לא נהגו כבוד זה בזה
לא נהגו כבוד זה בזה

ימים אלו של ספירת העומר, המקשרים בין חג הפסח לחג השבועות, נועדו להיות ימי שמחה והתעלות. ואולם, צער רב נמהל בימי הספירה, ורבותינו חייבו לנהוג בהם מנהגי אבלות מסוימים. מדוע? אמרו חכמינו זיכרונם לברכה כי בתקופה זו מתו עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא - משום שלא נהגו כבוד זה בזה.

ואנו החיים כאן בדור הגאולה, דור החיבורים והבנייה, האומנם למדנו לנהוג כבוד זה בזה? כשאנו מביטים באופן שבו מתקיימים הוויכוחים בינינו - הלב מבקש לבכות.

אחת הסוגיות הבוערות בימינו אלה היא סוגיית העלייה להר הבית. המצדדים בעלייה להר מביאים את ראיותיהם, והמתנגדים לעלייה מביאים כנגדם את ראיותיהם-הם. עד כאן הכול תקין. זו דרכה של תורה, וכך היה תמיד - הללו מטמאים והללו מטהרים, הללו אוסרים והללו מתירים, הללו פוסלים והללו מכשירים. ודאי שיש מקום לוויכוח ענייני ומכובד בסוגיה כה מהותית - אך אוי לנו אם הוויכוח גולש לעלבונות ולחרמות.

אחד מתלמידיי לשעבר המתפלל בקהילה מסוימת ביקש להזמין רב פלוני לדבר על נושא כלשהו לפני בני הקהילה. כששמע הגבאי את בקשתו סירב בתוקף. "רב זה לא ידרוך בקהילתנו", פסק הגבאי, "רבותיי קבעו שאסור ללמוד תורה ממי שעולה להר הבית - ועל כן הפסקתי להשתתף בשיעורי הדף היומי שהוא מעביר".

מאין נובעת השנאה הזו? שנאה שכזו מובילה לתוצאה אחת: ריבוי הדתל"שים - דתיים לשעבר. כשבני נוער רואים שכך מתנהגים תלמידי חכמים הם כבר אינם נדרשים לשאול מי צודק ומי טועה. קשה לנער להבדיל בין התורה לבין המייצגים אותה, וכשהוא רואה שתלמידי חכמים מביאים לעולם שנאה ותחרות במקום להשכין שלום - הדרך סלולה לפניו לעזיבת קיום התורה והמצוות.

ועל דא קא בכינא.

לגופו של עניין אצטט כאן מדבריו של אבי מורי ורבי זצ"ל הרב משה בוצ'קו - במכתב שכתב לרב גדול שיצא בחריפות נגד הרב גורן וביקש להחרימו. אבי זצ"ל הבהיר במכתבו שאין להחרים רב המבסס את פסיקותיו על הבנתו בתלמוד ובפוסקים - אפילו אם חושבים שהוא טועה: "אין השאלה לפנינו אם צדק הרב גורן בפסקו או לא, אלא רק אם פסק ונימק פסקו לפי כללי ההלכה המקובלת או סטה ממנה".

קראתי בעיון את טעמיהם של המתירים לעלות להר הבית, ואין ספק שכל דבריהם מבוססים על התלמוד ועל הפוסקים הראשונים והאחרונים. אפשר ואף מותר לחלוק עליהם - אך ודאי שאסור להחרימם ולהוסיף שמן של שנאה למדורה.

בסיום המכתב הוסיף אבא זצ"ל את הדברים הבאים:

"והנה לפנינו שלושה דברים:

  • עלבון פרטי של רב גדול בתורה וביראה.
  • חילול שם שמים ברבים שאין דומה לו.
  • ועל הכול, והוא הנראה בעיני היותר חמור, חינוך תלמידים לאלפים לשנאה ולהשמצה".

נמשיך להתווכח ולחתור לעומקה של האמת - אך ננהג כבוד אלו באלו. בדרך זו נזכה לקרב את הגאולה.