זיכרון ועצמאות בגיל וברעדה

אבי רט , ג' באייר תשע"ח

אבי רט
אבי רט
צילום: ללא

שבעים שנה בפרספקטיבה היסטורית הן פרק זמן קצר שמצד אחד נבלע בתוך מאות ואלפי שנות היסטוריה, ומצד שני גם בפרק זמן קצר שכזה יכולים להתקבץ אירועים מכוננים המשנים את המציאות מקצה לקצה.

שבעים שנה של מדינה – שהיא  כבר לא מקום קטן שעושה את צעדיו הראשונים בהיסוס, אך עדיין גם לא מקום עם ניסיון וותק של מאות שנות ריבונות ועצמאות, ומסורות ציבוריות הנטועות כמסמרות ב D.N.A הלאומי.

שבעים שנה הן מספיק זמן כדי לבוא ולומר לכל אחינו היקרים שבגלויות השונות- אחים יקרים, הגיע הזמן לחזור הביתה. מדינת ישראל כבר איננה קוריוז או ניסיון בחיתוליו. מדינת ישראל בשנתה השבעים היא ב"ה מקום גדול, חזק, בטוח ומתקדם, מקום שיש בו הכל. זהו. אחרי אלפיים שנה נגמרו התירוצים. הגיע הזמן לחזור הביתה לפני שעוד שונא ישראל כזה או אחר יזכיר לכם את זה בדרך הקשה.

שבעים שנה הם גם תזכורת לכולנו ששום דבר אינו מובטח ושום דבר אינו מובן מאליו. היינו פה כבר פעמיים ומפני חטאינו השונים התרחקנו מעל אדמתנו. אומנם אנו מקווים ואולי אף מובטחים שלא נגלה מכאן יותר, ואף על פי כן ובכל זאת כדאי לנו מאד לקחת בחשבון שבידי הקב"ה קיימת גם האופציה הזאת. מעשינו ירחקונו ומעשינו יקרבונו.

שבעים שנה הם משך זמן מספיק כדי להסתכל קצת מסביב, לפרגן לעצמו ולטפוח לעצמנו על השכם.

 פרספקטיבה היסטורית אמיתית עוד תגלה לאנושות את הסיפור המופלא של הדור שלנו, סיפור שאין שני לו בקורות ימי האנושות כולה. סיפור של עם סגולה המתנער מאפרו ומגלותו פעם אחר פעם, שב לביתו, ובעקשנות , אמונה וכישרון בלתי נתפסים מקים ומכונן בה בית לאומי לתפארת.

כגודל האור- גודל הצל. ככל שעולים יותר בסולם השנים והעשייה רואים עד כמה יש עוד כל כך הרבה דברים לתקן, הן בעניינים שבין אדם למקום והן באלו שבין אדם לחברו. לא איומים חיצוניים עלולים להביא חלילה לאיום על קיומה של המדינה, אלא דווקא ניוון, ניכור, שנאה ושחיתות מבית, הם האיום האסטרטגי הגדול ביותר. כמו נמלים קטנות שיש בכוחן לחורר הר גדול ולגרום לקריסתו- כך שנאה, ניכור, אטימות, רוע וחוסר ערבות הדדית עלולים להיות  גורמי הסכנה הקיומית שבכוחם להרוס את כל מה שנבנה פה בדמי בנינו.

שנת השבעים- יש כל כך הרבה על מה להודות ועל מה לשמוח. יש כל כך הרבה טוב ושפע ותורה וחסד סביבנו שאילו פינו מלא שירה כים לא נספיק להודות על כל הטוב, ובמקביל יש כל כך הרבה סכנות מבית ומחוץ, מדיניות ופוליטיות, ביטחוניות וחברתיות, רוחניות וחינוכיות, שנזדקק להרבה עשייה, חוסן לאומי, עין טובה, תפילה, אהבת ישראל וסיעתא דשמיא רבה כדי לצלוח את כל הסכנות והאתגרים הללו.

בגילה גדולה ועצומה ניכנס אל יום העצמאות הזה, מתוך הלל שבח והודאה על שהחיינו וקיימנו והגיענו להיות בני הדור הזה. ובצד הגילה- רעדה גדולה ותפילה שנשכיל לשמר את הפיקדון הזה שהופקד שידינו, פיקדון של דורות הנושאים אלינו מבט מחייב.

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָּאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ..

וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ.בָּרוּךְ אַתָּה ה', גָּאַל יִשְׂרָאֵל.

המאמר יפורסם בעלון שבתון