פסח בפתח: הסודות שלא סופרו

מידי שנה, בפרוס חג הפסח, מערימים עלינו 'המעוררים' מבית שמאי חומרות נוספות, חומרעס בלשון העם, מבלי להתחשב בדעת גדולי הדורות שצידדו להקל במקרים רבים

מנחם רהט , י"ג בניסן תשע"ח

מנחם רהט
מנחם רהט
צילום: עצמי

1.חג הפסח הוא כמובן חג החירות וחג המצות וחג האביב, אבל גם חג החומרעס. המכות החדשות של פסח מתרבות לאין קץ, למשל ההכשרים השטותיים לאקונומיקה ולנייר טואלט. אין לך פסח שלא מתחדשות בו זמירות חדשות, מבתי מדרשם של 'המעוררים', ואין מציל מידם.  

מצד שני, מסתבר שיש גם קולות למיניהן, אלא שאותן משום מה מצניעים מפנינו, אף שמאחוריהם עומדים גדולי הפוסקים. בשבוע שעבר עסקנו כאן בקולות שבגזירה המנוגדת אפילו לדעת חז"ל בגמרא (פסחים ל"ה, א'), ולדעת הרמב"ם ("קיטניות כגון אורז ודוחן וכיוצא בהן, אין בהם משום חמץ" - הלכות חמץ ומצה, ה', א'), ולרבינו ירוחם ("מנהג שטות הוא... ולא ידעתי למה" - נת"ה ח"ג).

אבל הגזירה אכן אומצה בקהילות האשכנזים, ואין אנו באים להרהר אחריה. מה שמפריע הוא, שעל גבי גזירה זו הערימו גזירות נוספות, קומות ב' וג' של גזירות, בניגוד לכלל ההלכתי ש'אין גוזרין גזירה על גזירה'. אבל בפסח יש שמרשים לעצמם לגזור גזירה על גזירה – והעולם מקבל את הגזירה על גזירה בהכנעה. וכל עוד יש מי קונים לסחורה זו, יש לה גם מוכרים...  

2. בשבוע שעבר עסקנו בהיבט אחד של סוגיה זו, וציטטנו פוסקי הלכה מובהקים, שקמו באומץ לעצור את הסחף. אחד מהם הוא רבי משה פיינשטיין זצ"ל: "לא נאסרו אלא המינים שהנהיגו ולא שאר מינים שלא הנהיגו מפני שלא היו מצויים אז". מכאן פסק הרב דב ליאור, היתר מוחלט לשימוש בשמני מאכל שנוצרו מחומרי גלם שלא היו קיימים בעת גזירת הקיטניות לפני 850 שנה: סויה, קנולה, קינואה וליפתית. תם סדר חומרע'ס לגבי שמנים אלה.

פוסקים אחרים (בעל התניא ב'שולחן ערוך הרב'; רבי אברהם דנציג ב'חיי אדם'; שו"ת מהרש"ם לרבי שלום שבדרון, סבו של המגיד הירושלמי הנודע שנשא שם זהה; בעל המרחשת רבי חנוך אייגעש מווילנה 1864-1941; ועוד) פסקו כלל זהב אחר בנושא הקיטניות: "אין שום סברה שהטפל יהא חמור מהעיקר", כלומר: אין הגיון בכך שנחמיר לגבי קיטניות יותר מאשר לגבי מוצרי חמשת מיני דגן שהינם חמץ גמור. והרי בפסח אנו אוכלים מצה, המיוצרת מחיטה שהיא חמץ גמור, ואפילו מברכים עליה, בתנאי שהקמח בא במגע קצר בלבד עם מים, פחות מח"י דקות. ומכאן פסק הרב אליקים לבנון, רב השומרון, שפריכיות אורז בפסח, אם נוצרו במפעל שהקפיד שכל התהליך יהיה יבש (למשל, מפעל B&D במישור אדומים).

3. לגבי הסוד השני, אני עצמי מתלבט. הפסיקה אמנם מכירה בהחלט בקולא זו, אך בתנאי שלא תיחשף. אנטגוניזם? סתירה מניה וביה? שוחחתי בנושא עם רב מקובל במקומותינו (חרדי, למקרה ששאלתם), שבין היתר משיב לשאלות הלכתיות. לפני שנביא את תשובתו נבהיר כי מדובר במוצרים נפוצים שמצויים בכל בית בכל ימות השנה, ובפסח מופיע עליהם ההדפס: "כשל"פ קיטניות", או משהו דומה.

