נקודת התפנית

הרב נתנאל יוסיפון , ל' בניסן תשע"ח

הרב נתנאל יוסיפון
הרב נתנאל יוסיפון
עצמי

עשיר אחד, שהיה מחלל שבת ואוכל מאכלות אסורות, השתתף פעם בסעודה אצל הצדיק רבי חיים מצאנז, (שיום ההילולא שלו ב- כה' ניסן). הצדיק חילק לחסידיו 'שיריים', וגם אותו עשיר קיבל 'שיריים', וטעם מהם.

כששב העשיר לביתו, חלה לפתע בקיבתו, תאבונו אבד, ולא היה מסוגל לאכול מאומה. בדקו אותו הרופאים , אך לא הצליחו לאתר את הסיבה למחלתו. מצבו הבריאותי של האיש הלך והידרדר, אך בני ביתו לא מצאו מוצא מהסבך.

יום אחד, פגשו בני הבית אדם אחד, שיעץ להם ליסוע לרבי חיים מצאנז, ולבקש את עזרתו. נסעו בני המשפחה לצדיק, והוא השיב להם, שיכשירו את כלי המטבח ויאכלו מכאן ואילך רק אוכל כשר. עשו בני המשפחה כעצת הצדיק, ואכן האיש החל לאכול והבריא.

מיד הובררה לבני המשפחה סיבת המחלה: לאחר שאכל האיש מהשיריים של הצדיק, השתרש בקרבו תיעוב לכל מאכל טרף, ומכיוון שכל האוכל בביתו היה טרף, לא אכל כלום. (סיפורי חסידים תורה, מס' 473).

בסיפור זה גנוזה נקודה רוחנית חשובה הנרמזת גם בפרשתנו. פרשות תזריע – מצורע סובבות כולן סביב טומאות הגוף, דיניהם, ותהליך הטהרה מהם. מוזכרות בהן – טומאות היולדת, הצרעת, נידה, זב וזבה. כל הטומאות הללו הן טומאות הנובעות מתהליכים בתוך גוף האדם, להבדיל מטומאות שמקורם מהחוץ כטומאת מת, נבילה, שרץ ועוד, המוזכרות בפרשות אחרות.

במבט ראשוני, טומאות אלו מעידות על פחיתות הגוף. אולם המתבונן לעומק יודע, שטומאות אלו קיימות ביהודים ולא בגויים, כי באמת הן נובעות דווקא מהקדושה הקיימת בגופם של ישראל. קדושה זו יוצרת את המנגנון, שבעיתים של ירידה, 'מקפיץ' את המערכת, יוצר טומאה, ומוביל את הגוף לתהליך של היטהרות והתרוממות חוזרת. וכידוע, הצרעת אינה קיימת היום, כי איננו מצויים במעמד רוחני כה מרומם, שבעת חטא לוקים בצרעת, ומקבלים איתות משמיים על הצורך בהיטהרות.

אמור מעתה, דווקא מציאות הטומאה בגוף הישראלי מעידה על מעלתו וקדושתו. והנה, בפרשה יש נקודה נוספת, השופכת אור על נושא זה. בפרשה מופיע גם הציווי על מילת הבן ביום השמיני. ציווי זה חריג בין שאר המצוות שבפרשה הנוגעות לענייני טומאה וטהרה. בפשטות, הוא מופיע כאן כחלק מפרשיית היולדת, אך אולי יש כאן עומק נוסף.

הפרשה נפתחת בפרשיית טומאת וטהרת היולדת. בתחילה, מופיעים שבעת ימי טומאת היולדת זכר. אחר כך, מופיע הציווי על המילה ביום השמיני, ולאחריו הציווי על 33 ימי דמי הטהרה של היולדת. נמצא, שברית המילה מהווה נקודת תפנית מימי הטומאה לתהליך הטהרה.

ברית המילה, היא הברית שחותם היהודי בגופו, ובכך חוקק את הקשר עם ה' גם בגופו ולא רק בנשמתו. ברית זו מלמדת על קדושת הגוף הישראלי, ולכן היא מהווה נקודת תפנית מטומאת הגוף לטהרת הגוף.

כך מצאנו גם בבריתו של אברהם אבינו. עד הברית, אומר רש"י בשם פרקי דר"א (בראשית יז, ג), כשהיה אברהם מתנבא, "לא היה בו כח לעמוד ורוח הקודש נצבת עליו, וזהו שנאמר בבלעם נופל וגלוי עינים". בלעם הגוי, שהוא ערל, גופו לא מסוגל להצטרף לגילוי הרוחני והוא נופל בעת גילוי שכינה, וכך היה באברהם לפני הברית. אך לאחר המילה, הושלם גופו הישראלי של אברהם, והיה בכוחו להצטרף לקדושת גילוי השכינה, ולעמוד על רגליו.

כך גם בסיפור שבו פתחנו. דיני כשרות האוכל מלמדים אותנו על קדושת גופינו. גופו של אותו יהודי היה רחוק מה', אך כשטעם מה'שיריים' של הצדיק נגעה בו קדושת הגוף כמו בעת ברית המילה, ומיד גופו התקדש ולא היה מסוגל לאכול מאכל פיגולים. 'השיריים' מבטאים את קדושת הגוף, כי הם מבטאים את העובדה שקדושת מעשיו הרוחניים של הצדיק מקדשים אפילו את מאכליו, ולכן רגע אכילתם מהווה את נקודת התפנית מטומאת הגוף לקדושת הגוף.

ובימים אלה, מתפללים אנו, שמסירות נפשם של חיילי ישראל הי"ד, שהקריבו גופם למען קידוש ה', ובכך הביאו לשיא את קדושת גופם של ישראל, יעמדו למדינת ישראל ללכת תמיד בדרך ה', ולבטא בעולם הזה את גופם רוחם של ישראל, הנושאים את דבר ה' בעולם. ונזכה להופעת הגאולה השלימה במהרה בימינו אמן!