הצער והאכזבה מלאו אותו

הרב יהודה מלמד , י"ח באדר תשע"ח

הרב יהודה מלמד
הרב יהודה מלמד
צילום: ישיבת רמת גן

הצער והאכזבה מלאו את תלמיד המכינה הרגיש שמשהו פה נתקע משהו מאד בסיסי בשותפות באמון נשבר. הוא החליט ללכת להתייעץ דווקא עם מי שנמצא עמוק עמוק בתוך הקנאות החריפה, עם ר' שמואל אויערבאך ראש הפלג הירושלמי או לפחות עם אחד מעוזריו. אומנם חשש קינן בו שאולי הפגישה עם ר' שמואל תיקח ממנו את שארית האמון שיש לו עוד בציונות ובמדינה.  

הוא החליט לגשת לרבו להתייעץ. הרב קיבל אותו במאור פנים הוא חיזק אותו ועודד אותו ואמר לו "נתקיים בך אשריך שנתפסת על דברי תורה והרי אתה מגיבורי כוח עושי דברו. אל תדאג אתה יכול ללכת לדבר איתם יש להם יראת שמים מי שיש לו יראת שמים לא יכול להביא נזק. זכור את דברי רבנו בשנותיו האחרונות שאנו צריכים בזמנים אלו עצבים של ברזל עצבים של פלדה. וכן שעתידים להיות כולם שבי פשע." הרב ליווה אותו החוצה חיזק אותו וניחמו אפילו הזכיר לו את הימים שהוא הרב היה במסתור מפני הנאצים "בכל אופן קצת יותר טוב מאז" אמר וחייך חיוך רב משמעות כדרכו.

מהרגע שנכנס לשכונת שערי חסד אפפו אותו ריחותיהם ומראם של הבתים הירושלמים העתיקים. משהו מההוד הזה עטף אותו הוא נזכר בדמות של ר' שלמה זלמן שהיה מהלך כאן "הרי אני הולך עכשיו לבנו". נזכר גם בספורים על רב יעקב משה שהיה רב כאן, וכן המעשים על ר' אריה לוין שגר לא רחוק מכאן, ואפילו זלדה גם היא הייתה כאן. שלווה עטפה אותו. החמה נטתה לערוב הוא נכנס לתפילת מנחה בבית כנסת הגר"א התפילה יצאה מעומק הלב קיווה שיצא טוב מהמפגש. לאחר מכן שם פעמיו אל ישיבת מעלות התורה הסמוכה. דירתו הפשוטה של ר' שמואל הייתה בקומה הראשונה מתחת לבית המדרש. הדלת הייתה פתוחה מבעד לדלת ראה את ר' שמואל עם בחור- תלמיד צעיר, ממלמל ללא הרף.

כשהתקרב יותר, שמע שר' שמואל משנן. לאט לאט התבהרו המילים. ר' שמואל היה משנן את התוספות של מסכת מנחות דבור אחר דבור מילה במילה ללא ספר, מידי פעם מוסיף הערה משלו. אור מיוחד היה שם. לרגע היה לו חשק לקפוץ לתוך החליפה של הרב או של התלמיד ולשקוע בתוך הים הזה של התלמוד. רבים מסביבו כבר שקלו ברצינות את ה"אופציה החרדית" כיפות התחילו לשנות את צבעיהן, לבנות, שחורות סרוגות, שחורות לגמרי. אעפ"כ עמדו לנגד עיניו דבריו של רבו בשם רבו "עצבים של ברזל עצבים של פלדה" וכן דבריו שאליהו בחר להיות דווקא "בשומרון" [במלעיל] ולא בירושלים.

הבחינו בו. הרב פנה אליו במאור פנים "שלום עליכם גבור החיל" אכן זיוו של ר' שלמה זלמן עליו כמו זה שאצל ר' עזריאל ושאר האחים. –"למה גבור" –"נו הלא אתם מוסרים נפשכם על הצלת נפשות ושמענו שגם על דברי תורה. אנחנו כאן בתוך לימוד תיגש אל הרב פטרוב הוא ידבר אתך על הכל."

שלום הרב פטרוב אני שמח שפינית לי זמן

יש לנו כל הזמן שרק תרצה

תדע לך כאשר אני רואה את הכרזות שתלו החבר'ה שלכם בהפגנות "צבא זה שמד" אני מתחיל לחשוב שאולי יש בזה משהו

עד כדי כך

כן האינך יודע שיש עכשיו מגמה חדשה מנסים להשליט על החיילים ובוודאי על הקצינים דעות חילוניות קיצוניות נגד היהדות נגד המשפחה

טוב מה הם יודעים מישהו לימד אותם משהו

לא זה לא כמו פעם שהייתה שגגה או חוסר ידיעה זו מגמה מכוונת של רצון לחלן את הצבא ובאמצעותו את כל העם הם מקבלים על זה כסף מכל מיני ארגונים של שונאי ישראל מאירופה.

