התלמידים שהצליחו למרות בית הספר

אם רק היינו נותנים לכל התלמידים במה ללמד וללמוד את הדברים שהכי חשובים והם אוהבים בעולם, הכול היה נראה כל כך שונה

אבינועם הרש , ב' בניסן תשע"ח

אבינועם הרש
אבינועם הרש
עצמי

ביום שני השבוע פגשתי את אחד מחברי הילדות שלי: טיפוס מבריק, אוטו-דידאקט בחסד שנפל בין הכיסאות של מערכות החינוך של לפני יותר מעשרים שנה:

כבר אז התעניין בעולם העסקי ובבורסה, אולם ידיעותיו ותחביביו היו לצנינים בעיני הצוות החינוכי שדרש שיתרגם המיומנויות הלימודיות המרשימות שלו לציונים בתחומי הליבה.

למרות שסיים בלי בגרות, עשה חיל והצליח עם עסק פרטי משלו למרות בית הספר וניסיונות המערכת לדכא את הניצוץ היצירתי שבו.

נזכרתי בעקבות המפגש אתו באחד מהמקרים שקרו לי בכיתה:

פתאום באמצע השיעור, בחלק החשוב ביותר עד שכבר הצלחתי להכניס אותם לריכוז אני קולט רחשים בכיתה שמצביעים לעבר אחת מהתלמידים שלי בכיתה ה', שובב מועד שעד עכשיו הפגין אדישות מוחלטת כמעט לכל מקצועות הלימודים שישב בכיסאות האחרונים והחביא אוגר קטן שהביא מהבית.

אפשרות אחת שממש חיבבתי הייתה לשלוח אותו לכיתה אחרת עם עונש הביתה ומכתב להורים. בכל זאת דפק לי עכשיו מהלך שלם.

אפשרות שנייה הייתה לנצל את ההזדמנות ולגרום לו להבין מהי למידה דרך אחד מהדברים היקרים והקרובים לו ביותר: חיית המחמד שלו.

"מה אתה מחביא שם?" שאלתי אותו

צחוקים בכיתה. הוא קצת התבלבל ואז תפס את האוגר והראה לי אותו עם חיוך נבוך

"מה זה בכלל?" המשכתי

"אוגר" ענה בשקט

"מה הוא אוכל האוגר הזה?"

ואז ראיתי איך שלאט לאט העיניים שלו מתחילות להיפתח:

"בעיקר זרעים המורה, אבל מידי פעם גם קצת פירות"

"קטנה החיה הזו הא?" שאלתי אותו

"כמעט 16 סנטימטר המורה, אבל יודע מה עוד? זו החיה שיש לה את ההיריון הקצר ביותר מבין היונקים. שבועיים עד 18 יום והיא כבר יולדת. בדיוק אתמול העברתי על זה מצגת בגן של אח שלי הקטן".

הרגשתי כאילו חטפתי איזה בום לבטן. מי היה מאמין? הוא אמר עכשיו שהוא העביר מצגת בגן ולימד את כל החברים של אח שלו הקטן על האוגר?

"וואלה?" אמרתי: "אז במקום ללכת למנהלת, מחר אתה מעביר לנו הרצאה שלימה של שעה על האוגרים".

ומה אתם חושבים? למחרת הוא הדהים אותי בפעם השנייה.

הראה לי מצגת מוכנה שהוא כבר עשה בעלת 14 עמודים. הסביר לנו בדיוק לאיזו משפחה משתייך האוגר. ציטט דוקטורים לביולוגיה מהנשיונל גאוגרפיק ובסיום כולנו ידענו סוף סוף להבחין בין מחלקה סדרה ותת סדרה בממלכת בעלי החיים.

והכי חשוב: הוא הצליח להקשיב לעצמו במשך שעה שלימה, להט וחרך את הכיתה עם אש בעיניים והתלהבות. ניכר עליו שהוא פשוט חי ואוהב כל כך את מה שהוא הסביר עליו.

בסיום החמאתי לו לפני כולם וחשבתי:

אם רק היינו נותנים לכל התלמידים במה ללמד וללמוד את הדברים שהכי חשובים והם אוהבים בעולם, הכול היה נראה כל כך שונה ולחשוב שעוד הייתי יכול לבחור באפשרות הראשונה, להשיג לי שקט תעשייתי ולשלוח אותו למנהלת ולא לגלות לעולם את ניצוץ הלמידה והתשוקה שלו.

"מעולם לא הנחתי ללימודי להפריע לחינוכי" -  מארק טוויין