"וגם ראיתי את הלחץ"

יהודית אפרתי , ד' בניסן תשע"ח

יהודית אפרתי
יהודית אפרתי
צילום: עצמי

לקראת כל חג בוחרות רשתות המזון מוצרים מאפיינים שעליהם מתקיימים מבצעים מיוחדים. בכל חג הרשתות יוצרות אווירה המתבטאת בפרסומות ובהעמדת מצרכי החג האופייניים בפתח החנות. 

בראש השנה מרגישים את מתיקות הדבש בכל מקום, בחנוכה הנרות מככבים,  בט"ו בשבט ריח הפירות היבשים נישא באוויר, בפורים בכל פינה ישנם ממתקים ויינות ובשבועות המון מוצרי חלב וחוברות מתכונים.

עם כל הניסיונות הרציונאליים שלי להגיע עם רשימת קניות ולא לסטות ממנה, האווירה המודגשת הזו גורמת לי להיכנע לרשימת הקניות שמוכתבת בידי בעלי הרשת.

בחג הפסח ישנה תכונה רבה. רשתות השיווק עושות ממש מהפך רציני מהשגרה. ניתן למצוא לצד המצות ומוצרי המזון הכשרים לפסח מוצרי ניקיון למכביר בכל ניחוח אפשרי ובכל צורה העולה על ליבם של המשווקים. 

המניעים של בעלי המרכולים ברורים אך אולי כדאי לשאול את עצמינו האם טירוף הקניות והנקיונות הן ההכנות הנכונות לחג הפסח.

כידוע, לחג הפסח ישנם שמות נוספים, וכל אחד מהם מצביע על תוכן שונה של החג. השכיח ביותר הוא 'חג הפסח', לזכר הנס שפסח הקב"ה על בתי בני ישראל במצרים, שמר עלינו והיה עימנו. וכן, על שם קרבן הפסח. השם השני הינו 'חג האביב' על שם תקופת השנה שמחייבת עיבור שנה כל כמה שנים על מנת שעונת השנה הזו תישמר. 'חג הקציר' לציון המועד החקלאי ו'חג המצות' על שם המצווה המרכזית של החג (מעניינת העובדה שלדעת הגר"א חג המצות הוא מועד עצמאי בתוך חג הפסח).

אולם לא מצינו שם של חג הפסח שמציין את עניין הניקיון. 

בחג הפסח יש להוציא, לבטל ולבער מן הבית את החמץ. כך נצטוונו מריבונו של עולם. על מנת לבער את החמץ עלינו לבדוק בכל החורים והסדקים שלא השארנו בבעלותנו חמץ בפסח. בדיקה רצינית, ארוכה ומדוייקת. אך ניקיון אבק וחלונות, שהינם דבר מבורך כשלעצמם, אינם קשורים לחג הפסח כלל.

לפעמים נראה לי שהשם 'חג החירות' קצת נשכח ואולי נהיה אפילו אירוני בשל העבדות לנקיונן הלכלוך. בפסח הקב"ה נתן לנו את הזכות ואת החובה להיות בני חורין. כמובן שכדברי הכוזרי רק עבד ה' הוא בן חורין אמיתי, ועל כן אל לנו להיכנע לתכתיבי שיווק וללחץ חברתי שהפך את ניקוי החלונות ואיוורור השמיכות למשימה המרכזית של פסח. שמעתי על משפחה שממש הפכה את הבית בניקיון מדוקדק ויסודי של החלונות והשטיח, והנה בליל הסדר בעל הבית מצא בכיס חליפתו עוגייה שלא היתה כשרה לפסח... מרוב נקיון אבק החמץ נשכח לו.

שמעתי בשם הרבנית ימימה מזרחי (שאותה אני מאוד מעריכה ומוקירה) שלדעתה הלחץ של נשות ישראל לקראת פסח הינו חיובי ועם ישראל מקבל זכויות רבות בזכותו. אך אני מרגישה קצת אחרת. בתור בן חורין, אדם יכול להחליט שהוא רוצה גם לנקות ניקיון יסודי של הבית. אך עליו לדעת שהעיקר בנקיון הזה הוא לבער את החמץ ולא להשתעבד לעצם הנקיון של הרהיטים.

אחד מהתחומים שאנו מפרטים בהגדת הפסח כהודיה לקב"ה הוא ששוחררנו מהלחץ של המצרים. אנו אומרים : "ואת לחצנו - זה הדחק, כמה שנאמר "וגם ראיתי את הלחץ..." אנו מודים על כך ששוחררנו מהעבדות במצריים שהיתה מלאה בלחץ ועבדות. למדנו מרבותינו שיש עניין גדול לעבוד את ה' מתוך חירות ולא מתוך לחץ ועצבנות.

ההלכה מגדירה לנו היטב מה נדרש מאיתנו בבחינת "מה ה' אלוקיך דורש ממך...", ביעור חמץ ולא ביעור הילדים מהבית או ביעור האבק מהמזרנים.

האם טוב יהיה בעייני השם אם השנה נגיע לפסח מתוך חרדה ולחץ, כי רשימת המטלות (שלא כולם נגזרו מתוך ההלכה) שהתחילה כבר בחודש שבט מציפה ומלחיצה?

או שטוב יהיה בעיני השם, להתמקד בחמץ ורק אם נשאר זמן לנקות בנחת ניקוי לקראת הקיץ?

לענ"ד האפשרות השנייה עדיפה.

אפשר לנקות מתוך בחירה חופשית, שכוללת מיפוי מושכל והגיוני של מיקומי החמץ בבית לפי דרישות ההלכה. ואז, אם נותר זמן ויש חשק - הניקיון יכול להיכנס גם הוא לרשימת המטלות. עם הילדים, בחשק ופחות בעצבנות.