אתה רוצה להגיד שאירופה מממנים את הביטחון כאן

לא אני מתכוון לארגונים שמשפיעים על צה"ל ועל כל הקצינים הבכירים הם ממומנים על ידי האיחוד האירופי ושאר ארגונים שונאי ישראל.

ואם לא היו משלמים להם הם לא היו חושבים כך? אפשר פערקערט שהם מלמדים את הארגונים. נגיד שיפסיקו לשלם להם אז הם כבר פה כולם אצלנו בישיבה.

תראה רוב העם מסורתי קשור ליהדות ומזמן היו מתקרבים הרבה יותר, אבל הארגונים האלו מטמטמים להם את הראש הופכים יום ללילה ולילה ליום.

אתה רוצה להגיד שהרמטכ"ל וכל הצמרת שם זה מה שהם עושים

כן הם כבר אבדו את כל הערכים. הדברים האלו, כל מיני תפיסות משונות של שוויון, יותר חשובים להם מהביטחון הם רואים בנו הדתיים סכנה יותר מהגרעין האיראני

נו גרעין איראני זה אומרים היום על כל דבר לא צריך לקחת ללב כמו שאומרים האט ער געזאגט

אבל כבודו צריך לדעת זה הולך ומחריף עושים ישיבות על זה, תכניות, עבודות מטה.

נו מה אתה כבר מצפה מהם שילמדו ש"ס ופוסקים או בעצם מה אתה מצפה ממי שלא למד ש"ס ופוסקים

אבל זה איום ונורא הם מנסים למשוך..

אתה לא חושב שיש להם מסירות נפש להגן על עם ישראל

[משתאה] אבל אתם קוראים לצבא שמד

זה שמד בשבילנו, כי חרדי שילך לשם יתקלקל, אז אסור שיתקרב לשם אפילו, אבל יש כאלה שזה מעלה גדולה בשבילם

מה זאת אומרת

אספר לך מעשה, פעם ישבתי עם ר' שמואל היינו הוא אני ועוד אחד. שנינו רק שנינו אתו. הוא היה במצב רוח טוב בדיוק התחדש לו משהו בסוגיות עמוקות של קודשים במסכת יומא. כטוב לבו ביינה של תורה אמר לנו אומר לכם סוד של פרה אדומה. תדעו לכם שהחיילים בצה"ל שמוסרים את נפשם יש להם מעלה עצומה כמו הרוגי לוד. אני מסכים עם מה שאמר אבי זצ"ל שהם ממש קדושים שזה זכות להתפלל אצלם אלא שזה כמו פרה אדומה שהיא מטהרת את הרחוקים ומטמאת את הקרובים. כך אמר לנו וביקש כמובן שלא נוציא את זה החוצה שלא יהיה בלבול.

אבל הרי הם...

תראה הם היו יכולים לרדת לחוץ לארץ לחיות בכיף, בלי פחד ממחבלים בלי להתעסק עם המלחמות כאן בין היהודים, והם בוחרים להישאר פה, וכבר אמרו חכמים כל מי ששרוי בארץ הזו שרוי בלא עוון.

אבל אתם הרי נלחמים..

כן אין לנו ברירה אנחנו נלחמים כדי לשמור על עצמינו. ר' שמואל אומר שכשאנו שומרים על משמרת הקודש זה לטובת כולם זה לא בשבילנו זה פיקדון שנמצא אצל הבני תורה [תוירע] בשביל כל היהודים בשביל כל עם ישראל

אם זה מה שאתם חושבים, אז בשביל מה כל ההפגנות כל חסימות הכבישים, מה אכפת לכם ללכת לחתום ולהמשיך ללמוד.

זה הרמטכ"ל שאל את ר' שמואל

הרמטכ"ל?!

כן הוא היה פה, בא בשעה מאוחרת בכל אופן העדיף שלא תהיה עין הרע, הוא ועוד כמה בכירים.

באמת הוא בא לכאן? אנחנו חשבנו שיש לו זמן רק כאשר באים אצלו, ורק כאשר באים כולם יחד.

לא, לא, הוא היה כאן הוא התפעל מאד. הוא אפילו עשה בעזרתנו מבחן סיכה לר' שמואל ואמר שאולי אולי לפני כמה דורות היו גם במשפחה שלו במרוקו אנשים כאלו

נו אז מה הם שאלו

כמו שאמרתי אנשי הצבא שאלו למה אנחנו כל כך נלחמים הרי זה מאד פשוט לחתום בלשכת גיוס. הם אפילו הציעו לשלוח עורך דין שיחתמו אצלו כאן בישיבה, הציעו שיהיה חרדי, בשלב מסוים הם הציעו אפילו שיוכלו לחתום דרך האינטרנט בלי לראות שום נציג של הצבא אבל הרב אמר להם שאין לנו אינטרנט.

והרב הסכים לקבל את התנאים. אני מבין שהם היו מוכנים ללכת לקראתכם לגמרי [למה לנו אין יחס כזה??]

הרב התעקש הוא אמר שהוא ימשיך להילחם על זה שהם אפילו לא יחתמו, והחברה יחסמו כבישים ולא אכפת לו להיעצר בעצמו.

