מגנומטר הלבבות

אוהד דהן , ו' בניסן תשע"ח

אוהד דהן
אוהד דהן
צילום: עצמי

אני אדם טוב. באמת. משתדל לעזור, לתמוך ואפילו לנסות להבין אחד את השני. משתדל, לא אומר שמצליח.

אולי אפילו יש שיאמרו שיש לי 'לב טוב'. לא בוחן ליבות וכליות אני, אבל אם הם רוצים להיות בתפקיד 'מגנומטר הלבבות', מי אני שאמנע בעדם.

אך עד כמה, אני וגם אתם, יכולים להעיד שאנחנו אנשים נלבבים? אנשים שליבנו פועם בקרבנו בשמעו צרת חברינו?

מספרים על ר' נתן מנעמירוב, תלמידו של ר' נחמן מברסלב, שאמר פעם אחת לאחד מאנשיו : "יש לך לב, אבל אין אתה מלבב אותו".

פירושו של דבר, לכל אחד יש לב, אולם לא כל אחד יודע ללבב את דבריו או מעשיו. אשרי הנלבב היודע להעניק לזקוקים את חום לבבו ( הרב משה צבי נריה זצ"ל )

בפרשתנו, פעמיים מזהיר ה' את משה: " אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה (ה,ו)". אחת ממצוות הקורבנות במקדש הייתה שהאש תמיד תבער במזבח. יומם ולילה. ואפילו אם אותה אש איננה טבעית, אלא כזו שירדה מן השמיים, מצווה על הכוהנים לערוך בכל יום מערכת עצים חדשה על המזבח.

אנו עדים כאן לתופעה מעניינת.

המזבח קיים, עומד יציב ונכון. אפילו אש שמיימית דולקת בו באורח ניסי. אבל זה לא מספיק. על הכוהנים להביא עצים למערכה ולא להפסיק לרגע.

כמו בעבודת המזבח, כך גם בחיים, הנטולים לצערנו מציאות מקדש ועבודת קורבנות.

הלב קיים ולרוב אפילו ער כלפי השני. למי שזקוק לעזרתו. אך לרוב, אין אנו מתאמצים להוסיף עצים למערכה האנטומית האישית שלנו. מעטות הפעמים שליבנו בוער בקרבנו. שנמצא את עצמנו מלבבים באמת את דברינו.

כמה אירוני, שבעת כותבי את הדברים, העט היחידי שמצאתי היה בצבע אדום. בכל זאת אני כותב פה מדם ליבי.

אל תדאגו לו חברים. יום יבוא וגם הוא יהיה לב נלבב.

יום יבוא.