תפסיק להתפזר!

הרב נתנאל יוסיפון , ז' באייר תשע"ח

הרב נתנאל יוסיפון
הרב נתנאל יוסיפון
עצמי

מספרים על 'הראשון לשושלת בריסק', רבי יוסף דוב סולוביצ'יק, מחבר ספר 'בית הלוי', (שיום ההילולא שלו ב – ד' אייר), שהיה איש אמת גדול ולא חת מפני איש. פעם, בערב יום הכיפורים, הבחין באחד מבני עירו, שהיה עשיר גדול וקמצן גדול, לומד תורה בהתמדה גדולה, כשהוא עטור בטלית ותפילין.

פנה רבי יוסף דוב לעשיר ואמר – אתה עריק!

התפלא האיש על הרב, שהרי עוסק הוא בלימוד תורה, וכיצד הרב בא אליו בטרוניה. הסביר לו הרב – בכל צבא יש חיילים בתפקידים שונים. יש טייסים ויש תותחנים, יש טבחים ויש אנשי חימוש, כל אחד ותפקידו. כל התפקידים חשובים ובלעדיהם הצבא לא יוכל להילחם.

אם אחד החיילים יחליט, שהמשימה הנוכחית שלו לא חשובה, ועל דעת עצמו יבצע משימה אחרת, ישפטו אותו כעריק. לדוגמא – אם אחד החימושניקים יחליט להיות קרבי, לנטוש את תיקון הכלים, ולהצטרף כטנקיסט לקרב, יחסרו בהמשך כלים לקרב.

כך אתה, סיים הרב, תפקידך כעת לשבת ליד קופת הכפרות ולחלק צדקה לעניים, ולא לנטוש את תפקידך וללכת ללמוד תורה.

איש איש ומשימת חייו. המפגש של כל יהודי עם הקב"ה מגיע דרך עבודת ה' הייחודית לו. בתחילת תפילת שמונה עשרה, אנו אומרים: 'אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב', והרי יש רק אלוקים אחד? אלא שלכל אחד מהם התגלה ה' באופן המתאים לעבודת ה' הייחודית שלו.

יותר מזה – לכל אדם יש תקופות שונות בחייו, שעות שונות בחייו, ולכל זמן וזמן עבודת ה' הייחודית לו. לדוגמא – לכל חג מצווה משלו, בראש השנה פוגשים את ה' בתקיעת שופר, בחנוכה בהדלקת הנר וכדומה. וכך מצאנו בחז"ל – " זמן תפילה לחוד, וזמן תורה לחוד".

נמצאנו למדים, נקודה חשובה בעבודת ה', שבכל עת ובכל שעה, על האדם לברר לעצמו, מה רצון ה' ממני כעת, ובכך לעסוק. תובנה זו, חשובה במיוחד בימי ספירת העומר, כשלכל יום מימי הספירה יש נקודה ייחודית בעבודת ה', ועלינו להדגיש נקודה זו. (כמה זה חשוב בדור הסמארטפונים והאינטרנט... ללמוד קצת להתרכז...).

ובאמת, בנושא זה יש שני רבדים. ברבדים אלו עוסק הרב קוק בספרו 'מוסר אביך' (עמ' כה) סביב דברי חז"ל - "בכל דרכיך דעהו, זו פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה".

הרובד הראשון הוא הרובד שכתבנו לעיל, ועליו בונה הרובד השני נדבך נוסף. אם ברובד הראשון, אנו יכולים לחוש שעלינו להתרכז בנושא עליו אנו מופקדים, אך אנו מפסידים בכך את שאר הנושאים. בא הרובד השני ומלמד אותנו שבאמת איננו מחמיצים כלום.

הרובד השני מלמד שבאמת, המפגש עם ה' אחד הוא. לכן, כשאדם מתרכז בנקודה עליה הוא מופקד כעת בעבודת ה', דרך אותה נקודה הוא פוגש גם את שאר הנקודות, כי הכל מאוחד.

משל למה הדבר דומה, לאדם שנוגע באדם אחר. כשהם לוחצים ידיים, הרי הוא נוגע רק בידיו של השני, אבל אנו אומרים – נגעת בו, כי גוף האדם אחד הוא, ונגיעה בידו הרי היא נגיעה בו.

כך מי שמתרכז בדרך אחת בעבודת ה', הרי באותה שעה הוא יודע את ה' בכל הדרכים, כי כל הדרכים מאוחדות.

"בכל דרכיך דעהו" – "זו פרשה קטנה". אנו מצווים, להקטין – לצמצם את עצמינו דווקא לדרך המיוחדת שלנו בעבודת ה', כי בדרך זו אנו יודעים את ה'. לכן זו פרשה קטנה, אבל באמת – "כל גופי תורה תלויים בה". דווקא מי שמצמצם ומקטין עצמו לדרך שלו, פוגש דרך אותה דרך גם את כל גופי התורה – הדרכים האחרות בעבודת ה', כי כל הגופים האחרים תלויים ומחוברים בדרך שלו.

בהקשר לסיפור שבו פתחנו, כשהעשיר נותן צדקה, הוא מבצע את חלקו בצבא, ואז הוא חלק מהצבא כולו, ויש לו חלק גם במעשיהם של החיילים האחרים.

עניין זה שופך אור על פרשתנו. הפרשה פותחת את עבודת יום הכיפורים בסיפור מותם של בני אהרון, "אחרי מות שני בני אהרון – בזאת יבוא אהרון אל הקודש". כבר עמדו המפרשים על השאלה – מה הקשר בין מות בני אהרון לפרשיית יום הכיפורים וכניסת הכהן הגדול לקודש הקודשים, והשיבו תשובות שונות.

לאור דברינו, עולה תשובה נוספת. בני אהרון היו קדושי עליון, ששאפו לעבודת ה' במדרגות גבוהות, אך דווקא שאיפתם זו הפכה אותם ל'עריקים'. הם עסקו בעבודת ה' שלא נועדה להם באותה שעה. הם לא היו אמורים באותה עת להקטיר קטורת וכו'.

מותם מלמד אותנו, שעלינו להתרכז בעבודת ה' המיוחדת לנו (הרובד הראשון שהבאנו במאמר זה). עניין זה הוא המבוא לעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. טהרתו של העם כולו, תלויה בביאת הכהן אל הקודש. לשם כך, על העם כולו להתרכז וללוות את הכהן, ולחוש שכשהכהן נכנס – כולנו נכנסים. גם הכהן צריך לחוש, שמעשיו ביום זה הם מעשי העם כולו. לשם כך, עלינו לחוש שכל הדרכים בעבודת ה' תלויים זה בזה, וכשהכהן הגדול נפגש עם ה' בקודש הקודשים, כל עם ישראל נפגש עם ה' (הרובד השני במאמרינו).

ויהי רצון, שכולנו נשמח בעבודת ה' המיוחדת לנו, ונחוש שכולנו חלק מצבא גדול, המשלים זה את זה ועובד את ה' באחדות ובהרמוניה!