הסטטוס קוו ביו"ש מהווה סכנה לאומית

נדיה מטר , ח' באייר תשע"ח

נדיה מטר ויהודית קצובר
נדיה מטר ויהודית קצובר
חזקי ברוך

במסגרת פעילותנו לקידום חזון הריבונות הישראלית על יהודה ושומרון אנחנו מופיעות בפני קבוצות מכל ובכל רחבי הארץ.

מכינות קדם צבאיות, אולפנות, תיכונים דתיים וחילונים, משמאל ומימין מזמינים אותנו למפגשי שיח, פאנלים והרצאות. לא פעם מתקיימים המפגשים הללו במסגרת מה שמכונה "שבוע יו"ש" שבו בני הנוער מגיעים ליהודה ושומרון ופוגשים דוברים מכל הקשת הפוליטית.

במפגשים הללו אנחנו מציגות לנוער את משנתנו הסדורה ועיקרה הוא ארץ ישראל שייכת לנו, אסור לוותר עליה, תוכנית שתי מדינות לשתי עמים מהווה סכנה קיומית רוחנית, אידאולוגית וביטחונית למדינתנו. אנו פורסות בפני האורחים או המארחים את תכנית החלת הריבונות שאותה אנחנו מקדמות בשנים האחרונות ומבהירות את משמעויותיה של החלת הריבונות.

בחלקם השני של המפגשים מתקיים דיון ער ועולות שאלות רציניות ומעמיקות. בני הנוער דורשים מענה של ממש לסוגיות השונות. אחת השאלות החוזרות כמעט בכל קבוצה נשמעת בערך כך: ברור לנו שחלוקת הארץ והקמת מדינה ערבית עוינת בליבה הוא מהלך אסוני למדינת ישראל, אבל ברור לנו גם שהחלת הריבונות היא מהלך מורכב מאוד כשהקושי המרכזי הוא מעמד הערבים. מאחר וכך אולי יהיה הכי נכון ויעיל להותיר את המצב כפי שהוא היום.

בעידן שבו הסטטוס קוו בכל תחום הופך כמעט לערך מקודש, לכאורה מה רע בו גם בסוגיה זו. פעילותו היומיומית של צה"ל בעומק השטח בולמת פיגועים ושומרת על רמת טרור נמוכה יחסית (עם כל הכאב העמוק והצער על כל אבדן ופגיעה שכן מתרחשת) נדמה לעיתים שהכול שקט ורגוע ואין צורך להסתכן בהקמת מדינה פלתשינית אך מנגד גם אין צורך להתמודד עם מורכבות החלת הריבונות.

דברים ברוח זו נשמעים לא רק מפיהם של בני נוער בסמינריונים ודיונים, אלא גם מפיהם של אזרחים מהשורה ובהם גם אנשי ציבור ואקדמיה.

כאן המקום להבהיר עובדה בסיסית ויסודית אחת. גם אם הדברים אינם נראים, סטטוס קוו אינו קיים. השקט שמסביב אינו אלא אשליה. אנחנו חיים בצמידות לפצצה מתקתקת ובכל דקה שחולפת דברים מתרחשים, עובדות נקבעות בשטח והופכות בסיס לעובדות נוספות שהולכות ומתרחבות ודוחקות את רגליה של מדינת ישראל מארצה.

תחת מסווה השקט והרוגע משתלטת הרשות הפלשתינית על עוד ועוד שטחים בשטחי C, אותם שטחים שאפילו על פי הסכמי אוסלו אמורים להיות באחריותה הבלעדית של ישראל. מדי יום הולכת ומתממשת תכניתו של סלאם פיאאד להשתלטות ערבית על אדמות אזורים אלה במגמה לחנוק את התפתחות ההתיישבות היהודית.

תושבי יהודה ושומרון יכולים לראות את המציאות הזו נרקמת סביבם מדי יום ביומו. גבעות שהיו עד לא מכבר צחיחות הופכות לאתרי בנייה בחסות האיחוד האירופי ובמימונו, וככל שהבנייה צמודה יותר לצירי התנועה אל הישובים היא מתוגמלת יותר.

לבנייה הבלתי חוקית מצטרפת חקלאות בלתי חוקית ואיתה מחצבות בלתי חוקיות וקרקעות שבעבר נרכשו על ידי יהודים הופכות למובלעות מוקפות בנייה וחקלאות ערבית ולעיתים גם על קרקעות אלה משתלטים פלשתינים באין מענה יהודי הולם ומתבקש.

הפלשתינים קובעים עובדות בשטח ובסבלנות ערבית אופיינית בונים לעצמם בשקט מדינה ללא התנגדות וללא לחיצות ידיים, מסמכים חתומים או טרקלינים בוהקים.

הם מבינים היטב את ערך האדמה ואנו עדיין עם ספיחים גלותיים מעדיפים חתיכת נייר חתום שאין לו שום ערך ממשי.

ואנחנו? אדישים. משוכנעים שהשקט שמסביב מעיד על שמירת סטטוס קוו מקודש גם בצד השני. כמו דגים ששוחים באקווריום מבלי לדעת שמישהו ניקב חור זעיר בתחתית והמים אוזלים והולכים.

חברים יקרים, חשוב להתעורר ולהבין - אין דבר כזה סטטוס קוו. מדובר באשלייה מסוכנת ומסממת שבחסותה מוקמת מתחת לאפנו מדינה פלשתינית על כל סכנותיה ארוכות הטווח לעתיד מדינת ישראל. משום כך אנו שבות ומדגישות את נחיצותה הבהולה של הריבונות הישראלית על יהודה ושומרון.

שעון החול אוזל ואיתו גם החול עצמו, הקרקעות, גם הם אוזלות ונשמטות מידינו. ההכרעה צריכה להתקבל בהקדם, מדינה פלשתינית על סכנותיה הקיומיות או ריבונות עם התמודדות עם מורכבות הרעיון והחזון.

האם ישראל הולכת להתאבדות ע"י הקמת מדינה פלשתינית  או להתמודדות עם כאב ראש מקומי פתיר ע"י החלת הריבונות? אנחנו בזמן הכרעה דרמטי.