פוטין - איפכא מסתברא

עו"ד אליקים העצני , ג' בניסן תשע"ח

צילום: Flash 90

הרוסים באים!

במסלול הגיאוגרפי - מסוריה 

במסלול הדיפלומטי - במלחמה הקרה שמאיימת על העולם.

ישראל מוצאת את עצמה במצב שטרם ידעה כמותו: בשותפות שלא היתה הדוקה ממנה עם אמריקה של טראמפ ובידידות עם רוסיה של פוטין, שהכל משבחים את יחסו החם ליהודים.

וכאן מגיע יישר כוח לראש ממשלתנו על ניווט מוצלח של ספינתנו הקטנה בין שני הצוקים הגדולים האלה. נתחיל מן הסוף:

הבריטים בקשו מישראל "הבעת תמיכה חזקה" בפרשת הרעלת המרגל הרוסי ובתו, ולצורך זה זכינו מהם לתואר "שותפה".

איך יוצאים מן הפלונטר? שימעו את הודעת משרד החוץ : "ישראל רואה בחומרה את האירוע... מגנה בתוקף... מקווים שהקהילה הבינלאומית תדע... למנוע הישנות אירועים כאלה".

כמה זה חכם! הרוסים הרי מכחישים שידם היתה במעשה ואם כן, לא נגדם כוון הגינוי! שגרירות רוסיה הבינה את הרמז ושיבחה: "הודעה נבונה".

וזו אינה הפעם הראשונה. בשנת 2014 החזירה רוסיה לעצמה את חצי האי קרים מידי האוקראינים. המערב ראה בכך תוקפנות והגיש הצעת גינוי לעצרת האו"ם. 100 מדינות גינו, אולם ישראל היתה בין 24 "הנעדרות", שהבריזו! מי יודע, אם הגישה הזהירה הזאת לא תרמה לתיאום הצבאי המוצלח עם הרוסים בסוריה.

עד כאן המדינאות של נתניהו. לא כך התקשורת שלנו, שביחד עם כל העדר עוינת את פוטין. אותה אנחנו מבקשים לשאול: ואולי – איפכא מסתברא?



טוען....

הכל החל בגיאורגיה, בקיץ 2008. כל אדם ברחוב במערב יאמר לכם, שהרוסים פלשו לתוך גאורגיה. האמת? צבא גאורגיה הוא שפתח בהרעשה ארטילרית ופלש לדרום-אוסטיה, שטח במחלוקת, במטרה לכבוש את בירתה. הרוסים רק הגיבו, אמנם בעוצמה, והגאורגים הפסידו את השטח שהפך "עצמאי", תחת השפעתם. את הנשק לגאורגים סיפק המערב, והרקע האמתי למעשי האיבה היתה הכוונה לצרף את  גאורגיה לנאט"ו, מול התנגדותה הנחרצת של רוסיה.

פרק ב' היתה אוקראינה, שכבר ב-2012 חתמה הסכם במגמה להצטרף לאחוד האירופי. הנשיאים יושצ'נקו הפרו-מערבי וינוקוביץ' הפרו-רוסי התחלפו שם בשלטון בלוויית זיופי בחירות, קרבות רחוב והפגנות-קבע בבירה. כל זאת, בארץ שבה המחצית המערבית דורשת להצטרף למערב (אחוד אירופי, נאט"ו) והמזרחית מרגישה שייכת לרוסיה.

ידוע לכל, שבבחירות התערבו בגסות  - שני הגושים. אמריקה מתקוממת לשמע ניסיונות ההתערבות של רוסיה בבחירות שלה, באוקראינה ידעו לפרט, כמה דולרים קיבלו מפגינים שעמדו בכיכר מידן בקייב ארבעה חודשים בשלג, עד שהודח הנשיא הפרו-רוסי ינוקוביץ'.

היה זה בפברואר 2014, וכעבור ימים ספורים באה התשובה בצורת מהומות דמים בקרים ומשאל עם כפוי, בו זכו הרוסים ברוב גדול. כבר במרץ סופח חצי האי לרוסיה. המערב הגיב בסנקציות, וזו היתה נקודת הזינוק של המלחמה הקרה המתחדשת.

