תוכם רצוף אהבה

אבי רט , ה' בניסן תשע"ח

אבי רט
אבי רט
צילום: ללא

הקירבה של תאריך השבת לט' בניסן, מעלה אצלי באופן אוטומטי את דמותו של הרב אריה לוין זצ"ל, שיום פטירתו הוא ט' בניסן תשכ"ט.

הקירבה ליום העצמאות ולטקס פרס ישראל מעלה אצלי השנה את דמותה של מרים פרץ תיבדל לחיים טובים וארוכים.

לא זכיתי להכיר אישית את ר' אריה ומעולם לא פגשתיו, ועם זאת דומני שהוא אחת הדמויות המשמעותיות והמשפיעות ביותר בחיי. במובנים רבים ספרו המונומנטלי של ר' שמחה רז- 'איש צדיק היה', אותו קראתי בשקיקה כרבים אחרים פעם אחר פעם בשנות העשרה לחיי, הפך להיות אחד מהספרים רבי ההשפעה שקראתי מעודי. העדינות, הרגישות, העיניים הטובות, ליטוף היד בחום, הצניעות, החכמה , הצדיקות , הזוגיות וכל שאר המידות הנאצלות של ר' אריה שמתגלות עם קריאת הספר – הפכו להיות הרף אליו שואפים להגיע, ונקודת היעד במבנה האישיות ובעבודת המידות.

את מרים פרץ דווקא זכיתי להכיר היטב במהלך השנים האחרונות, מאז שמציאות חייה הטראגיים והאסונות שפקדו אותה העלו אותה לתודעה הציבורית.

עוצמת אישיותה, יכולתה להפוך משבר למקור העצמה לרבים, אמונתה הבלתי מסויגת, אהבתה לכל אדם, ומסירותה לצה"ל, לחברה הישראלית, למשפחות שכולות ולכל אדם איננה יודעת גבול או מגבלות של עייפות וכוח. מרים נוגעת בלבבות רבים, מעודדת נפשות עייפות, ומהווה מגדלור ערכי ודמות מופת לרבים.

מה הופך אדם להיות דמות מופת ? מהו ומיהו בעצם צדיק ? מי נחשב כצדיק ? מה בעצם ההבדל בין צדיק ודמות מופת -לבין אדם רגיל ?

לעניות דעתי ישנם שני תנאי בסיס שהם שער הכניסה לרשימת המועמדים לתואר 'צדיק' ו'דמות מופת'.

האחד- יכולתו להיות גורם מאהיב, מחבר ומאחד, והשניה- יכולתו לפעול 'לפנים משורת הדין'.

ישנם אנשים מתחומי חיים שונים- מגדולי תורה ועד אנשי עסקים גדולים וחשובים, וכן הלאה, שבאופן כזה או אחר יוצאת ונובעת מפעילותם מחלוקת, פלגנות, ניכור וחלילה אף חמור מכך. אנשים שתוצאת מעשיהם ופעילותם היא מחלוקת פילוג וניכור, גם אם הם גדולים בתורה או בעסקים, להגדרה 'צדיק' או 'דמות מופת' מבחינתי אין הם עונים.

'צדיק' ו'דמות מופת' נבחן ביכולתו לחבר בין אנשים, בין לבבות, בין רחוקים, בין שמיים וארץ. הוא ניחן ביכולת הכלה גדולה של האחר גם אם הוא רחוק ושונה. תוכו רצוף אהבה ללא תנאי וללא סייג. מכוח האינטליגנציה הרגשית הגבוהה שלו ואהבת ישראל שבוערת בתוכו ,הוא רואה טוב בכל אדם ובכל דבר, מלמד זכות וסנגוריה, רואה את צלם האלוקים שבכל נברא, ומרחיק עצמו מן ההקפדה, הכעס, הגאווה והמחלוקת.

צדיק איננו 'עובד לפי הספר'.  רש"י על הפסוק ' וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה'' ' אומר- 'זו פשרה לפנים משורת הדין'.

הצדיק ודמות המופת אינם פועלים על הקו של שורת הדין, אלא הרבה לפניו. הם לא עושים חשבון לזמן או לכסף, הם לא מקטלגים אנשים לפי כיפה, לבוש, עדה, או השקפה. זה  לא רלוונטי עבורם. הם  אוהבי אדם במובן הכי פשוט, הכי אמיתי, והכי טהור של המילה.

ויש בהם, בצדיק ובדמות המופת עוד משהו – הם לא יודעים ולא חושבים שהם כאלה ושהם ראויים להיקרא כך. יש בהם ענווה אמיתית הנובעת מצניעות, מתודעת השליחות ונתינת משמעות לכל יום ולכל עשייה.

בלשון הפסח – הם המצה הנקייה והפשוטה- קמח נקי ומנופה ומים טבעיים וצלולים ,ללא תוספות וחומרים משמרים, ללא אגו וללא חומרים מתפיחים.

פשטותם היא גדלותם. גדלותם היא בפשטותם.

המאמר מפורסם בשבתון.