ולא כל יורדי דומא

קיימת פצצה מתקתקת, אך הפצצה ממוקמת בכלי התקשורת בישראל, ואפילו בשיח השב"כ עצמו

ד"ר יעקב אלטמן , ט' בניסן תשע"ח

ד"ר יעקב אלטמן
ד"ר יעקב אלטמן
עצמי

'לא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומא' כותרת המאמר, אינה משחק מילים בעלמא. הרי החברֶה האלה העצורים, עמירם בן אוליאל ואחרים, מתגלגלים בגיהנם מרתפי השב"כ בדומה לגורל הרודף רשעי עולם לאחר מותם.

ועכשיו ניגש לענין. מי שהנפיק היתר מיוחד לחוקרי השב"כ, להפעיל אמצעי חקירה מיוחדים, היה היועץ המשפטי דאז יהודה וינשטיין, שנסמך על הגדרת המצב כ'פצצה מתקתקת'. נערי הגבעות, כך נטען בשב"כ, עלולים בינתיים להרוג ולפגע בערבים נוספים, ובכלל לבצע מעשי מרידה במלכות ישראל וממשלתה.

העוקץ בהתנסחות זו, הוא שלא נעים להצהיר בפה מלא, שמותר לחוקרים להתעלל בבחורי ישראל, רק מפני שהם מהווים סכנה לערבים. לפיכך הוסיפו חכמי השב"כ להתריע, שנערי ישראל הללו זממו למוטט בכח את ממשלתה של מדינת היהודים.

אבל עין חדה תבחין בשיקולי עומק, בסיבות האמיתיות  העומדות מאחורי פיתולי הניסוח המשפטי.

ה'תקינות הפוליטית' השלטת בשיח התקשורת הישראלית, באקדמיה במשפט ובחלק בולט בצבא, גורסת שפגיעה בערבים תוליד מהומה, זעם וצונאמי של פיגועים נגד  יהודים. מתוצאה שכזו חושש השב"כ, לפי הצהרתו.

אבל הוא טועה קשות!!  מפני שפגיעה בערבים יוצרת דווקא הרתעה. אך בתנאי שהיא מתבצעת על בסיס שיטתי.   באיזו נסיבות פונים הערבים לדרך הנקמה? תשובה; כשהמחיר הכבד שהם משלמים, נגבה מהם במקרים בודדים ונדירים בלבד.

יתר על כן. הנקמנות הערבית נעוֹרה לא רק מעצם ההרג והנזק שהתרחש בבתיהם, אלא בעיקר מפני שהתקשורת והממסד הרשמי בישראל מתנצלים על כך בדמעות שליש, ומציירים את המעשה, כמפלצתי ונוראי שמִימוֹת עולם לא התבצע פשע כמוהו.

דהיינו, לוּ היה מתברר שיהודים ביצעו את ההצתה וכו', והממסד הישראלי כולו היה מגנה את המעשה בתקיפות ובתכליתיות, בהצהירו ש "ישנן פעולות אשר אסור לעשותן בשום פנים, אפילו כשהן באות לשרת  מטרותינו הצודקות", כי אז תגובות הערבים וחמולותיהם ומתפרעיהם, היו מדוּדות.

אך פסטיבל ההלקאה עצמית, אליו הצטרף אדם היושב בבית הנשיאות איש מעוות ומחניף, באימרה 'בני עמי בחרו בדרך הטרור' - פסטיבל מתמשך זה מתיר את דמנו, ומשלהב את רתיחת הדם הערבי מוסלמי בסיסמה המקודשת 'אידבח אל יהוד'. הסחף לגינוי עצמי ששטף ושוטף את הדוברים הישראליים השכיחים, מתפרש אצל שכנינו בני ערב, כהודאה רטרואקטיבית באמיתותן של קביעוֹת אנטישמיות ישנות  הותיקות כימוֹת עולם.

עם סיום ניתוח דברים זה, נשוב ל'פצצה המתקתקת' הממתינה בדברינו למעלה. צודקת מועצת חכמי השב"כ, רק במחצית דבריה. אכן קיימת פצצה מתקתקת, אך הפצצה ממוקמת בכלי התקשורת בישראל, ואפילו בשיח השב"כ עצמו. השיח המעצים את הפגיעה בערבים, כאילו היא הפשע הגדול בחיסטוריה האנושית - השיח הזה הוא המטעין את ההמון הערבי ומנהיגיו, באנרגיות זעם צווחניות. ומתבונן חד עין יזהה מבֵּין השורות הישראליות המתנצלות, סדק באמונה בצדקת הציונות, הווה אומר, הכרה בצדק היחסי של הלאומנות הפלשתינית, כביכול יש מקום להבין את הערבים. לפיכך, מזמינה אוירה רופסת זו, אדי דלק לרציחת יהודים בארץ ישראל.

מה גם שהמנטאליות הציבורית הערבית מפרשֶת דברי פיוס והתנצלות, כסימני חולשה, החולשה  מעלָה ריר בפי ה'מְתנוּצָל' והוא מתנפל על החלש להכותו עד מוות.

אם פרשת שבוי ישראלי אחד, גלעד שליט, הסבה נזק כה רב למדינת ישראל, מה עצום הנזק הצפוי מהיותו של השב"כ שבוי בקונספציה שטוחה ושקרית!

כשאומַר הלל בחג הפסח  הבעל"ט, אזכור את ידידי ישראל הטובעים במרתפי השב"כ וחדריו, ולא יהיה לי קל לומר שירה. לא המתים יהללו יה ולא כל יורדי דומא.