החלטה אומללה

החלטת בית הדין לעבודה נגד התוכנית להכשרת חרדים לשירות הציבורי - מנותקת ואבסורדית. ח"כ בצלאל סמוטריץ' במאמר תגובה

ח"כ בצלאל סמוטריץ'' , כ"ה בניסן תשע"ח

בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
צילום: יצחק קלמן

שלוש הערות על ההחלטה האומללה של בית הדין לעבודה שנענה להטרלה של שדולת הנשים והקפיא את התכנית להכשרת חרדים לשירות הציבורי, רק כי היא מתקיימת תוך הפרדה בין גברים לנשים. 

שלוש הערות על משפט, מוסר ותוצאה, אבל בסדר הפוך.

1.     
נתחיל בתוצאה: תהליך שילובם של החרדים בחברה הישראלית ספג מכה אנושה, ואיתו החברה הישראלית כולה והכלכלה שלה. מחלה ידועה של משפטנים היא שהם שוכחים את השכל הישר בבית כשהם מגיעים לעבודה, ואז, באמצעות תילי תילים של פלפולציה משפטית מנותקת, מגיעים לתוצאות אבסורדיות.

שנים שאני שובר את הראש בניסיון להבין איך עבדה מערכת המשפט של סדום. לא התיישב לי אף פעם על הלב ההסבר הפשטני שזו היתה מערכת משפט שמבוססת מראש על חוקים רעים ואכזריים. 

כשאני מסתכל על כמה וכמה החלטות שהוציאה מתחת ידה מערכת המשפט הישראלית בתקופה האחרונה אני מבין מצוין איך אפשר להגיע לתוצאות הרסניות בשמם של ערכים לכאורה חיוביים. איך אפשר לגרום נזקים אדירים, ליצור עיוותים חברתיים ולפגוע אנושות באנשים פרטיים, והכל בעטיפה נאורה ומתקדמת. איך אפשר להרוס תהליך עומק אדיר של השתלבות החרדים בשוק התעסוקה ובמגזר הציבורי, לגרום נזק אדיר לחברה, לכלכלה, למשתתפי תכנית ההכשרה ולמשפחותיהם - ובית הדין מודע היטב לפגיעה האנושה הזו ומפרט אותה בהחלטתו אבל קובע שהיא חשובה פחות מהערך המוזר של הערבוב בין המינים - והכל באמצעות פלפולים משפטיים ריקים שנושאים לשווא את שמם של ערכים צודקים ונכונים בפני עצמם, שמקבלים משמעות מעוותת ומביאים לתוצאות אכזריות. 

וכן, ההחלטה הזו היא אכזרית. אין שום דרך אחרת לתאר אותה. שום עטיפה נאורה לא תכסה על הכוחניות, האלימות והברוטליות של ההחלטה לסגור תכנית טובה, מוסרית ויעילה כל כך. לא ירחק היום ואנשים נאורים יעלו אנשים כמוני על המוקד בכיכר העיר ולקול תרועת ההמון בשם המאבק הקדוש בשמרנות.

2.     
ועכשיו, אחרי שדיברנו על מבחן התוצאה, בואו נדבר על מוסר ועל צדק. על כפיה חילונית אימפריאליסטית שמכריחה ציבורים שלמים לעבור על אמונתם ומציבה אותם בפני ברירות בלתי אפשריות בין שמירה על אמונתם הדתית לבין השתלבות במדינת ישראל - בצבא, באקדמיה, בתעסוקה, בתרבות ועוד ועוד. על ליברליזם פונדמנטליסטי שלא מסוגל לכבד ערכים שונים משלו ומבקש לכפות את ערכיו בכח על מי שחושב ומאמין אחרת ממנו. על בוז מביך שחשים הנאורים המתנשאים כלפי מסורת עתיקה בת אלפי שנים של העם העתיק בעולם.

