כלל הזהב של חינוך המתבגרים
כלל הזהב של חינוך המתבגרים

הבוקר דיברתי עם הורה (שהסכים לפרסום המקרה לתועלת בשם בדוי) שביקש עצה לאחר ש'נשמה טובה' שאלה אותו בסרקזים אם מגיע לו מזל טוב?

כששאל ההורה הנבוך מה העניין, השיבה לו הנשמה בהומור:

"סתם, פשוט ראיתי את הבן שלך לפני כמה שעות בקניון עם מישהי שלפי ההתנהגות נראית כמו הארוסה שלו אז חשבתי שפספסתי משהו".

מעבר לגועל נפש ולחוסר המודעות הזועק של אותו חופר, שאל אותי האבא של הנער, שהוא גם חבר קרוב שלי:

"זה נשמע לך שפוי? שהילד שלי בכיתה י"א ילך עם מישהי שמסתבר שהיא חברה שלו והם כבר ביחד חודשיים וחצי ואני לא אדע שום דבר מזה? מה זה השטויות האלו? אני אבא שלו! אני צריך לדעת מדברים כאלו. אתה קולט איזה מביך זה לשמוע את זה ממישהו אחר?".

"צודק" עניתי לו והמשכתי: "אבל בכנות: מתי בפעם האחרונה יצא לך לדבר עם הבן שלך שיחת גברים פתוחה וכנה על בנים ובנות, חברות ומה שביניהם?".

הוא הסתכל עליי. אני הסתכלתי עליו. הוא הסתכל עליי שוב ואמר כלא מבין:

"הא?, לא הבנתי אותך...".

עניתי: "צא מההלם. מה אתה מופתע כל כך? כמה מהזמן של הילד שלך הוא עסוק לדעתך בדברים שקשורים להיכרות עם המין השני? אם זה במסגרת ישיבות הדרכה מעורבות בסניף ואם בדברים אחרים?".

"אני מניח המון" השיב

"נו, ולא חשבת פעם אחת לשבת וליזום איתו שיחה דווקא על העניין הרגיש הזה? מה חשבת שאם לא תעשה את זה הוא פשוט ישב ויחכה עד שתועיל לגלות בפניו את העולם?".

האבא הסתכל עליי ולא ענה. רק היה מהורהר עם עצמו: "אבל למה הוא לא סיפר כלום?" המשיך לשאול

"כי מבחינתו אין לו מושג איך תגיב. כמו שאמרת מעולם לא דיברת איתו על הנושא ונהפכת ללא רלוונטי ולכן הוא בטח אמר לעצמו: בשביל מה אני צריך צרות עכשיו? יש לי חברה. הכול בשושו. אם זה עובד אל תיגע. וזה כל הסיפור".

ראיתי על האבא שהוא כאב את המצב. ממלמל לעצמו בשקט: "איך הזמן טס...רק אתמול עוד החלפתי לו חיתול ופתאום נהיה לי גבר. פעם הדברים היו הרבה יותר פשוטים...".

אחרי השיחה הזו ספונטנית דיברתי עם עוד שלושה חברים שלי ושאלתי אותם כמה מהם דיברו לאחרונה עם הילדים המתבגרים שלהם שיחת עומק? התגובה הייתה זהה בכל השיחות: שתיקה ארוכה מעבר לקו. ומה אתם יודעים? מסתבר שהכלל: בכל שבת יש מוצאי שבת תקף גם לחינוך