"לא תיאפה חמץ"

הרב ד"ר יוסף שטמלר , ט' בניסן תשע"ח

הרב ד"ר יוסף שטמלר
הרב ד"ר יוסף שטמלר
צילום: אוניברסיטת חיפה

במספר מקומות בספר ויקרא מזהירה התורה, שמנחות העולות על המזבח צריכות להיות מצה ולא חמץ (למשל: ויקרא ב, יא; ו, י). אזהרות אלה נקראות לפני פסח ולכן זהו עיתוי מצויין להקדיש מספר שורות כדי להסביר את העניין.

אחד הפירושים של המילה 'מצה' מקשר אותה למריבה. משה יוצא אל אחיו ורואה שני אנשים ניצים (שמות ב, יג); בפרשת המקלל נאמר על בן הישראלית ואיש הישראלי 'וינצו במחנה' (ויקרא כד, י). מה הקשר בין מצה ומריבה?

כשמכינים מצה נוצר מאבק: לוקחים קמח, שופכים לתוכו מים ואז נוצרת 'פצצה מתקתקת'; אם יעברו 18 דקות יצרנו חמץ. גוועלד.

נחשוב לרגע, אם רוצים להימנע מחימוץ ניתן היה לעשות מצה מקמח שאינו מחמיץ, כגון קמח תפוחי אדמה, אורז, תירס וכד'. בשביל מה 'להכניס ראש בריא למיטה חולה'? מדוע להכניס אותנו למתח הזה, הרי ניתן לייצר לחם מחומרים שכלל אינם מחמיצים ואז הכל היה מתנהל על מי מנוחות?

מסתבר שהתורה רוצה מאבק; התורה מעוניינת שנכניס את המרעום לתוך הפצצה אבל נתנהל בצורה אחראית וזהירה כדי למנוע פיצוץ. למעשה, זו התורה כולה. בדתות שונות הכמרים לא מתחתנים וכך אין הם צריכים להתמודד עם היבט זה של עולם החומר. התורה לא מקבלת גישה זו ודורשת מכל יהודי להתחתן, להיכנס לתחום החומרי ביותר, ולהתמודד איתו. הנוצרים הראשונים אמרו שקל יתר להכניס פיל בקוף של מחט מלהכניס עשיר לגן עדן. לכן הטיפו לחיים של עוני ונדודים; התרחקות מוחלטת מכסף ונכסים (מפתיע, לפיכך, שאחד המוסדות העשירים בעולם, אם לא העשיר שבהם, היא הכנסיה...). התורה איננה מגנה את הכסף והעושר החומרי אלא רואה בו דבר מבורך שיש לנתבו לכיוונים חיוביים. ניתן לתת עוד דוגמאות רבות אבל המכנה המשותף הוא שהתורה דורשת שנפעל בתוך המציאות החומרית, למרות הסכנה שיש בכך, ונקדש את המציאות. זוהי בדיוק הדרך בה מכינים מצה: יוצרים בכוונה מצב נפיץ ושולטים בו. לכן, כידוע, לא ניתן לצאת ידי חובה במצה שאינה עשויה מחמשת מיני דגן דהיינו מקמח שאין לו פוטנציאל חימוץ.

זו כנראה גם הסיבה שחמץ לא עולה על המזבח. בחמץ אין מאבק ומתח; חמץ מבטא את השלווה ואת מי המנוחות. המזבח, שעניינו הקרבה, דורש מאבק, מאמץ והתמודדות ולכן המצה עולה עליו שכן אלה בדיוק המאפיינים שלה. כדי להתקרב לקב"ה נדרשת הקרבה, והקרבה תמיד תלויה במאבק ובמתח. זה הקו המחבר בין המזבח למצה ובין שניהם לחג הפסח. השנה שלנו מתחילה במצה כדי שנחנך את עצמנו 'שתתחדש עלינו שנה של עשיה נמרצת לתיקון עולם, של מאבק ברע ושל שינוי המציאות לטובה'.