אמור לי מה תלושך, ואומר לך מה חושבים על עבודתך

אבינועם הרש , כ"ו באדר תשע"ח

אבינועם הרש
אבינועם הרש
עצמי

השבוע שמעו המחנכים והמורים בישראל שבכיר המשתכרים במגזר הציבור הוא רופא מומחה מ'הדסה' שמרוויח 230.000 ₪

האמת שאין לי בעיה עם זה שרופא מומחה מרוויח 230.000 ₪  בחודש. ברור שברגע שמדובר בחיי אדם, אז אנחנו צריכים את הטובים ביותר ואופק כלכלי הוא הערובה הטובה ביותר למשיכת חומר גלם אנושי מובחר.

רופאים קורעים את עצמם במשמרות ועוברות כמה שנים טובות עד שהם מגיעים אם בכלל לסכומים הללו. מובן. המשכנו הלאה.

אני כן שואל את עצמי האם החינוך נחשב כאן למיץ של הזבל עד כדי כך שהמורים והמחנכים סוגרים את הסקאלה מהצד השני שלה.

טעות של רופא מומחה יכולה להעלות בחיי אדם. ומה עם טעות של מורה או מילה לא במקום שתצלק את התלמיד לעולמים?

תגידו אל תגזים או עם כל הכבוד מה אתה בכלל משווה?

אבל אני באמת שואל: האם באמת הנפש והרוח של התלמידים שלנו שווים פחות מהגוף?

כשאדם נכנס לניתוח הוא מרגיש חסר אונים ומובן מדוע שהוא רוצה לדעת שהבן אדם שמנתח אותו רגוע, חדור מטרה, אוהב את העבודה שלו ובעיקר מומחה וטוב בתחומו. מספיק טעות קטנה בכדי להפוך אותו למשותק.

אבל מה עם המורים של הילדים שלכם?

האם הביטחון העצמי שלהם והדרך שהם יסתכלו על העולם: כאנשים סקרנים שרוצים להפוך אותו לטוב יותר או כמרירים שרק רוצים לזרוע הרס לא מספיק חשובה?

האם מישהו העלה בדעתו שאולי אולי יכול להיות שאם ניקולס קרוז היה נתקל במורה מכיל וסבלני יותר, שהיה נוטע את האמונה בניקולס שהעולם באמת צריך אותו ויש לו מה לתרום, הוא היה מוותר על הרעיון לטבוח בכל כך הרבה תלמידים ואנשים שלא עשו כלום לאף אחד?

כולם אוהבים לצפצף חינוך. למלמל כמה שהוא חשוב, אבל תכל'ס, האם הפערים המטורפים הללו בשכר, אלו שיוצרים מציאות שמעל 2000 עובדי חברת חשמל מרוויחים 36000 ש"ח ויותר, לא מלמדים שבמבחן התוצאה החינוך כאן לא באמת נתפס כמשנה עולמות, וכזה שישפיע על הדור הבא של הילדים שלכם?

מה שכן, אל תדאגו. מורים בחיים לא יחסמו צמתים, יבעירו צמיגים וינטרלו את עורקי התחבורה של העיר לכמה ימים.

אבל פייר, עצוב לי שזה המצב.

ויותר עצוב שככל הנראה זה לא הולך להשתנות

אבל יודעים בשביל מי הכי עצוב לי?

בשביל התלמידים והילדים שלכם. אלו שמגיע להם מורים חדורי מטרה, שמחים בחלקם, העילית של חומר הגלם האנושי.

מורים שיצליחו לגרום להם להתעורר בבוקר ואשכרה להאמין שבשבילם ורק בשבילם נברא העולם והוא מחכה רק להם.

מורים שיצליחו לגרום להם להאמין שהכישלון הוא דרך נהדרת להגיע להצלחה

מורים שלא יחשבו בכל חודש למה הם בכלל נמצאים במקצוע הזה

מורים שמחים ובוערים בהתלהבות שידליקו את הנשמות והניצוץ המיוחד הזה שמחכה בכל תלמיד ותלמיד.

ועד שזה יקרה, נמשיך לעבוד על אדי ההתלהבות והמשמעות שאומנות ההוראה הכל כך מספקת הזו מעניקה לנו.

ונמשיך לראות איך כמעט מחצית מהמורים מתייאשים בדרך ופורשים עד לשנה הרביעית שלהם להוראה

כי כמו שזה נראה כרגע, באמת שאין למורים שבחרו להמשיך עם השליחות הכל כך חשובה הזו, שום תמריץ אחר מלבד האידאולוגיה הסיפוק והמשמעות.