נא לא להתבלבל: מבין  שני מיליון תושבי קרים רק 24% אוקראינים ודוברי הרוסית - 58%. לכן לא מן הנמנע שהסיפוח הגשים את רצון הרוב, שלא בגחמה של פוטין עסקינן, כי אם בהחלטה לשים קץ לכרסום השיטתי, על ידי המערב, בשטחי ברית המועצות לשעבר, בעלי צביון רוסי.

זו אינה תוקפנות, ואיפכא מסתברא: עיין ערך 'דוקטרינת מונרו' האמריקנית, שהבטיחה התערבות כוחנית אמריקנית נגד כל ניסיון אירופי להתערב בכל חצי הכדור המערבי והנשיא קנדי, שהלך עד סף מלחמת עולם כדי להרחיק טילים רוסים מפלורידה.

בטעות רואים במשטר הרוסי הנוכחי המשך של המדינה הסובייטית ההיא. רוסיה היום היא מדינה קפיטליסטית ואין לה כוונות לכבוש את העולם. מהלכיו של פוטין בשטחי בריה"מ לשעבר נושאים אופי של מגננה, רצון לתקן נזקים ופחיתות כבוד לאומית, שלפי ראייתו הסב קודמו ילצין, שהתערבות המערב בבחירתו "הדמוקרטית" היתה שם דבר.

לקרים קשורים הרוסים ברגשות לאומיים עזים. הם כבשו אותה מידי התורכים לפני 250 שנים וכל ההיסטוריה שלה – רוסית. רק צו מנהלי העביר אותה אדמיניסטרטיבית לאוקראינה, שהיתה אז חלק מאותה מדינה סובייטית. השינוי המנהלי הזה קיבל לפתע משמעות של החלפת ריבונות עם פירוקה של ברית המועצות. אם אי פעם יהיה לנו וויכוח עם פוטין על יהודה ושומרון, נזכיר לו את קרים, רק שהזכות שלנו עתיקה פי 10.

גישה אובייקטיבית למעשיו ולמניעיו של פוטין אין פרושה, חס וחלילה, הבנה או הצדקה של מעשי דמים, אם עשה. אבל שוב - אם נפשפש במעשי ארגוני הביון של המדינות הדמוקרטיות – לא נמצא כלום?

בכלל, מומלץ למשקיף הדמוקרטי התבוני שלא לנסות להלביש מדינות שהדמוקרטיה מן הדגם המערבי אינה מתאימה להן – מעיל כפייה דמוקרטי. זה יסתיים בטרגדיה, בקומדיה או בשניהם. רוסיה של פוטין אינה דמוקרטיה אנגלו-סקסית ואין זה מעניינו של איש.

גם לגבי סוריה – איפכא מסתברא. פוטין שואל: עד שלא פרץ המרד הפנימי היו בעולם טענות נגד עצם שלטונו של אסד? ואלה הנלחמים בו היום כדי לבוא במקומו – יותר הומניים ממנו? יותר דמוקרטים? האם איתם מובטח לישראל גבול יותר שקט מזה שהיה לה עם ה-אסדים עשרות שנים?

והרוסים בסוריה – "עולים חדשים"? בסך הכל הם מגינים על נוכחות רבת שנים. 

ואשר לאזרחים החפים מפשע שנספים בהפצצות, מדוע המערב אינו מתרגש מחללי הפצצות אמריקניות באפגניסטן, למשל, שנחשבים "נזק עקיף", "collateral" ? 

שלא נהיה צבועים!

דומה, שהנשיא האמריקני הנוכחי רואה כל זאת, אך ידיו קשורות כל עוד מתמשכות החקירות בניסיון להפילו, דווקא בסוגיה הרוסית. על כן, לא מן הנמנע שגם בסוגיה זו נתניהו וטראמפ מצאו שפה משותפת. בכל זאת, ישראל תתקשה יותר ויותר להלך בין הטיפות ואם אפשר, עליה לתרום ככל יכולתה הצנועה למנוע את חידוש המלחמה הקרה.