לחם חוק

אוהד דהן , כ"ד באדר תשע"ח

אוהד דהן
אוהד דהן
צילום: עצמי

"ישיבה אינה מותרות - ישיבה היא לחם"

נשמע כמו סלוגן חדש המתאים לשבועות האחרונים, בו עולה חוק יסוד לימוד תורה לשולחן הדיונים ומצע חדש העוסק בנושאי דת ומדינה מטעם האיחוד הלאומי, מגיח לפתחנו. אך לא כך הם פני הדברים.  

אלו דבריו של הרב משה צבי נריה זצ"ל בהתייחסו לחשיבות לימוד התורה כערך בסיסי לחיים, הנוגע לפרט ולכלל.

'חוק יסוד לימוד תורה' מבקש בעצם לעגן בחוק יסוד את ערך לימוד התורה, כערך יסודי במדינתנו היהודית.

במכתב מטעם רבני הציונות הדתית, המבקש את תמיכת ראש הממשלה בחוק זה ובקידומו, נכתב כך: " אין לנו ספק כי ביצור מעמדה של תורת ישראל ושל לומדיה בחוק יסוד, יתרום רבות למדינת ישראל, יעמיק את הכרתנו הממלכתית בחשיבותה של התורה ויהיה נדבך חשוב נוסף בהרמת קרננו בצמיחת גאולתנו".

מיד היו שטענו שחוק זה יהפוך ערך חשוב כמו לימוד תורה לחוק שבלוני, הבא לכפות עוד 'ערך יהודי' במדינה דמוקרטית חופשית ( יהודית כבר אמרנו ?).

מעין מקבילה מסוימת ל'חוק המרכולים' שעלה בסערה לפני כמה חודשים, והצליח לגרום לאנשים הרחוקים מתורה ומצוות, להתייחס למצוות השבת 'כגיגית' המזדמנת החדשה, של חברי הכנסת החרדים.

מנגד היו שטענו שהגיע הזמן לעשות קצת סדר. ישנה בורות גדולה בציבור הישראלי בנוגע לחשיבות לימוד התורה. לא הגיוני שבמדינה יהודית 'נעמוד דום' לכל דיבור המתקשר עם הצבא הישראלי, עם כל חשיבותו. אך כשנבוא לדבר על לימוד התורה כערך לאומי, מילים כמו 'משתמטים ו'אלו שלא נוטלים חלק בנטל' מיד יעלו לחלל האוויר, באצטלת "המייצג הרשמי" והבלעדי של תורת ישראל.

ואני שואל, לאן הגענו ? לא לזה קיווה הנביא זכריה כשכתב: " זה דבר ה' אל זרובבל לאמר : לא בחיל ולא בכח, כי אם ברוחי אמר ה' צבאות ( זכריה, ד, ו) ".

הגיע הזמן להכניס את שלל הערכים שלנו לפרופורציות הנכונות, ולתת לכל אחד מהם את מקומו הראוי. אם הדרך להכרה זו עוברת בייסוד הדברים בחוק, אל לנו להתמהמה.

נדמה לפעמים שהבורות מדלגת על סף ההיגיון הבסיסי, ונעשינו אנשים היורים מנטרות קבועות, שמאכילים אותנו חדשים לבקרים. בואו נפקח קצת את  העיניים וננסה למצוא את האיזון הנדרש. נבין את הערך והחשיבות של כל חלק וחלק בחברה שלנו, במדינתנו הקטנה, בבחינת 'השלם העולה על ערך סך כל החלקים יחדיו'.

נבקש את אותה בקשה שביקש שלמה המלך: " שווא ודבר כזב הרחק ממני, ראש ועושר אל תיתן לי, הטריפני (האכילני) לחם חוקי ( משלי, ל, ח)".

כמו שהגנה על זכויות הפרט היא 'לחם חוק' במדינתנו הדמוקרטית. כך ערך לימוד התורה צריך להיות 'לחם חוק' במדינתנו היהודית.

הגיע הזמן לצעוד צעד נוסף בדרך להיותנו מדינה יהודית (באמת) ודמוקרטית. על כל המשתמע מכך.