מה הוא סופר?

מהיכן הגיע הכינוי 'סופר' לשפה העברית, וכיצד התגלגל ממחוזות הקודש למחוזות האינטלקטואליה והחליף את בגדיו לחולצה משובצת ומכנסי ג'ינס

פרופ'' אביעד הכהן , ד' בניסן תשע"ח

פרופ' אביעד הכהן
פרופ' אביעד הכהן
צילום: ערוץ 7

מעשה באבי מורי הרב מנחם הכהן שטייל עם ידידו הסופר חיים באר במחוזות ילדותם, בשכונת מאה שערים בירושלים. אחד מבני דודיו של אבי, יענקל, שנקלע למקום באקראי, שאל אותו (כמובן ביידיש, שפת המקום): "מי האיש שלצידך ומה הוא עושה?". "הוא סופר", השיב אבי. הוסיף יענקל ושאל: "סופר? האמנם כך? ומה הוא כותב, תפילין או מזוזות?". "לא", השיב אבי, "ספרים". "ספרים?", כמעט והתעלף יענקל למראה הסופר בעל החולצה המשובצת ומכנסי הג'ינס, "אזוי?" [ככה?].

אנקדוטה זו מבליטה את הפער שבין הלשון ה'עברית' ללשון ה'יהודית'. בלשון הקודש היהודית, בעיקר זו שלאחר המקרא, "סופר" הוא אחד מתארי הכבוד הגדולים ביותר, ומכוון כלפי איש העוסק במלאכת הקודש של כתיבת סת"ם-ספרי תורה, תפילין ומזוזות. ואילו בלשון העברית המודרנית והמחולנת, "סופר" הוא כינוי לאדם – איש או אישה – העוסק בכתיבת סיפורת, פרוזה, להנאת בני אדם, שתכניה אינם עולים תמיד בקנה אחד עם דברים שבקדושה.

מהיכן הגיע כינוי זה ללשון העברית ומה בדיוק סופר הסופר?

בספרי המלכים שבמקרא את מוצאים לרוב את "סופרי המלך". מעין "קלדנים" בני הזמן ההוא, שניהלו את כתיבת הפרוטוקול המלכותי והנציחו את "דברי הימים" – קורות המלכים. אחד ה"סופרים" הראשונים הידועים בשמם הוא "עזרא הסופר". למרות שהספר נקרא על שמו, הוא נגלה לעינינו רק בפרק ז, על ייחוסו המרשים, שישה עשר דורות עד אהרן הכהן, ובצירוף שבחו: "והוא סופר מהיר בתורת משה".

האמנם הצטיין עזרא רק בתכונה טכנית, בכתיבתו המהירה, או שמא מבטא תואר זה תכונות נעלות הרבה מעבר לכך? חז"ל זיהו תואר זה ככינוי כבוד נרדף ל"חכם" (ראו לדוגמה תלמוד בבלי ברכות מה), והוסיפו ואמרו: "למה נקראו ראשונים סופרים? שהיו סופרים כל אותיות שבתורה". פרשנים אחרים, דוגמת הרלב"ג אמרו שעזרא ידע ל"ספור", למנות במהירות את הפירושים השונים לתורה, והאבן עזרא ראה כינוי זה כשם נרדף ל"מְסַפֵּר" – מעין מספר סיפורים מעולה.

בין כך ובין כך, מדובר ב"סופר" שלא הסתפק במלאכה הטכנית של כתיבה, אלא ראה את ייעודו בהנחלת התורה שבכתיבתה עסק וערכיה הנעלים לעם כולו.

במחלוקת הנמשכת על תפקיד האינטלקטואלים בחברה, מציב לפנינו עזרא הסופר דגם ברור: לא סופר המסתגר רק בדל"ת האמות של חדר הכתיבה, אלא כזה הרואה עצמו מחויב לא רק לעשות לביתו, לקידום עצמי, אלא לטיוב ושיפור החברה שבה הוא חי, פיתוחה וקידומה.

  • מתוך הפרק היומי בתנ"ך