כמדי שנה כולנו חווים השבוע את המפגש האינטימי עם ההיסטוריה של העם היהודי במאה האחרונה. הבטנו שוב בזוועות השואה, נעלה את זכר הנופלים במערכות ישראל ונספר בסיפורי תקומת ישראל וקיבוץ הגלויות. ימי המפגש עם ההיסטוריה הם גם הזדמנות לחזור ולשנן כמה אמיתות שלעיתים, במהלך השנה ובצלם של כתבות מפרי עטם של עיתונאים תאבי סקופים או סתם בעלי אג'נדות פוליטיות, אנחנו נוטים לשכוח. אז לקראת יום העצמאות השבעים, שבע תזכורות לכמה עובדות מהמאה של השואה והתקומה.

1. קיבוץ הגלויות שהתחולל בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, היה אחד הארועים המופלאים בהיסטוריה האנושית בכלל ובהיסטוריה היהודית בפרט. מדינה קטנה ועניה מוכת מלחמה, קלטה מאות אלפי עולים חסרי כל ובסופו של דבר אחרי יסורים ותהליכים קשים ומורכבים, שחלקם לא תמו עד היום, הצליחה להביא את כולם למציאות של קורת גג, פרנסה, מחיה סבירה וחיים של עתיד והתפתחות. בתהליך הזה היו טעויות, התנשאות, גזענות והרבה סבל, אבל השורה התחתונה הוא הצלחה בקנה מידה עולמי. נקודה.

2.  העם היהודי שאף שלום מרגע חזרתו לארצו. שכניו בארץ סירבו לכל פשרה וכדברי אבא אבן, שר החוץ המיתולוגי של ישראל, הפלשתינאים "מעולם לא החמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות". במהלך מלחמת העצמאות בה פתחו ערביי הארץ, שילמו הערבים את מחיר מעשיהם, חלקם ברחו ואחרים גורשו כחלק מארועי הקרבות  וכמעשה לגטימי של הרחקת אוכלוסייה עוינת בתנאי מלחמה. אין שום צורך להתבייש או להעלים אירועים שהיו לא נעימים אך הכרחיים.

3. התנועה הציונית לא הביאה את החילון לעם היהודי, אלא להיפך, היא אפשרה את חזרתם של המוני יהודים שהיו על סף התבוללות, לפחות  בארצות אירופה והמערב ,לשוב אל החברה והתרבות היהודית, גם אם לצערנו, לא תמיד למסגרת הדתית. האגדות ולפיהם העם היהודי היה כולו שומר תורה ומצוות, והשיבה לארץ היא זו שגרמה לחילון הגדול אין בהם ממש.

4. קרבות הפייסבוק ונאצות הטוקבטיסטים של היום, הם סוג של משחק ילדים אל מול השנאה ששררה בין חלקי העם השונים בימי הקמת המדינה. תודה לא-ל, אנו רחוקים רחוק מזרח ממערב מהימים של ניכור ואלימות ששררו בין ימין ושמאל דתיים וחלוניים, שהגיעו לא פעם לכדי שפיכות דמים. ואגב, אם הם, עם כל השנאה הצליחו להקים המדינה, בשבילנו- שקרובים זה לזה הרבה יותר השמים הם הגבול.

5. "הכפייה הדתית" של חוקי הנישואים והשבת נקבעה דווקא בשעה שכוחו של הציבור הדתי מבחינה פוליטית היה בשפל המדרגה. ראשי המדינה דאז, חילונים אדוקים, הבינו היטב את ערך הנישואים הדתיים, צביון השבת ואפילו את חשיבות "ההדתה" בחינוך הממלכתי. אם כבר חלה תמורה ב"סטטוס קוו" הידוע בין דתים לחילוניים, הרי היא הייתה לרעת הדתיים, ובגדול.

6.   שחיתות הייתה פה תמיד, ו"אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה". דור המייסדים היה ברובו אידיאליסט ונעלה, אבל היו בו לא מעט שידעו לא רק לתת אלא גם לקחת. הנורמות של היושרה הנדרשת כיום מנבחרי ציבור, עולה במאות מונים על המקובל בעשורים הראשונים. מה שכן, אז לקחו את זה בקצת יותר פורפורציה. לא יזיק גם לנו.

7. שירת הנוער- בתש"ח התבכיינו על דור מפונק, ערב ששת הימים התאוננו על "דור האספרסו", תמיד היה נראה כי הנוער עוסק בשטויות וזונח את הערכים, ותמיד הוא הפתיע לטובה בשעות המבחן. נוער תשע"ח גם הוא בוודאות ימשיך את המסורת של קיטורים, אכזבות ובסוף גילוי עוצמה מדהימה לעוד מעלה בדרך לגאולה.

וכמובן- את הכל מניעה יד אחת. בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים.

לזכור, ללמוד, להמשיך.

שבוע עצמאות שמח