"הזמן הצהוב"

ד"ר צבי מוזס , כ"א באדר תשע"ח

ד"ר צבי מוזס
ד"ר צבי מוזס
צילום: עצמי

חקירות נתניהו ופרשיות עדי המדינה הן שיא באווירת  התקופה המתאפיינת כ"זמן הצהוב", בתוכנו, כעם היהודי בארץ ישראל.

דווקא בשעה שהמדינה מתקרבת לחגיגות ה-70, עם הישגים נדירים ומפתיעים, כאשר המצב הכלכלי והביטחוני טוב  יחסית, מוצא העם זמן לפזר אבק צהוב, תרתי משמע. צהוב במובן הערכי והרכילותי, ורווי שנאה ורדיפה חסרת פשרות וחסרת גבולות. ולכך מתלווה מזג האוויר ההולך ומתחמם. זו איננה רק בעיית מצב רוח לאומי מעט עצוב, אלא סוג של רעל הדורש פעולה דחופה של ריפוי לאומי, ופיתוח מנגנוני חיסון.

בשעתו בשנת 87 פרסם הסופר דויד גרוסמן, חתן פרס ישראל, את הספר "הזמן הצהוב". מעט לפני פרוץ האינתיפאדה הראשונה, ורבים ראו בו כעין סוג של נבואה ובשורה אשר קדמה לה.

הספר עסק ביחסנו עם הפלשתינאים, והצהוב היה סימבול לרמת השנאה ההדדית ההולכת וגואה ככל שהכיבוש מתמשך. כאחד ממובילי השמאל בטא גרוסמן  הרבה ביקורת על גוש אמונים וההתישבות ביש"ע, ואף ציטט מאמר שלי ב"נקודה" של ביקורת על הנהגת גוש אמונים בשעתו בראשות הרב לווינגר ודניאלה וויס.  

הגם שבשעתו חשבתי כך, הרי שבפרספקטיבה לאחור התפתחות ההתיישבות והבנייה, אשר עדיין לא מספיקה, היא העיקר, בין בסגנון הנהגה כזה או אחר. למען האמת, גם לאחר הסכמי אוסלו השגויים לא חל שינוי מהותי ביחסנו עם הפלשתינאים, והנושא המדיני שקוע עמוק בסימטה ובמבוי חסר מוצא. נוסחת שתי מדינות לא פותרת את הבעייה, ויש לספק פתרונות יצירתיים אחרים.

למרבה הצער חלק מהותי מהאנרגיה הרגשית הלאומית מופנה פנימה, ומזין אבק צהוב על השיח הציבורי. המוקד הוא חקירות נתניהו ושפע של דרמות אמיתיות ומלאכותיות סביב גיוס עדי מדינה, הכל במטרה של הפלת נתניהו, ואם אפשר גם את שלטון הימין, למרות הבחירות והסקרים. ברקע הכללי ניתן להבחין בשורה של נושאי משנה, שהמצרף כולו מייצר הרבה שנאת חינם המופצת באוויר החם של התיקשורת.

בכל עד מדינה חדש נרשמת התלהבות חדשה בין אלו הרוצים להפיל את נתניהו וממשלת הימין, וכל עד הוא בבחינת "מסמר אחרון", בארונו הפוליטי של נתניהו. ממש "מסע צלב" כמעט במובן הקונקרטי, ולא רק הסימבולי. ברגע שהרעש החדש מתפוגג מעט, תמיד נשארת השאלה האם מדובר בחומר משפטי אמיתי אשר מפליל אותו, או רק בעוד מיגוון של סיפורים צהובים עליו ועל משפחתו, שרה ויאיר.

מה מתחולל באמת במעמקי החקירות הציבור לא באמת יודע. ההדלפות הן לעתים מגמתיות לעתים מקריות, הכל בשם סיפוק הצורך של הציבור לדעת. רבים חשים שאין מדובר רק בחיפוש אובייקטיבי אחר העובדות, ובגליון משפטי נקי, אלא ברדיפה לשם רדיפה. מצד שני הולכת וגוברת אי הנחת מהתנהלות השלטון וגינוני השררה של נתניהו, אשתו שרה ובנו יאיר, ומה שמפריע שהכל הרבה מדי צהוב.. אווירה ציבורית מורעלת. על פניו מן הראוי להאמין בשומרי הסף המשטרה, הפרקליטות והיועץ המשפטי, אך המלחמה על דעת הקהל משבשת ומערערת את האמון,בפוליטיקאים עצמם, וברשויות, וזה לא טוב לבריאות הציבור.

היה מן הראוי שלקראת הפסח הבא עלינו לטובה, נשכיל כולנו, ימין ושמאל, דתיים וחילונים לבער את החמץ הצהוב מקרבנו, ונצליח בעזרת ניקיונות הפסח לטהר את האווירה לקראת יום השואה ויום עצמאות ה-70 הבאים עלינו לטובה.