שבעים שנה להקמת המדינה – מהות ומשמעות

ד"ר יוסי שפנייר , ד' באייר תשע"ח | עודכן: 10:15

ד"ר יוסי שפיינר
ד"ר יוסי שפיינר
צילום: עצמי

בימים אלה אנחנו מציינים שבעים שנה להקמת המדינה. לא ניתן להתייחס לעניין אלא במילה אחת: נס.

אם קצת יוצאים מהתמונה העכשווית ושל הבעיות היום יומיות ומסתכלים על המרחב הקרוב ומה שהתרחש בשבעים שנה לעם ישראל בארצו, לא ניתן להתייחס לכך אלא בהתפעלות ובהבנה של גודל הנס שאירע לנו כאן.

גודל המעמד

הוותיקים שבינינו ראו, חזו, וחוו את גודל המעמד של הכרזת המדינה ביום שישי ה' באייר תש"ח בשעות הצהרים בתל אביב. הצעירים יותר נולדנו לאחר המעמד ונולדנו לתוך מדינה שבדרך, כל אחד בדרכו ובתקופתו. בין הוותיקים ובין הצעירים כולנו צריכים להעריך ולהוקיר את מה שאנחנו רואים ושצומח למול עינינו בשלושת הדורות האחרונים.

הערכת בן גוריון את השעה בזכותם של הנופלים

ארבע שנים לאחר המלחמה, במבוא שכתב בן גוריון לספר גווילי אש (אסופה של חיבורים שכתבו הנופלים במלחמת העצמאות) הוא ציין:

"...עם פרוץ המהומות, בשלושים לנובמבר 1947, עלו התוקפים הערביים עלינו לא רק במספרם אלא גם בנשקם, ויתרון זיונם היה גם כמותי וגם איכותי...באותו הזמן היו הכפרים הערביים מלאים בנשק. ומעבר לגבולות, מהלבנון, מעבר הירדן וממצרים הוברח נשק לרוב לרשות הערבים ללא כל הפרעות מצד ממשלת המנדט. הלגיון הערבי חנה, כאמור, בארץ והיה מצויד בנשק החדיש ביותר, בנשק קל וכבד ובכלי רכב מלחמתי (במשוריינים וטנקים)..."ההגנה" עמדה בפני הכנופיות בנשק המועט שהיה ברשותה וידה היתה על העליונה.

אבל עם פלישת צבאות ערב, צבאות סדירים, מצוידים ומזוינים במיטב הנשק הבריטי בכל מדינות ערב, במכונות יריה כבדות, בתותחים, במטוסי קרב, בטנקים...עמדה מדינת ישראל שאך זה יצאה לאויר העולם כמעט מחוסרת ישע. וצבאות ערב ומדריכיהם הזרים היו בטוחים שלא יעברו שבועיים שלושה שבועות וירושלים, תל אביב וחיפה יפלו בידיהם, מדינת ישראל תיעקר והיישוב היהודי יימחה  מעל פני האדמה כאשר נמחו ששת מיליוני היהודים באירופה.

מי סיכל מזימה אכזרית ונוראה זו? מאין בא הכוח שהדף האויב הרב, הכה בו מכה ניצחת, גירש אותו מגבולות הארץ, הציל את מדינת ישראל, ביצר את עצמאותנו המחודשת, הרחיב תחומי המדינה, שיחרר ירושלים החדשה והפליא כל העולם היהודי והבלתי יהודי בעלילות גבורה וניצחון, שקשה למצוא דוגמתן בתולדות ימינו או בתקופה אחרת? מי חולל הפלא זה?

רוחו של האדם היהודי החדש שקם לעמנו בארצו." (גווילי אש, ערך ראובן אבינעם (גרוסמן), תל אביב, תשי"ב עמ' יג-יד).

סיום המנדט הבריטי התחיל בצפונה של ירושלים

מדינת ישראל קמה כאמור בתאריך מאוד ברור. ביום שישי ה' באייר תש"ח (15 במאי 1948). ביום זה עזב אחרון המצביאים הבריטים את הארץ ונסתיים המנדט הבריטי שנמשך כמעט שלושים שנה. הנציב סר הלן גנינגהאם יצא ממעונו בארמון הנציב עם קומץ מלווים ועשה את דרכו בשיירה צנועה לעבר שדה התעופה קלנדיה (באזור התעשיה של עטרות של היום), עלה על מטוס וטס לחיפה.

שם עלה על ספינה הצדיע את הצדעתו האחרונה לחופי ארץ ישראל ועזב בשייט את המים הטריטוריאליים של ישראל. באופן זה נסתיים באופן רשמי השלטון הבריטי, והסתיימו 2000 שנות גלותנו וקמה מדינת ישראל.

למרות כל הקשיים ולעומת כל התחזיות הקודרות של ראשית הדרך, נוסדה המדינה הלכה והתפתחה ואין לנו אלא להודות ולשמור על הנס הגלוי שאנו רואים במו עינינו בימים אלה.