השיח הציבורי סביב "הדרת נשים" חושף את עומק הבורות העצובה של חסידי הליברליזם השוטים בכל מה שמריח ריח יהדות. הריחוק ממושגים של קדושה, טהרה וצניעות וההצגה של דרישת ההפרדה כסוג של סטיה וחוסר יכולת לשלוט ביצר הם בעיקר עצובים ומלמדים על צורך דחוף בהדתה בחורים השחורים האלה.

אנשים רציניים אמורים היו לכבד את אורח החיים של מי שמתבסס על מסורת שלמה ועתיקה גם אם הם לא מבינים אותה ולא מסכימים לה. אנשים רציניים אמורים היו לצאת מנקודת הנחה שמאחורי ארון הספרים היהודי יש משהו רציני שמן הראוי לכבד ולאפשר גם בלי להסכים. מה זה אומר על כל אלה שלא עושים כך - תשפטו אתם.

3.     
ולבסוף, הכי פחות חשוב, כמה מילים על משפט. הדרישה לביטול ההפרדה המגדרית מבוססת על פסק הדין האמריקאי בעניין "בראון" שקבע שמדיניות של "נפרד אבל שווה" נחשבת גם היא אפליה אסורה. אף אחד הרי לא טוען שיש כאן אפליה אמיתית, שמעדיפים מין אחד על משנהו. יש קורס לנשים וקורס לגברים, באותו המספר ועם אותה הזדמנות שווה להשתלבות בשירות הציבורי. אז זה שווה. אבל הטענה היא שלמרות שזה שווה, אם זה נפרד זה אסור, כי זה משפיל ופוגעני. אז זהו, שזה לא. ה"נפרד אבל שווה" שבית המשפט האמריקאי אסר נוגע להפרדה גזעית. הפרדה גזעית מבוססת על עליונות והתנשאות של גזע אחד ועל זלזול והשפלה של בעלי צבע העור השונה. מה לזה ולהפרדה מגדרית?! הפרדה בין נשים לגברים בשל אמונה דתית לא מעדיפה אף אחד מהם. היא מתייחסת לשניהם בצורה שווה, מכבדת ומעריכה אותם בצורה שווה, ודווקא מתוך אותו כבוד מבקשת לשמור על גדרי צניעות וקדושה. 

אז בפעם הבאה שאומרים לכם שהפרדה מגדרית היא אפליה כי נפרד אבל שווה זו אפליה תדעו שזה קשקוש שנועד לקדם אג'נדה פמניסטית רדיקלית, גם אם מי שאומר את זה לובש גלימה שחורה ונושא בתואר שופט.

 4.
הבטחתי שלוש הערות אבל אני מרשה לעצמי לגנוב עוד אחת ולדבר עוד שניה על הארגון הקיקיוני שהגיש את העתירה הזו. שדולת הנשים. את מי בדיוק מייצגת חבורת הטרוליות הזו?! מי הסמיך אותן לדבר בשם ציבור הנשים במדינת ישראל?! מנין הפטרנליזם החצוף הזה לתבוע, כביכול, את עלבונן של הנשים החרדיות, שבהן ובזכות שלהן להשתלב בשוק העבודה באופן שמכבד את אורחות החיים שלהן הן פגעו ופוגעות במהלך הזה. ואם תרצו, זהו עוד סימפטום של המחלה הקשה שמערכת המשפט הישראלית חולה בה. ארגון שמייצג בקושי את עצמו מתעבר על ריב לו לא ומערכת המשפט פותחת את שעריה לרווחה לקראתו ומחריבה עוד ועוד חלקות טובות כאן. 

אבל אנחנו נתגבר. אנחנו נתגבר כי האמונה שלנו חזקה מהם, כי ההיסטוריה מלמדת שלאורך הדורות כל מיני נאורים בעיניי עצמם זכו אולי לעדנה זמנית אבל נעלמו מעל דפי ההיסטוריה ומי שנשאר היה רק מי שנותר נאמן למסורת ולערכי הנצח של התורה. ואנחנו נתגבר גם כי אין לנו שום כוונה לוותר. מול ניסיונות להעביר על דת בכפיה אנו מצווים למסירות נפש, ומי שמוסר את הנפש זוכה לסיעתא דשמיא.