למי שעוד לא התעורר

כורש קורא לנו דבר ראשון להתעורר ולהפסיק לחלום. קורא לנו לשים לב ולתת לה' להעיר את רוחנו, לעמוד נפעמים ולהודות

יהודה גליק , כ"ה באדר תשע"ח

זוכה. גליק
זוכה. גליק
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

דברים אלו נכתבים באותו יום שישי שבו התעוררנו כולנו לידיעה שהנשיא טראמפ צפוי לפגוש את מנהיג צפון קוריאה. מאותם בקרים שכותרות העיתונים מדברים על "משק כנפי ההיסטוריה". למען האמת בשבוע האחרון חזרו לככב לא מעט כותרות כאלו.

הידיעה על ערב לציון סיום תפקידו של נתן שרנסקי כיו"ר הסוכנות, בהשתתפות מנהיגי עולם, אולי הזכירה לנו את אנטולי ואת הגולאג ואסירי ציון, ואת גורבצ'וב ופרסטרויקה ואת הגשר בברלין והנחיתה בארץ.

יום האישה הבינלאומי הוא רק תזכורת לכך שלפני מאה שנה אף אישה בשום מקום בעולם לא יכלה להשתתף בבחירות לא רק כמועמדת, אלא גם לא כבוחרת.

השבוע נפתח בהודעתו של הנשיא טראמפ על כוונתו להגיע לישראל בחודש מאי לרגל העברת השגרירות לירושלים. אצל מי מאיתנו לא מהדהד מנהיג אחר של העולם, כורש מלך פרס, שלרגל שנת ה-70 מאשר לבנות את הבית בירושלים?

כמובן שההבדלים עצומים, שם מדובר על 70 שנות חורבן וכאן על 70 שנות בניין, שם מדובר על בית ה' וכאן על בית השגרירות, ובכל זאת אין ספק שאלו מאותם הרגעים שבהם אנו חווים במו עינינו בהיסטוריה בהתרחשותה.

התנך מתייחס לרגעים האלו ומנסה להזכיר לנו ש"משק כנפי ההיסטוריה" הוא ה' - א-להי הזמן. בפרקנו הוא מופיע הן בתיאור המקראי "העיר ה' את רוח כורש מלך פרס", והן במודעות של המלך עצמו "כל ממלכות השמים נתן לי ה' א-להי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים".

א-להי ההיסטוריה לא ינום ולא יישן ולו לרגע אחד, גם בימים שאין כותרות "היסטוריות". שר ההיסטוריה מעיר את רוחו של כורש בדיוק כשם שבמצרים "חיזק את לב פרעה" כדי לקדם את תהליך הגאולה בזמנו.

בקרוב, כשנציין את חג החרות שבו נעלה על נס את יציאת מצרים, גם שם "וירא ישראל את היד הגדולה". ובהתגלותו אל משה במעמד הסנה, מבהיר לו ה' כי אכן ברגעי גאולה זהו כינויו של א-להי ההיסטוריה "אהיה אשר אהיה... אהיה שלחני אליכם". היה הווה ויהיה.

בהמשך פרקנו שב אותו פועל "להעיר את רוח" לא רק כלפי המלך, אלא גם כלפי העם "לכל העיר הא-להים את רוחו". לא כולם התעוררו.

כידוע בהמשך הספר נגלה שבסופו של דבר רק מעטים התעוררו מאותה קריאת כיוון של ה' דרך רוחו של כורש. ואנחנו כשאנו רואים את כל התופעות המדהימות של שיבת ציון, של גאולת ישראל ושל גאולת העם לנגד עינינו, האם אנו מתעוררים?

שמעתי פעם בשמו של הרב חיים דרוקמן כי "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" אינו מתפרש רק כהתפעלות על כך שחזינו בחלום שמתגשם, אלא להיפך לפעמים קורים דברים גדולים לנגד עינינו ואנו ישנים וחולמים ולא שמים לב איזו זכות נפלה בחלקנו, לראות במו עינינו בהתגשמות חזון הנביאים. אנחנו לוקחים הכל כמובן מאליו. מדינת ישראל מובנת מאליה, צה"ל מובן מאליו, ירושלים מובן מאליו, קיבוץ גלויות מובן מאליו.

כורש קורא לנו דבר ראשון להתעורר ולהפסיק לחלום. קורא לנו לשים לב ולתת לה' להעיר את רוחנו ולעמוד נפעמים ולהודות. בו בזמן אנו נדרשים גם לעשות ולפעול לקדם את התהליך וגם כמובן לשמור עליו מכל משמר.

מתוך הפרק היומי בתנ"ך