הבעיה איננה צעדה לגדר עזה

ד"ר רון בריימן , ט' בניסן תשע"ח

עצמי

התקשורת הישראלית עוסקת לאחרונה במסע של הפחדה עצמית לגבי האפשרות של צעדה המונית של עזתים לעבר הגדר המקיפה את הרצועה.

השאלה הנשאלת בהקשר זה היא כיצד להגיב ולבלום גל של אזרחים המתנפלים על הגדר בלי שיתרחש מרחץ דמים. הבעיה כלל איננה פשוטה, ומחייבת היערכות מבעוד מועד של כוחות צה"ל סביב רצועת עזה. חזקה עליהם שהם נוקטים בצעדי הכוננות המתבקשים.

בהקשר זה מדובר גם על תוכנית של החמאס להקים אוהלים לאורך הגדר ולשכן בהם משפחות של מפגינים עזתים. אוהלים כאלה דינם לעלות באש, על-פי פקודה שנקבעה מראש, עוד בטרם יאוכלסו. אוהלים מאוכלסים באזרחים יהיו קשים מאד להרחקה, ויהוו מסתור ומגן אנושי למחבלי החמאס ולשותפיהם.

לעומת התרחיש "המקובל" של סכנת צעדה מהרצועה לעבר ישראל, קיים תרחיש אחר, מסוכן הרבה יותר, שעליו אין איש מדבר. האם ישראל נערכת לצעידה של רבבות אזרחים מוסתים ממזרח ירושלים מערבה? האם מישהו נתן את הדעת על קריאה אפשרית של מחמוד עבאס (איבן כלב), או של מסיתים מטעם הווקף, למאה אלף מתפללים באחד מימי השישי, שעם צאתם ממסגדי הר הבית פשוט יצעדו מערבה, אפילו ללא נשק או אלימות כלשהי?

בדרכם מערבה לא ייתקלו מאה אלף המפגינים התמימים בגדר כלשהי, או באוגדה של צה"ל, ובתוך זמן קצר ביותר הם ייטמעו ויתערבבו עם היהודים בירושלים המערבית. גם בלי שאיש יתכוון לכך, מצב כזה עלול להתפוצץ בבת-אחת, להצית תבערה בעיר כולה, ולצאת מכלל שליטה. האם תרחיש כזה הובא בחשבון בתרחישים הנידונים במשטרת ירושלים, שכוחותיה ממילא מתוחים עד קצה גבול היכולת?

אין מדובר בתרחיש דמיוני או מסובך להתהוות. קריאה למאה אלף מתפללים ביום זעם כזה או אחר – וכל יום הוא יום זעם, קל וחמר יום שישי – עלולה וצפויה להיענות בסך הכל בשינוי כיוון של המתפללים: צעידה שקטה מערבה במקום התפזרות שקטה לבתיהם.

במקום למנות את ימי הזעם האפשריים בעתיד הקרוב יש לשקול בכובד ראש את הפוטנציאל המסוכן של המעשה התמים לכאורה, שהוא קל ביותר לביצוע , אבל נפיץ עד מאד.