עד דלא ידע

הרב יעקב הלוי פילבר , י"ב באדר תשע"ח

הרב יעקב הלוי פילבר
הרב יעקב הלוי פילבר
צילום: ערוץ 7

פורים אינו חג מן התורה, חובות היום הנוהגות בו הם מדברי סופרים, כמו שכתב הרמב"ם בפתיחתו להלכות מגילה וחנוכה: "יש בכללן שתי מצוות עשה מדברי סופרים ואינן מן המנין [של תרי"ג מצוות]".

והנה על אף היותו מדברי סופרים מסיים הרמב"ם את הלכות מגילה ביחודו ומעלתו של יום הפורים: "כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר, הרי היא קיימת כחמישה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל־פה, שאינן בטלין לעולם.

ואע"פ שכל זכרון הצרות יבטל שנאמר: 'כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני' (ישעיה סה טז) ימי הפורים לא יבטלו שנאמר: 'וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם'". מקורו של הרמב"ם במדרש (הובא בילק"ש משלי ט): "שכל המועדין עתידין ליבטל וימי הפורים אינן בטלים לעולם". ורבי אלעזר מוסיף שם: "ואף יום הכיפורים לא יבטל לעולם, שנאמר: 'והיתה זאת לכם לחקת עולם'."

על ההשוואה של פורים ויום הכיפורים עמד גם המהר"ל מפראג בספרו תפארת ישראל (פרק לה): "ואם תשאל למה אלו שני המועדים (פורים ויום הכיפורים) לא יהיו בטלים? דבר זה הוא לפי ענין אלו המצוות, כי ענין אלו המועדים הם כמו התחיה, שאחר שהגיעו למיתה יחזור לחיים כבראשונה, וכן יום הכיפורים שהאדם אשר חוטא ונגזר עליו המיתה יחזור לו החיים, ולפיכך פורים אשר הגיעו לחרב (ככתוב: 'להשמיד להרוג ולאבד') וחזר להם החיות אין ספק שהגיע להם דבר זה ממדרגה עליונה שממנה החיות שלא בטבע, כי החיות הטבעי כבר נגזר על זה מיתה ואי אפשר רק שפתח להם השם יתברך שער העליון אשר ממנו חזר להם החיים". משמע מדבריו שיום הכיפורים וגם פורים מקורם מהעולם העליון ממקור החיים עצמם.

ובשל"ה כתב: "ימי הפורים וימי הכיפורים לא יתבטלו, כי הם שוים - פורים ביטול חיילותיו של סמואל למטה, ויום הכיפורים ביטול סמואל עצמו" (יומא, הלכות תשובה פרק אור תורה, בהג"ה) ועיין גם במהר"ל הנ"ל שפורים ויום הכיפורים שוים בביטול כח עשו בעולם.

מכל שבע מצוות הנוהגות בפורים נחלקו חכמים על מצוות סעודת פורים ("משתה ושמחה") ובעיקר לגבי מאמרו של רבא במסכת מגילה (ז ב): "מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", ופירש רש"י שם: "לאבסומי. להשתכר ביין". הרי"ף הביא את דברי רבא בהלכותיו, וכדברי רבא נפסק אף בשו"ע (או"ח סימן תרצ"ה ב).

כנגדם סובר רבינו אפרים (תלמידו של הרי"ף) שדברי רבא אינם להלכה, ממה שהגמרא מביאה בהמשך לדברי רבא את המעשה שרבה ורבי זירא עשו סעודה ביחד, איבסום, קם רבה שחטיה לרבי זירא, למחר בקש רחמים ואחייה, לשנה הבאה אמר רבה לרבי זירא: בוא ונעשה סעודת פורים ביחד, אמר לו: לא בכל שעה ושעה מתרחש נס! ומהתקלה שקרתה מההשתכרות בסעודת פורים טוען רבינו אפרים נדחו דברי רבא ואין ראוי לעשות כך. (עיין חידושי הר"ן מגילה שם).

