בעוז ובתקיפות אך בידידות

הרב שלמה רוזנפלד , כ"ו באדר תשע"ח

הרב שלמה רוזנפלד
הרב שלמה רוזנפלד
צילום: עצמי

הרבה חיכוכים קיימים בין הציבורים השונים במדינה, ומידי פעם הם מגיעים לשיאים שבהם כל צד מחדד את דעותיו, ונדמה כי האמת נמצאת רק אצל כל אחד מהם.

גם בימיו של הרב קוק היו חיכוכים כאלה, ואף הוא התבטא בעוז ובתקיפות, אך מתוך נתינת תחושה של ידידות ואחווה לצד השני. הדוגמה המפורסמת הוא המאבק שלו בעד קדושת השבת. לאחר אספת פועלים במושב עין גנים שליד מפתח תקוה (תרע''א, 1911), שנעשתה בחילול שבת בפומבי, נהם הרב קוק מנהמת ליבו, ויצא במחאה חריפה, אך הוא נותן לצד השני תחושה של אחווה (מאמארי הראיה עמ' 451).

בתחילה הוא מציין כי זו לא הפעם הראשונה שיש בעמנו "מצב איום ומדולדל במובנו החומרי, וביחוד במובן הרוחני". בהמשך הוא קורא ל"מלחמת אחים", אך לא במובנה השלילי, אלא דווקא במובנה החיובי.

"רגש האחוה שאנו מרגישים גם נגד אחינו...הוא שמחדיר בנו את רגש המלחמה, ומגביר את כוחה ואת מרירותה של מחאתנו: אבל הוא נותן בנו גם כן תכונה של זהירות כי סוף כל סוף לא על אויבים, כי אם על אחינו אנו לוחמים".

גם בימינו, לא נצעק מהו עונשו של מחלל שבת: בין אם פותח מרכול, או משחק כדורגל בשבת. יש לימוד בבית מדרש ויש שפת דיבור אל אחים שאינם מכירים את חומרת השבת. בואו ונלמד מרבינו הגדול, שלאור תורתו אנו הולכים בתקופת הגאולה.

מאידך, ישנו ציבור אחר של שומרי אמוני ישראל, שתמיד רצה להיאבק על שלמות הדרך באופן מידי. אם לא תהיה מדינת התורה, שלא תקום. אחרי שהיא קמה, אם לא תתנהל על פי "שמירת שבת כהלכתה"...(איזו מהדורה?), אז שתתפרק הממשלה. זאת שותפות חלקית, המביטה רק ממבט של צד אחד. לא זו דרכנו. ניזהר לבל ניסחף לכיוונים אלה.

המדינה היא של כולנו, היא הוקמה בהסכמתו של ריבונו של עולם, על כל בעיותיה. קילוסו של הקב''ה עולה גם מהטוב וגם מהרע (שמות רבה (שנאן) פרשת וארא פרשה ז, ד). אלמלא רבותינו  ומורינו שדגלו בהליכה משותפת עם כל הציבור של עמנו, לא היינו מגיעים עד הלום. הלא הם הרב מוהליבר שהלך עם פינסקר בתנועת "חיבת ציון", ראשי המזרחי שהלכו עם הרצל, הרבנים הראשיים הראשונים שהיו שותפים בתהליך הגאולה ובבעיות המדינה עם כל הערותיהם וביקורתם, שנעשתה מתוך תחושה של שותפות מלאה באחריות לתקופה, להנהגה, על כל צדדיה.

כמו ששפת בית המדרש שונה, גם סגנון הדרישה מהצד השני - שצריך להיות בעוז ובתקיפות - צריך שלא יהיה ישירות נגד בעל תפקיד פלוני, או בכלל בפרהסיה. הרי יש המעוניינים בכך ומגבירים את אש המחלוקת. עדיף שיהיה במגעים ישירים שהם יותר יעילים לטווח הרחוק.

"מדינה שהיא יסוד כסא ד' בעולם" תגיע בהשתדלותנו אך בקצב וברצונו של ד', על כל נפתולי ההיסטוריה של המדינה, וסוגי הציבור השונים של עם ישראל, שהם ביחד יהיו ריח ניחוח לפני ד'.