כניסה להר הבית בזמן הזה

הרב זלמן קורן , כ"ו בניסן תשע"ח

הרב זלמן קורן
הרב זלמן קורן
צילום: באדיבות המצולם

שאלה

שלום וברכה למו"ר הרב קורן שליט"א

לאחרונה נתרבו העולים להר הבית, ואחד מהמצדדים בעניין אמר לי בטעם הדבר כי נתברר כיום בבירור גמור מפי מומחים, כמו הרב זלמן קורן, שניתן לדעת ברמה קרובה לדיוק שלם את מקום המזבח, וממילא בטל טעם בטלה תקנה. ובזה רצוני לדעת הכצעקתה והאם אכן נתברר בירור גמור. 

לתשובה במלואה לחץ כאן


תשובה

א. שאלת זיהוי הצכרה כאבן השתיה מוכרעת אצלי שנים רבות וכפי שפרסמתי את הדברים כבר בשנת תשל"ז בספרי חצרות בית ה'. ובתחום זה לא נשתנה הרבה, מטבע הדברים נוספו מאז עוד כמה ידיעות, אך לא נודעה לי מאז שום ידיעה דרמטית הקשורה לעצם הזיהוי. (אלא שהלכה למעשה כבר במבוא לספרי חצרות בית ה' כתבתי מדוע כיום אי אפשר להתיר בפועל את העליה להר הבית שלא לצרכי בטחון).

ב. לפני שנים אחדות בעת חפירה שנערכה בסמוך לכיפת הסלע לצורך הנחת קו חשמל, היה מקום לקוות שבהתאם לתוואי החפירה ניתן יהיה לראות איזה שריד של קטע מיסודות חומת העזרה (בהנחה שהצכרה היא אבן השתיה). חפירה דומה נערכה גם למרגלות הכותל המזרחי, במקום שבו לכאורה היה צריך להיתקל בקיר של עזרת נשים. שרידי כתלים לא נמצאו, ובמקומות שהגיעה החפירה לסלע, גם לא נמצאו שרידי תעלות יסוד של כתלים. לאור החפירות הנ"ל ניתן לקבוע כי מי שסבור שכיום הזיהוי נעשה ודאי יותר, אינו יודע מה הוא שח.

ג. השאלה ההלכתית העיקרית הנוגעת לנו בזמן הזה שאנו טמאי מתים היא כמובן גבול החיל. בכך נגעתי כבר בספרי חצרות בית ה', ואחר כך בהרחבה ב"מעלין בקודש" גליון כ"ז. מסקנותי שם הכבידו מאוד על הדתיים שעולים להר הבית ונוהגים להקיף אותו (והתנהל על כך משא ומתן במעלין בקודש גליון כ"ח)..

ד. בספרי חצרות בית ה' עמדתי על כך שבתשובת הרדב"ז קיימות קביעות שונות שסותרות זו את זו, ושם כתבתי כי הסתירות נובעות מכך שהוא עצמו ראה את המקום מבחוץ, ומנקודת מבטו לא ידע שהוא מנסה לקיים זה בצד זה דברים שסותרים זה את זה.

ה. בגליון ל' של מעלין בקודש פרסמתי מאמר ארוך המוקדש כולו לתשובת הרדב"ז על כל מרכיביה. מאמר זה לא הפך את זיהוי הצכרה ליותר ודאי או פחות ודאי (אם כי מטבע הדברים הוא גם כלל ריכוז של המקורות הנוגעים לעניין, מהם כאלה שהתחדשו לי במהלך השנים), אבל עיקרו של המאמר היה בנסיון להתחקות אחרי ההגיון שבכל אחת מן הקביעות הסותרות שבדברי הרדב"ז. רבים לא ירדו כלל לעומק הדברים, ולא התבוננו כלל במשמעותם המתודולוגית. די היה להם בזה שבמאמר זה ניתן הסבר לעצם דברי הרדב"ז, כדי לקבוע כאילו כעת כבר הותרו כל הספיקות, וזאת אף על פי שבאמת במאמר יש גם הסבר לקביעות שמי שמכיר את המקום יודע שאי אפשר לקיימן זו לצד זו.

ו. בתשעה באב תשכ"ז נכנס הרב גורן דרך שער המוגרבים להר הבית למרחק מסוים מזרחה, ותקע בשופר. מעשה זה זעזע את עולם התורה כולו, ובעקבותיו בחודש אלול תשכ"ז פרסמו רבני ישראל מכל שדרות הציבור את הכרוז שלהם אודות האיסור הגורף בכניסה להר הבית (הגרי"י קנייבסקי והגראמ"מ שך זצ"ל אמנם לא הוסיפו את חתימתם לכרוז שבראשו חתומים הרב אונטרמן, הגר"י אברמסקי והרב ניסים, אך פרסמו בנפרד את דעתם בעניין חומר האיסור בעליה להר הבית בזמן הזה).

בכרוז אמנם נזכר חוסר ידיעת תחומי העזרה כנימוק לאיסור, אך למעשה ברור היה גם אז לכל מתחיל (גם ללא המחקרים שלי ושל אחרים), שאין ספק בכך שכניסה של מטרים ספורים מזרחה משער המוגרבים איננה כניסה לעזרה. אלא שכל מי שיש לו אפילו מעט ידיעות בלשונות חכמים היה צריך להבין שמדובר במודעה שמטרתה היא מגדר מילתא, אשר לכל הדעות היא בסמכות ואף בחובת גדולי הדור כאשר השעה צריכה לכך (ולדעת רוב הראשונים, בכוח זה ניתן גם כיום לגזור מיתה בפועל על עבריין אם השעה צריכה לכך, וכפי שנפסק להלכה בשו"ע חו"מ סי' ב). ומשום כך הטענה כאילו מחמת הבירור הנוסף שהתברר בזמן הזה "בטל טעם בטלה תקנה" היא חסרת שחר, ולמעשה ההנחה שמדובר במגדר מילתא מפורשת בדבריהם של כמה מן החכמים שכתבו אז בזה בספריהם, אף כי לא הזכירו זאת בכרוז.

