קליפת המן וקליפת זרש

הרב הלל מרצבך , י"א באדר תשע"ח

הרב הלל מרצבך
הרב הלל מרצבך
עצמי

במגילת אסתר אנו נפגשים בשתי דמויות דומיננטיות ממשפחתו של המן הרשע: המן, וזרש אשתו.

ניתן לבאר שהמן וזרש משמשים כשתי "קליפות" מתוך שורש עמלק, שצריך לבער מלבנו. ננסה לעמוד על שתי הקליפות, ואופן תיקונם.

קליפת המן – חוסר הכרת הטוב

כשמעיינים במגילה, ניתן לראות נקודה מאוד מעניינת. מלבד רצונו של המן להשמיד את עם ישראל, ניתן לזהות את מהות ה"קליפה" של המן. המן זוכה לגדול מעל כל השרים והיועצים, אך כאשר רואה את מרדכי (אסתר ג, ה): "וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה" ומתוך כך מחליט: "לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים".

והנה, אחר שהמן כבר גזר את הגזירה, וזוכה לגדולה עצומה, כשהוא מספר למקורביו (אסתר ה, יא-יג): "אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ וְאֵת אֲשֶׁר נִשְּׂאוֹ עַל הַשָּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ" הוא מגלה את המסתתר בתוכו: "וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי!!!". יש להמן כל כך הרבה טוב, אך הכול מתגמד ביחס לבעיה הקטנטנה שהוא "רוֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ". הכול לא שווה לו כלום!

זו ממש כפיות טובה, כלפי כל הטוב שקיים לו בעולם! יש לו: עושר, בנים, אישה, כבוד עצום, הוא מספר 2 למלכות, כל כך הרבה שפע. ואפילו שהכול נפלא בחייו, המן רואה את ה"יהודון" הזה, וכל החיים שלו בשחור בגלל נקודה קטנה. זוהי "קליפת המן" הסתכלות על החיים ב"עין רעה".

קליפת זרש - ייאוש

לעומתו, זרש המרשעת, היא מתנהגת כאישה טובה כל זמן שהחיים שלה ושל בעלה טובים. אך ברגע שהיא רואה שהמן נפל פעם אחת, בעודו קורא לפני מרדכי ברחבי העיר (אסתר ו, יא): "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ", במקום לעודד אותו ולתמוך בו, היא אומרת לו (אסתר ו, יג): "כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל".

היא מייאשת את המן: "אין לך סיכוי! אם נפלת אתה חסר תקנה!". זהו קליפת זרש, קליפת הייאוש וחוסר אמונה ביכולת לקום.

התיקון לקליפת המן

אצל אסתר אנו רואים את ההפך הגמור. מסופר במגילה שאסתר הייתה ילדה יתומה: "כִּי אֵין לָהּ, אָב וָאֵם; וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר, וְטוֹבַת מַרְאֶה, וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ, לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת".

חז"ל מגלים לנו על אישיותה (מגילה יג ע"א): "אסתר ירקרוקת, היתה וחוט של חסד משוך עליה". ירקרוקת אין הכוונה שהייתה בצבע ירוק, אלא חיוורת (כמו מחלת התבואה "ירקון"). היא אולי הייתה אנמית (ללא ברזל). היה לה מחסור באוכל, אך "חוט של חסד" המבטא את הרצון לתת מעצמה למען הזולת עמד לנגד עיניה. גם כשאין לה דבר, כשהיא במצב קשה, היא חושבת על הזולת. זהו מידת החסד שהייתה קיימת באסתר. רואה את הטוב במציאות, ומנסה לתת מעצמה למען האחר.

התיקון לקליפת זרש

אצל מרדכי אנו רואים שהוא היחיד שלא השתחווה להמן, ובעקבות כך נפלה הגזירה הקשה על כלל ישראל שכולם ימותו ביום אחד. היינו חושבים, שכשאדם שומע שבגללו כל ישראל הולכים למות, הוא היה נכנס לחרדת ייאוש. אולי אפילו היה מתאבד מרוב לחץ שבגללו כולם נענשים.

אך מרדכי לא מתייאש, הוא מכנס את כולם ומארגן תפילות, ובטוח שה' יעזור לו. אפילו כשהוא פונה לאסתר, הוא מודיע לה שאם היא לא תפעל, ה' ימצא את הדרך להציל את עם ישראל באופן אחר (אסתר ד, יד): "כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר". הוא חי בוודאות שהגזירה תתבטל באיזה דרך שהיא.

מניין למרדכי הביטחון הגדול שהכל יסתדר? "וּמָרְדֳּכַי, יָדַע אֶת כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה" הוא יודע מראש, כי הוא חי מתוך אמונה בקב"ה. הוא יודע שמי שהולך עם ה' אין לו לעולם סיבה להתייאש, גם כשהגיע למצב הקשה ביותר בחייו.

לסיום...

למדנו מתוך המגילה שני יסודות חשובים שאנו צריכים לחדד לעצמנו כל חיינו:

ההסתכלות על המציאות בעין חיובית (להינצל מקליפת המן).

לא להתייאש מכל משבר (להינצל מקליפת זרש).

ומתוך ההתגברות על "קליפת המן" ו"קליפת זרש" נזכה לשפע גדול בגשמיות ורוחניות.

פורים שמח.