולם הסופי בעוד שקודש הקודשים את האין סופי. איך זה מסביר את העובדה שמזבח הקטורת נידחה לסוף פרשת תצווה? חז"ל אומרים שהקטורת במקדש מייצגת את הנשמה שבאדם. ואכן, הקטורת מפיצה ריח טוב וזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו כפי שאנו עושים במוצ"ש כאשר מברכים על בשמים מפני הסתלקות הנשמה היתרה (טור, סימן רצז). הזוה"ק אומר שהקטורת מקשרת שמים וארץ (חלק א, דף רל), וזה בדיוק תפקידה של הנשמה, לקשר בין האין סוף והגוף החומרי.

הבנה זו מקרבת אותנו לפתרון החידה שהצגנו בפתח הדברים. אם נסתכל על הפסוק המתאר את בריאת האדם, נראה שנאמר שם: "וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים וכו'" (בראשית ב, ז). באותו סדר בדיוק בו מופיעים הדברים ביצירת האדם הם מופיעים בבניית המשכן: "ה' אלוקים" מיוצג ע"י הארון בקודש הקודשים, וזה אכן הכלי המופיע ראשון בפרשת תרומה; אח"כ "עפר מן האדמה" כלומר עולם החומר המיוצג ע"י השולחן והמנורה; ורק בסוף הנשמה המיוצגת ע"י מזבח הקטורת. תהליך היצירה בוצע בתנועת מטוטלת: תחילה הועמדו שני הקטבים זה מול זה, האין סופי מול הסופי, ואח"כ נבנה הגשר ביניהם הלא היא הנשמה ומזבח הקטורת.