אז למה ההתעקשות

זה מה שהם שאלו. אני מוכן לספר לך, רק אתה אחראי לא להוציא את זה החוצה

מקבל על עצמי בלי נדר

הוא אמר שהוא עושה את זה לטובתם. הוא חושש שאפילו מעט מהחברה יתגייסו, והם יישארו קנאים. ומה לעשות עם או בלי ארגונים מאירופה, יש פער כזה גדול בין החרדים לחופשיים שיהיו התנגשויות וכאשר יהיו התנגשויות, אתם טעמתם רק קצת, אצלנו אפילו על שירת נשים בטקס צבאי, יהיה פיצוץ אין כאן חוכמות. וכאשר יש לאנשים נשק ביד ויהיה כזה מתח כאלה פיצוצים זה ממש סכנת נפשות. "ואני" כך אמר ר' שמואל, "מלחמת אחים אני לא רוצה, לכן אני מעדיף כמה חסימות כבישים כמה מעצרים, העיקר שלא נגיע למצב כזה."

ומה הם אמרו

הם התפעלו מאוד מהחכמה ושיקול הדעת. הם רק בקשו שיודיע מראש על החסימות כי לפעמים אנשי ביטחון רוצים לעבור בכביש ואם הם ידעו מראש לנסוע בכביש השני זה יכול להיות נוגע להצלת נפשות

הוא הסכים?

כן רק דרש בתמורה שכל בחור שהוא מבקש את שחרורו יצא הביתה תוך עשרים וארבע שעות ועוד כמה עניינים של כשרות וכו' הם כמובן הסכימו.

[מרגיש שנופל לו האסימון שהכל מתחיל להתבהר] עכשיו אני מבין, למה אתם עם כל החסימות כל ההפגנות כל דבורי השמד קמפיין החרדקים הכל עובר בשקט כמעט מתחת לרדאר, ואילו עלינו על חצי מילה של דאגה למה שקורה לחיילים או לבנות בצבא הם כבר קופצים.

אם היית יודע מי מממן את קמפיין החרדקים.. לא היית מאמין אבל לא הכל אפשר לגלות, רק תדע זה לא הארגונים האלה שלך מאירופה

אני לא מאמין

חוצמזה יש טלפון אדום שר' שמואל יכול להתקשר ללשכת הרמטכ"ל ולקבל כמעט כל מה שהוא רוצה. אנחנו מתואמים לגמרי [בחיוך] כמו עם החמאס. להבדיל, גם פה וגם שם מבינים שהכי חשוב זה מה שקורה מתחת לשולחן. ואגב אם יש בעיה אנחנו יכולים לעזור

אהא הם רצו את נפשי לקחתה כלומר הם רוצים לסגור לנו את ההסדר

אז למה לא אמרת מהתחלה?!

לתדהמתו הוא ניגש לטלפון מהסוג הכי ישן והתקשר, תוך חצי דקה אייזנקוט היה על הקו.

"תראה יש לי פה ישיבה של מתחזקים שחלקם מתגייסים אנחנו צריכים מימון"

"קיבלתם"

"רק שיישאר בינינו שלא ידעו על איזה ישיבה מדובר כי אחרת החברה הקנאים ישרפו אותם"

"ברור, הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר עד סוף השבוע תקבלו תשלום ראשון. תמסור לר' שמואל דרישת שלום אני עדיין תחת הרושם." הוא הוריד את השפופרת

אפשר לקרוא לכם ישיבה של מתחזקים, סליחה שבשפה שלנו זה הכינוי, אבל באמת יש חברה אצלכם שמתחזקים קצת לא?

ברור תודה רבה ממש

הוא יצא החוצה. הבתים העתיקים הירושלמים נראו מחויכים משהו, אפילו הדרך החדשה שנבנתה בכניסה לעיר והבתים מסביבה נראו פתאום מאירים יותר..                      

ספור זה כתבתי בסביבות פסח שנה שעברה. הרקע היה התקפה על אחת המכינות החשובות התקפה שמאד הסעירה אותי. דבר זה עורר אותי להמציא ספור על בכיר באותה מכינה שיוצא למסע ולמפגש עם דמותו וסביבתו של הרב שמואל אויערבך. הספור לא היה ולא נברא אלא משל היה, אעפ"כ שאלו אותי כמה חברים שקראוהו האם קרה באמת. הוא נכתב על פי הדמיון ועם מעט חיוך.

הספור נראה לי אקטואלי גם עכשיו לאור העובדה שההתקפות על אותה מכינה חשובה ממשיכות, וכן בגלל הדיון שהתעורר שוב על חוק הגיוס, ובעיקר בשל הסתלקותו של ר' שמואל זצ"ל. הספור מנסה להציע זווית חדשה על כל העניין. ציירתי את דמותו ר' שמואל זצ"ל על פי הרושם המעט שהיה לי עליו.  לאור מה ששמעתי עליו בזמן האחרון מסתבר לי שהרושם לא היה כל כך מוטעה. חבל על דאבדין