בשיטת רבינו אפרים הולך גם המאירי, שכתב: "חייב אדם להרבות בשמחה ביום זה ובאכילה ובשתיה עד שלא יחסר שום דבר. ומכל מקום אין אנו מצווים להשתכר ולהפחית עצמנו מתוך שמחה, שלא נצטוינו על שמחה של הוללות ושל שטות, אלא בשמחה של תענוג שיגיע מתוכה לאהבת השם יתב' והודאה על הנסים שעשה לנו".

ועל מה שאמרו בגמרא: "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" מסביר המאירי: "כבר פירשו קצת גאונים שְׁמִמָה שהזכיר אחריו 'קם רבה שחטיה לרבי זירא' נדחו כל אותם הדברים". חכמים נוספים (כמו בשם הנמוקי יוסף) הולכים בשיטה זו שכוונת 'עד דלא ידע' היא לומר מילתא דבדיחותא ולשמוח בשמחה של מצוה, ולא שישתגע בשכרותו וימשך אחר שחוק וקלות ראש.

ובקרבן העדה (על הרא"ש) לאחר שהביא את פרש"י שלבסומי היינו להשתכר ביין, הוסיף וכתב: "ולולי פרש"י הייתי אומר, מדלא קאמר מיחייב למרויה שתרגומו 'להשתכר', אפשר לומר שהכוונה היא שמחויב להטיב לב ע"י שתיית יין הרבה עד דלא ידע, והכוונה 'עד' ולא עד בכלל, שזהו שכרותו של לוט". והראבי"ה כתב: שצריך לבסומי הוא למצוה ולא לעכב.

בספרו 'המועדים בהלכה' מביא הגאון רש"י זוין את דבריו של ה'פרי חדש' שדחה את טיעונו של רבינו אפרים, לדבריו אדרבא, מהמעשה של רבה ורבי זירא יש להוכיח ההיפך, שגם לאחר התקלה של רבה חובת השכרות לא נתבטלה, ולכן סירב רבי זירא לעשות בשנה הבאה שוב סעודה עם רבה. שהרי אם לאחר התקלה נתבטלה חובת השכרות ממה חשש רבי זירא, לא יתבסם ולא יסתכן, אלא משמע שהחובה נמשכה גם לשנה הבאה.

אלא שעל המעשה של רבה ורבי זירא יש לשאול כמה שאלות: א. הרי שלוחי מצוה אינם ניזוקים, ואם כך מדוע נכשל רבה בעת עשיית המצוה? ב. לאחר שרבה נכשל מדוע לא ביטלו את חובת השכרות בפורים, מדוע לא חששו חכמים שגם האחרים יסתכנו? את הקשיים הללו מיישב החתם־סופר בתשובותיו (או"ח, תשובה קצו) על פי המובא במסכת שבת (קנו א) שמי שנולד במזל מאדים יהיה או מוהל או טבח או מקיז דם או לסטים, ועל כך אמר רבה: אנא במזל מאדים ואינני לא מוהל ולא טבח ולא אומן. ואמר לו אביי: מר נמי עניש וקטיל.

ואם דברי אביי היו אחרי העובדא ששחטיה לר' זירא אין מקום להוכחת רבינו אפרים. מפני שהשתייה בפורים היא מצוה ושלוחי מצוה אינם ניזוקים, אבל הכלל ששלוחי מצוה אינם ניזוקים זהו דווקא במקום שלא שכיח ההיזק, אבל במקום ששכיח היזקא, כמו רבה שנולד במזל מאדים, אצלו לא תועיל הגנת המצווה.

אבל כל מי שאינו במזל מאדים, ואפילו אם הוא רק אינו יודע על עצמו שהוא במזל מאדים, הוא אינו צריך לחוש לסכנות, דאזלינן בתר רובא, ושומר פתאים ה' ומגין לשומרי מצותיו.ולכן הוא יכול לשתות בפורים ולא ינזק