על הניסים!

ד"ר חנה קטן , ד' באייר תשע"ח

ד"ר חנה קטן
ד"ר חנה קטן
צילום: עצמי

הימים ימי האביב של טרום השואה בפרנקפורט דמיין. רוח אביבית מנשבת, וענפי העצים הגבוהים מרקדים. ילדה קטנה עם מעיל דק, גרביונים לבנים, כפפות לבנות, וסרט אדום לראשה הבהיר.

כולה נרגשת מההליכה לצדו של אביה, רק היא והוא, והיא צועדת צעדי ענק כדי להדביק את צעדיו. הם בדרכם לתפילת שחרית של שבת בבית הכנסת המרוחק. עלי שלכת  כתומים ואדומים מרשרשים מתחת לרגליהם. פארקים רחבי ידיים קורצים לה בחביבות, וציוץ הציפורים, מעל לראשה.

תמונה פסטורלית להפליא. אך הנעים מכל עוברה, זה שיחה לבד עם אבא. לקראת חג הפסח המתקרב, הוא מלמד אותה את כללי הא"ת ב"ש .כך תוכל לדעת באיזה יום בשבוע יחולו מועדי השנה בהתאם לימי הפסח. וכך עובד הכלל: ביום בשבוע בו חל יום ראשון של פסח – יחול באותה שנה תשעה באב.

ב"ש – ביום בשבוע שבו יחול היום השני של פסח – יחול חג השבועות. ג"ר – ביום השלישי יחול ראש השנה שלאחריו. ד"ק – ביום הרביעי יחול יום קריאת התורה, הוא חג שמחת תורה. ה"צ – ביום בשבוע של יום ה' של פסח יחול צום כיפור.

ו"פ – באותו יום בשבוע בו חל שישי של פסח חל לפני חודש פורים. ופה הוא עצר.  .... 'אבל, אבא', היא שואלת, 'למה רק ליום השביעי של פסח, יום בו נקרע ים סוף ועברנו בתוכו ביבשה, בו חלו ניסים כל כך גלויים, חסר בן זוג?' 'שאלה טובה שאלת בתי' השיב לה אביה, ממולל כמה זיפים של זקנו הקצר בין אצבעותיו: במשפחתנו ישנה מסורת עתיקה, שעברה ממש איש מפי איש, והיא מספרת שהחג שיבשר את הגאולה יתאים לסימן ז"ע, והוא אכן יחול באותו יום בשבוע שבו חל שביעי של פסח.. והע' הזה הוא הע' של חג העצמאות...

האם היתה זאת נבואה? איני יודעת. אך מה שאני כן יודעת הוא שהילדה הזאת היתה חמותי היקרה.