מספרים, שפעם בתקופה שלפני פסח, בא אל הצדיק רבי שלמה מרדומסק (יום ההילולא שלו ב – כט' אדר), רב גדול אחד ונתן לו 'פתקא' לבקשת ברכה. הבקשה ב'פתקא' הייתה שהצדיק יברך את הרב שלא יכשל, חלילה, בהוראות של חמץ בפסח בשאלות בני עירו.

ענה לו הצדיק: "סגולה ושמירה בטוחה שלא יבוא לידי שאלה בפסח היא, שילמד ויסיים כל השולחן ערוך של הלכות פסח מהחל ועד כלה".

התפלא אותו הרב – מה הקשר בין הלימוד והסגולה?

הסביר לו הצדיק: "ידע כבודו, שכל דין בשולחן ערוך מבקש בשמיים שילמדוהו. מי שאינו לומד הדין, מכריחים אותו בשמיים ללמוד, על ידי שמזמינים לו שאלות בעניין זה, עד שחייב ללמוד ולעיין בדין. לכן ילמד מראש את כל השולחן ערוך, ולא יזמינו לו מהשמיים שאלות".

בימים אלה נכנסנו לתקופת שלושים יום קודם הפסח, עליהם נאמר במסכת פסחים (ו:) "שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלושים יום".

וכבר הקשה על כך הבית יוסף (אורח חיים סימן תכט) הרי בחתימת מסכת מגילה (לב.) נאמר - "משה תיקן להם לישראל, שיהו שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג". אם כן – החיוב הוא רק ללמוד בפסח עצמו, ומדוע בפסחים נאמר שצריך ללמוד שלושים יום קודם?

אחד התירוצים שמתרץ הבית יוסף – כל החגים הלכותיהן אינן רבות כל כך, לפיכך מספיק ללמוד את הלכותיהן רק סמוך ובתוך החג. גם בפסח את ההלכות השגרתיות של יום טוב, ואת טעמי החג, מספיק ללמוד סמוך ובתוך פסח. אך את ההלכות המרובות המיוחדות לפסח, ובמיוחד את כל ההלכות שמקיימים עוד לפני פסח כהלכות בדיקת וביעור חמץ, הכשרת הכלים והכנת המצות – צריך ללמוד כבר שלושים יום קודם הפסח.

מצאנו, אם כן, סמך מיוחד בהלכה לחובה לשנן את הלכות פסח בתקופה שלפני החג. ויש מהפוסקים (עיין 'מאמר מרדכי' להגר"מ אליהו זצ"ל) שהוסיפו מעבר לטעם הרגיל של החובה לשנן את הלכות הפסח כדי שלא יכשל בהם, גם טעם דומה לסיפור בו פתחנו. וכך נאמר שם (עמ' 27) – "גם אם אדם למד את ההלכות האלו בשנים עברו, ישוב ללומדם בכל שנה, מפני שהשכחה מצוייה. ועוד טעם יש בזה, שכל הלומד הלכה – בורא מלאך השומרו שלא יכשל בה".

ויהי רצון, שנזכה לדייק ולשמור כל ההלכות הללו, ובזכותן נשוב ונבנה מקדשנו מהרה, ונאכל עוד השנה מן הזבחים והפחים אשר יעלו על קיר מזבחך לרצון, ונאמר לפניו שירה חדשה על גאולתנו ופדות נפשנו!