מהמשתה עד לקבלת התורה מחדש

הרב עמיחי איל , ח' באדר תשע"ח

הרב עמיחי איל
הרב עמיחי איל
צילום: עצמי

מגילת אסתר נפתחת במשתה הראוותני שעשה המלך אחשוורוש לכל שריו ועבדיו במשך חצי שנה.

התיאור המפורט של מיטות זהב וכסף המוצעות בבדים רקומים בפתילי בוץ וארגמן והשתייה ללא הגבלה, נועד כדי ליצור את התחושה של תרבות נהנתנית ללא מעצורים.

חז"ל מסמנים את השתתפות היהודים באותו משתה כסיבה מרכזית לגזירה הקשה שניחתה עליהם על ידי המן הרשע כמה שנים מאוחר יותר, כשהמשמעות היא שההתערות בתרבות הפרסית היא שהובילה לגזירת המן הרשע. אך על פי הציר המרכזי של פורים, 'ונהפוך הוא', אפשר לומר שאותה סיבה עצמה שהובילה לגזירה הנוראה היא זו שהובילה בסופו של דבר את הישועה כשליהודים 'הייתה אורה ושמחה וששון ויקר'.

התרבות הנהנתנית ששטפה את ממלכת פרס ומדי השפיעה על היהודים, גם הם 'נהנו מסעודתו של אותו רשע' וגם הם סיגלו לעצמם את התודעה החומרנית השלטת המעלה על נס את הסיפוק היצרי ומותחת אותו עד הקצה. על פי הלכי הרוח בשושן הבירה רק מה שהיה טעים לחיך ומה שנראה כלפי חוץ מלא פאר והדר, נוצץ ומושך את העין קיבל חשיבות וערך.

בתוך אווירה כזו, ערכים יהודיים ותורניים נעשו חיוורים והתחילו לאבד את הרלוונטיות שלהם, כשקרירות ואדישות הלכה וגברה ביחס כלפי תורה ומצוות בחיי הכלל והפרט של היהודים בממלכת אחשוורוש. השקיעה המתמשכת בתרבות הכללית יצרה מציאות של טשטוש עמוק של התודעה היהודית הבסיסית ביותר בדומה למצב של שינה, כעין היחס של אדם ישן אל המציאות הסובבת אותו.

את המצב הזה היטיב לזהות המן הרשע. בפנייתו למלך אחשוורוש הוא פותח "ישנו עם אחד", ע"פ חז"ל המן מתאר כאן את המצב של עם ישראל כשינה והוא מציע למלך לנצל את שעת הכושר כדי לממש את המזימה העמלקית העתיקה ולבצע את 'הפתרון הסופי', וכך אכן 'נכתב ונחתם בטבעת המלך'.

מן הצד השני, מרדכי היהודי 'ידע את כל אשר נעשה' הן בנוגע לגזירת המן הרשע והן בנוגע לתהליך הרוחני שקדם לה. מרדכי אמנם מזהה גם כן את התרדמת העמוקה שבה נמצא עם ישראל, אך הוא יודע שלגבי עם ישראל הכלל הוא 'אני ישנה ולבי ער' וגם במצב שנראה כלפי חוץ אבוד וחסר תקנה, במעמקים הלב היהודי ממשיך לפעום. מרדכי מבין, שהדרך היחידה לצאת מן המיצר היא לעורר את ליבם של ישראל ולהפיח בו חיים חדשים ולשם כך הוא מגייס את אסתר הקוראת לכנוס את כל היהודים, לצום שלושה ימים ולהתעורר בתשובה.

אך מרדכי היהודי יודע שהתעוררות לתשובה אל ה' ואל תורתו מתוך כפייה חיצונית או פנימית לא תחזיק מעמד לאורך זמן. הוא מבין שמשימתו העיקרית, לאחר שלושת ימי הצום וההתעוררות הראשונית, היא להעלות את עם ישראל כולו למדרגה רוחנית חדשה, כי מי שטעם מיינו של אחשוורוש ונהנה מסעודתו לא יוכל להסתפק בחוויה רוחנית חיוורת ואפורה.

מי שהתנסה בחוויה מלאת עוצמה לא יסתפק בפחות מכך. האתגר הגדול של מרדכי ה'גדול ליהודים' היה להגיש את התורה מחדש לעם ישראל ב'כלים מכלים שונים' באופן חי ומושך ולהרוות את צימאונם ביינה של תורה 'כדת אין אונס' מתוך אהבה ורצון. עם ישראל היה צריך לטעום ולראות כי טוב ה' ולחוש 'כי טובים דודיך מיין', שחביבים דברי תורה ודברי סופרים יותר מכל מנעמי תבל, וכך זכו כל ישראל שבאותו הדור לקבל את התורה מחדש.

הדמיון בין דורו של מרדכי היהודי לדורנו בהחלט אינו מקרי. גם בדורנו אפשר לחוש באותו צימאון ליהדות מלאת עוצמה ולחיבור אליה מתוך אהבה ורצון. האתגר הגדול שלנו הוא 'להגיש' בטוב טעם ודעת, תורת חיים מלאה אורה ושמחה שיהיה בה כדי להרוות את הצימאון של רבים המחכים לכך.