ז. הרב גורן עצמו התמנה אחר כמה שנים לרב ראשי, ולכאורה היה צפוי שהוא בתפקידו זה יתיר את הכניסה כפי שנהג בעצמו בתשעה באב תשכ"ז. אך בפועל הדבר לא קרה. כפי שפרסמתי במקומות שונים, מעיון בפרוטוקולים של הרבנות (יש בידי עותקים), התברר מפי גיסו הרב שאר ישוב כהן שהטעם שבגללו נמנע הרב גורן מלעשות זאת היה מפני שהבין שתהיה לו בעיה ציבורית בנושא זה עם הנשים. [ושוב ראיתי שהוא עצמו כתב כך במפורש במבוא לספרו על הר הבית (בסוף "על פתח הר הבית")]. מובן שהוא לא העלה על דעתו שנשים (ובוודאי לא פנויות) תטבולנה בכניסתן להר, אך חשש כי עצם הקביעה שלהר הבית למקומות מסוימים (כמה מטרים מזרחה משער המוגרבים) יכולים להיכנס רק גברים שטבלו, יכולה ליצור בעיות ציבוריות. כיום המציאות היא שגם פנויות דתיות (שבמקרה הטוב טובלות!!!) עולות להר הבית, כך שברור בעליל שכיום הסיבה למגדר מילתא קיימת ביתר שאת, וד"ל.

ח. מה שהשתנה באמת מזמן כתיבת הכרוז של תשכ"ז הוא פטירתו של הרצי"ה קוק זצ"ל שלחם בכל תוקף בכל המזלזלים במורא מקדש. כי אותו כמובן לא יכלו להאשים בחוסר הבנה בענייני מהלכי גאולה באמצעות אתערותא דלתתא, ובעינייני גודל השעה וכו'. כך לאט לאט יכלו כמה חכמים מהחוגים הדתיים לאומיים לטעון כאילו כביכול כיום גם הוא היה מודה שצריך להתיר את הדבר (דבר שהוא מופרך לחלוטין לכל מי שהתעמק בשיטתו בעניין, וביסודותיה). ואחרי כן הלכו לעולמם גם הרב שאול ישראלי והרב מרדכי אליהו (שכתב במפורש שצריך לאסור את הדבר משום מגדר מילתא) והרב אברהם כהנא שפירא, ובזה נפרצו אצל חלק מן הדתיים הלאומיים גדרות שגדרו חכמים, ומפני כבודם של כמה ת"ח ששגו בזה לא אכנס לפרטים. אך הדברים מזכירים לי במידה ידועה את שאלת החליבה בשבת שבנוגע אליה כתב הגרח"ע גרודז'ינסקי (שו"ת אחיעזר חלק ג סימן לד), כי "יסוד הדבר הוא מהלאומים הפורצים אשר אצלם עבודה עברית דוחה שבת".

היום יש פרצה גדולה, הנובעת מן ההנהגה הנלוזה של כביכול "כיבוש המקדש" על ידי רמיסת חצריו, ומנטילת כתר ההוראה על ידי מי שלא שימש כל צרכו. (במאמר המלא הובאה דוגמא חמורה מאוד לעומק הפרצה הנובעת מן ההנהגה הנלוזה של כביכול "כיבוש המקדש" על ידי רמיסת חצריו, ומנטילת כתר ההוראה על ידי מי שלא שימש כל צרכו, והתיר כניסה לעזרה עצמה בטומאה לצורך כביכול "ניסוך מים" בחג, תוך לבישת בגדי כלאים). לצערנו ישנם כאלה אשר אין עליהם אימת רב, כי הם חכמים בעיניהם יותר מכל חכמי הדורות של חמישים השנה האחרונות. וכך קבוצה לא גדולה בלבוש חרדי טענה בסרט שהופץ באחד האתרים כי היא עולה להר הבית להתפלל לשלומו של הגראי"ל שטיינמן זצ"ל!!! ומובן כי בדברי ליצנות אלו ודאי לא קיימו מצוות מורא מקדש. 

בברכה זלמן מנחם קורן

נ.ב. לדעתי, דעת הכפתור ופרח היא שללא סורג קיים, אסור לטמא מת להיכנס להר הבית כולו. על משמעות דבריו בעניין האיסור הגורף של כניסה להר הבית עמדו כבר המהרי"ט ובעל דרך הקודש ועוד, וגם תמהו עליו, אבל בחזון נחום כתב שלדבריו יש בזה סוג של גדר, ונימק את דבריו. מדברי הרמ"ע מפאנו שגם ציטט את הכפתור ופרח נראה שהגדר הוא שיש בזה איסור בהעדר סורג, וכי הסורג נעשה "להתיר" כניסת טמאי מתים (וכבר נגע בדברי הרמ"ע בעל המנחת יצחק). יש לי אריכות דברים בעניין, והדברים פורסמו על ידי באריכות במעלין בקודש גליון לג.