כאז גם היום

רא"ל במילואים בני גנץ , כ"ה באדר תשע"ח

בני גנץ
בני גנץ
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

כנראה שלא הצהרת בלפור בדבר זכות הקמת הבית היהודי, ואפילו לא הכרת הנשיא ארה״ב טראמפ בירושלים בירתנו היו הראשונות ו/או מקוריות. הנה לפני שנות דור, ברטרוספקטיבה אירונית משהו, מכריז כורש, השליט הפרסי, על ההיתר להקמה מחודשת של בית האלוקים בירושלים. לא רק מכריז אלא גם מעודד לעלות ו/או לתרום להקמתו המחודשת של בית המקדש, ממש בסיס טוב ל׳הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד׳.

אז להלן הרכיבים לתקומה המדינית של אז - גיבוי בין לאומי והצהרה מדינית של מעצמה תומכת ומאפשרת; לצידו של הסיוע הכספי והחזרת אוצרות הבית לידי הבונים החדשים, ריבוי תרומות של כלל מרכיבי החברה בארץ ומחוצה לה; ובעיקר יש את עושי המעשה, יש את אלה שעולים, בונים מפתחים ומשמרים.

כאז כך היום - לתקומתנו המדינית ציונית אכן נדרש גיבוי מדיני מעצמתי, אך יותר מכך - נדרשת שותפות פעילה של כלל מרכיבי החברה הן בתרומה ובעיקר במעשה.

בואו נודה - לא קל לוותר על נוחות פרטית למען טוב הכלל, לא קל להינתק מסיר הבשר, לעלות ולחוות את קשיי המעבר ממקום אחד למשנהו. כך היה לעולי בבל, כך גם היום לעולים בני זמננו, בין שיבחרו לעלות על ׳כנפי נשרים׳ או בין שימצאו עצמם מגיעים ׳על גבי עננים׳ של רוחות עונה אנטישמיות שיביאום לכאן.

מעשה הבנייה לא תם ולא כל שכן אתגרי הפיתוח והשימור - אלו לנצח ייוותרו בתוקף ולמימושם, תוך שימור של ישראל כבית בטוח, פתוח ומזמין לכלל העם באשר הוא גם בעתיד, תידרש תרומה תידרש עשייה.

מתוך הפרק היומי בתנ"ך