לדברי הרב, הואיל וכמות המרכיב המוגדר (לשווא) קיטניות במוצר, פחותה מ-50%, הרי שמרכיב זה בטל ברוב, על פי הכלל ההלכתי שעיקרו: הרוב קובע. אפילו 'רק' 51%, מבטלים את המיעוט (אפילו ששיעורו מגיע ל-49%). ומכאן, שכל מוצר המכיל מרכיבים המוגדרים קיטניות, בשיעור של עד 49.99% - הרי שהקיטניות בטלות ברוב ורשאי גם אשכנזי למהדרין לאוכלם.

אז מה הבעיה? הסביר הרב: "אם כל בני אשכנז ישמעו מהיתר זה וירכשו מוצרים אלה בפסח, הרי היצרן יגדיל כמויות הייצור גם עבור בני אשכנז, ואז יהיה זה בגדר 'ביטול איסור' לכתחילה עבורנו האשכנזים, ואז תיאסר עלינו תוצרת זו! משום קנס שקנסו חכמים על מי שמבטל איסור לכתחילה בכוונה תחילה".

הבנתם? מה טוב. לא הבנתם? שאלו את הרב בסביבה.

4. הסוד השלישי הוא סוד גלוי, שטרם זכה להכרה ולאיזכור דווקא בלילה שבו חוגג עם ישראל את גאולתו. מבחינת עורכי ומשתתפי סדר ליל פסח, עדיין נשמרת בסוד כמוס העובדה שאין שניה לה בתולדות עם ישראל, שלפני 70 שנה קמה מדינה יהודית בארץ ישראל, בריבונות עם ישראל, והינה בית לאומי בפועל לעם ישראל; ושהינה מדינה משגשגת, אור לעמים; ושנתגשם חזון קיבוץ הגלויות שבפי נביאי האמת והצדק: "לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם ה', וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד חַי ה', אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם; כִּי אִם חַי ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה, וַהֲשִׁבֹתִים עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם (ירמיהו ט"ז י"ד-ט"ו); ושנענתה תפילנו בימות החול: "אבינו אב הרחמן הראנו אות לטובה וקבץ נפוצותינו מארבע כנפות הארץ; יכירו ויידעו כל הגויים כי אתה ה' אלוקינו"; ושזכינו למה שלא זכו עשרות ויותר דורות לפנינו, שיתגשם בנו הפסוק: "כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן".

ואיך עם ישראל מציין זאת בליל הסדר? בצורה הכי פוגענית, בלא שמץ של הכרת הטוב: מתעלמים מן המציאות. ממשיכים כאשתקד עם הגדת הגלות – שנכתבה בגלות ליושבי הגלות – ללא שום איזכור לנסים הגדולים בדורותינו, לעינינו. ממש כפי שנאמר: יותר משקשה להוציא את היהודי מהגלות, קשה להוציא את הגלות מהיהודי...

5. מי שהתייחס לסוגיה זו כבר בערב פסח תש"י (1950), היה הגאון רבי מנחם מנדל כשר, בעל סידרת 'תורה שלימה', שכל רז לא אניס ליה. כבר לפני 68 שנה הוא חיבר הגדה שיש בה הודיה על תקומת המדינה – למרות היותו יהודי חסיד גור, חרדי - וקרא לה 'הגדה ארצישראלית'. בהגדה זו הוא מוכיח, שיש לשתות כוס חמישית כנגד לשון חמישית של גאולה: "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'".  

מסכם הרב כשר: "מצינו מן התורה, מן הנביאים ומן הכתובים, שצריך אדם ליתן שבח והודיה לה' על מעשה נס... והנה בזמננו אנו, שזכינו לראות בחסדי ה' יתברך בהקמת מדינת ישראל, שהיא אתחלתא דגאולה וישועה מגלות אדום, וקיום הבטחת 'וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ', טוב ויפה לקיים מצווה מן המובחר בשתיית כוס חמישי, שהוא נגד וְהֵבֵאתִי, ולומר עליו הלל הגדול, ולהודות לה' על הנסים ועל הנפלאות ועל המלחמות והתשועות שעשה לנו בימינו. כי עמדו לנו חסדי ה' בעת מצור ומצוק, בקום עלינו יחדיו שבע אומות, להרע ולהשמיד את המדינה העברית... וה' ברחמיו הרבים הפיר עצת זדים... ואנו תפילה כי קווי איילת השחר אשר הנצו לנו על אדמת אבותינו, יעצמו לאור גדול, ומדינת ישראל תיבנה ותבוסס על יסודי התורה... וכשם שזכינו לראות באתחלתא של וְהֵבֵאתִי, כך נזכה לגאולה שלימה בביאת משיח צדקנו"...

6. מטבע הדברים אזלה הגדה נדירה זו מן השוק, עד שקמו כמה אנשי מעשה, ובראשם אברהם לוברבוים ואשר יובל מירושלים, והדפיסוה מחדש בתכלית ההידור, לטובת כל שוחרי הכוס החמישית. יישר חילם לאורייתא.