וכשאני נקי – אני מותק!

הנקיונות ששוברים את הגוף ומייגעים את הנשמה הם הזדמנות מיוחדת לנקות את עצמנו. מבפנים.

הרב אביעד שינוול , ה' בניסן תשע"ח

הרב אביעד שנוולד
הרב אביעד שנוולד
צילום: ישיבת שדמות נריה

מכירים את אלו שיש להם מגרנות בזמן של עונות מעבר? אז לי יש מגרנה כזאת רק פעם בשנה למשך שבועיים מדויקים. באופן מופלא אני מוצא את עצמי צונח מרוב חולשה על הספה ב-א' ניסן מיד כשעונת הנקיונות מתחילה. משהו בשילוב הריחות בין האבק, האקונומיקה והמסיר שומנים הקטלני גורם לי לחפש את הדרך המהירה ביותר החוצה. דחף בלתי נשלט להתכרבל במיטה מציף אותי כשהשפריצר מופיע. פתאום אני מוצא את עצמי לחוץ נורא לבקר את הדודים באילת ולסדר את החשבון בנק שכבר סגרתי לפני שנתיים. הראש קודח למצוא כל סיבה טובה שלא לנקות ולסדר.

לא יודע איך זה קרה אבל השנה מיד בתחילת הנקיונות מצאתי את עצמי עומד מול חלון נקי שבו זיהיתי את דמותי משתקפת. מי עומד שם? שאלתי את עצמי – עצלן?! אולי מאחורי הרבה תירוצים יפים והגיוניים שוכב יצר עצלנות גדול ורציונאלי. עמדתי עם חומרי הניקוי ביד ותהיתי אם יש גם חומרי ניקוי לנפש. הלוואי והיה מסיר שומנים אכזרי שממיס יצרים וחולשות. כמה שפריצים ממנו והעצלנות נעלמת, עוד שפריץ והגאווה פורחת שפריץ אחרון ויש לך כבר כנפי רוח לעוף עם מלאכים.  הלוואי ויום בהיר אחד נביא היה מודיע לי שעוד שבועיים אני יוצא מהמצריים שלי ומתכונן לקבלת התורה שלי. כנראה שאבא שבשמים חושב אחרת ומבין משהו שאני לא מבין. לכלוך לא נעלם בזבנג וגמרנו אלא בעמל עקבי ועמוק.

כמה טוב שיש לנו את פסח כדי להיזכר במי שאנחנו באמת, להסתכל במראת הקסמים שמראה לנו את דמותנו הפנימית, את נשמתנו. בפסח איננו תלויים בניפוח של האוכל שהרי אוכלים בלי שמרים שמנפחים. פעמים רבות אנחנו שוקעים בהבל המנופח של העולם הזה. הרבה אוויר שלא מקדם שום דבר. ההבל והשטויות מונעים מאיתנו לשעוט קדימה. רבותינו קראו למצה לחם האמונה. אכלנו אותו בתקופה מדהימה בה שכחנו את כל עולמנו החומרי ונסחפנו אחרי אלהינו. השארנו את המשכנתא, העבודה, הלימודים והחברים מאחור במצריים והלכנו אל הלא-נודע מתוך אמון גדול באבינו שבשמים. בלי הרבה אוכל ובלי הרבה מים יצאנו אל המדבר הגדול כשענני חוסר וודאות עוטפים אותנו. אויבים רדפו אחרינו, הים והמדבר סגרו עלינו אבל אנחנו היינו קשורים לעליון. האמנו. התאהבנו. המצה מזכירה לנו שניתן לחיות חיים שלווים ומלאי שמחה ללא הבל מנופח.

לפעמים נראה שאנחנו מפספסים את התחושה הזאת בפסח. עסוקים כל כך באוכל, בקטניות, בתפוח אדמה, בביצה, בתפוח אדמה, בביצה וחוזר חלילה. האשכנזים מתלוננים על הקטניות והספרדים מתלוננים על האשכנזים שמתלוננים על הקטניות. הקטניות אומרות לנו לא להיות קטנים ולא לעסוק בשאלות הקטנות של החיים אלא להשתחרר מהם למרחבי מדבר סיני. הנקיונות המקדימים של פסח קוראים לנו לגלות את המתיקות שגנוזה בנקיון הפנימי, את השמחה שבשחרור מהעצלנות והחסרונות. כשאני נקי בתוכי אני מגלה את המתיקות שבעמל החיצוני והפנימי.