סוריה-סור מרע

הרב ד"ר איתמר ורהפטיג , כ"ה בניסן תשע"ח

אורח
אורח
ערוץ 7

לאחרונה שוב חזרה לכותרות פרשת סוריה עקב השימוש בנשק כימי. כבר כתבו והתריעו רבים על הפשע המתחולל לעיני כל העולם, כשאין הרבה אישים ששמים על לב.

ברשימה זו  כונתי להתמקד במבט תורני  עתידי, שיש לו השלכה מוסרית קונקרטית. גם אם איננו יכולים לעשות כמעט כלום, יכולים אנו לפרוש חזון, ולחזון יש כח חיים משלו, הנותן השראה להווה, לא תמיד באופן מודע.

המצב כרגע הוא קטסרופלי, כאשר הרג יום יומי נמשך, ללא אופק של תקוה.

יהודי מטבעו שונא עוול. הרמב"ם (הל' סנהדרין ב, ז) כותב שתפקיד הדיין הוא להציל עשוק מיד עושקו. משה רבינו נבחר כמנהיג, בגלל שהפגין במעשיו דאגתו למניעת עוולה, וזאת לא רק כאשר גוי מכה יהודי, אלא גם כאשר שני יהודים רבים, ואפילו כאשר הגויים רבים בינם לבין עצמם (ראה עיונים על ספר שמות, לנחמה ליבוביץ). יהודים, במשך ההיסטוריה האנושית, היו מן הראשונים שצעקו על עוולות למיניהם.

עתה לפנינו מלחמת אזרחים עקובה מדם שנמשכת כשש שנים, והעולם שותק. לתומי חשבתי, כאשר המלחמה התחילה, כי תוך  כמה חדשים יושג השקט. אך בינתיים אין אומר למשחית די. התיקון יבוא בשני שלבים. ראשית, יש להביע כאב ומחאה על אבדן יום יומי של המוני אזרחים- אנשים, נשים וטף, ואחר כך יבוא התיקון. הצועק קודם לצודק, ההבדל ביניהם הוא באותיות –עד, הצועק מעיד –הן במובן של מזהיר והן במובן של מוכיח, כי נעשתה עוולה, ואז, מתוך הכאב תמצא התרופה.

אכן לא די בצעקה חד פעמית, וכמו בתפילה –בה נדרש הפסוק:  קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך, וקוה אל ה'- חוזר ומתפלל, עד שייענה (ראה ברכות לב, ב), כך יש לדרוש כאן-כי אם צעוק יצעק אלי-   עד שייענה, משום כך יש לצעוק ולחזור ולצעוק, עד שייראו צעדי תיקון.

היה מי שטען, כי הקב"ה משלם להם כגמולם. אכן מסתבר שגם בענייננו יש דין ויש דיין, בבחינת "וסכסכתי מצרים במצרים" (ישעיהו יט, ב  ),אם על מה שעשו לנו ואם על מה שעוללו לבני עמם. איננו יכולים לחשב כראוי חשבונות של מעלה, אך בין כך ובין כך, אין זה סותר את מדת החמלה כלפי האסון של הפרטים. גם על צרה של הגויים יש להאנח, ואפילו של אויבים.

הנביא ישעיה בפרק כג מנבא על מפלת בבל, ובפסוק ג הוא אומר: "על כן מלאו מתני חלחלה ...", ואומר רש"י: "הנביא הוא רחמני ומתאנח על פורענות האומות".ויש לזכור שמדובר שם על בבל, אויב אכזר, שהרג בנו ולא חמל, החריב את מקדשנו, והגלנו מארצנו- בנפול אויביך אל תשמח, כפשוטו.

כעת מדובר באזרחים, זקן ונער טף ונשים, שנהרגים במלחמה פנימית אכזרית, וקשה להיות אדיש למראה רוע ואסון כזה.

לצערנו האומות אינם מצליחים להפסיק את ההרג. האו"ם איננו ממלא את התפקיד הראשוני         שצפינו ממנו. כאן רואים בעליל עד כמה חסר לנו המשיח. המשיח ישכין שלום בין האומות, ויביא רווחה גם לרחוקים. וכמו שאומר הנביא ישעיה פרק יא:

ד) וְשָׁפַ֤ט בְּצֶ֙דֶק֙ דַּלִּ֔ים וְהוֹכִ֥יחַ בְּמִישׁ֖וֹר לְעַנְוֵי־אָ֑רֶץ וְהִֽכָּה־אֶ֙רֶץ֙ בְּשֵׁ֣בֶט פִּ֔יו וּבְר֥וּחַ שְׂפָתָ֖יו יָמִ֥ית רָשָֽׁע:

(ה) וְהָ֥יָה צֶ֖דֶק אֵז֣וֹר מָתְנָ֑יו וְהָאֱמוּנָ֖ה אֵז֥וֹר חֲלָצָֽיו:

(ט) לֹֽא־יָרֵ֥עוּ וְלֹֽא־יַשְׁחִ֖יתוּ בְּכָל־הַ֣ר קָדְשִׁ֑י כִּֽי־מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־יְקֹוָ֔ק כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים:

ובמקום אחר-פרק ב- הוא מתנבא: (ד) וְשָׁפַט֙ בֵּ֣ין הַגּוֹיִ֔ם וְהוֹכִ֖יחַ לְעַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְכִתְּת֨וּ חַרְבוֹתָ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֽוֹתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹא־ יִשָּׂ֨א ג֤וֹי אֶל־גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹא־יִלְמְד֥וּ ע֖וֹד מִלְחָמָֽה:

וכותב הרמב"ם בפי"ב מהלכות מלכים:  שהמשיח בא "לשום שלום בעולם, שנאמר והשיב לב אבות על בנים". ובימיו לא יהיו לא קנאה ולא תחרות, עיי"ש.

אמנם גם בטרם בוא המשיח איננו פטורים מתיקון חלקי. אין לי פתרון של קסם. אבל נראה לי שארה"ב צריכה להוביל למהלך, שיסלק את דעא"ש ואת אסד, ויחלק את סוריה בין כמה מדינות שכנות, כולל ישראל (אם ויש סיכון שהתושבים ירצו בכך),ואולי גם מדינה לכורדים ו\או  קבוצה אחרת שוחרת שלום.