אין חובות –יש זכויות?

בשנת ה-70 לעצמאות המדינה נדרשת הנהגת ערביי ישראל לשנות מצב תודעתי חברתי בקרבה ובקרב מונהגיה ממצב שלילי וקורבני לחיובי ומעשי.

אל"מ במיל' טל בראון , י' באייר תשע"ח

אורח
אורח
ערוץ 7

נכון לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו לקראת יום העצמאות ה- 70 למדינת ישראל, עומד מספרם בקרב האוכלוסייה בישראל המונה כ- 8.8 מיליון נפש, על כ-1.8 מיליון תושבים, נתון המצביע על היותם 20.9 אחוזים מסך האוכלוסייה כולה.

יש הטוענים נגדם כי ביחס למספרם המוחלט באוכלוסייה אין הם נוטלים חלק פעיל ומשמעותי בשירות המדינה, בין אם בגיוס לצבא או אף במסגרות השירות הלאומי או האזרחי. בקיצור, ניתן לכנותם משתמטים מפאת אחוזי הגיוס הנמוכים להפליא המאפיינים אותם, גם בחלוף השנים בהם נעשה מאמץ לשלבם במסגרות ובתנאים ייחודיים שיאפשרו את שירותם במדינה בה נולדו, גדלו והתחנכו בזכות הדם, היזע, הדמעות וגם המיסים של רובנו.

לצערם של רבים, לא זו בלבד שחלק ניכר מקבוצת אוכלוסייה זו חומק ברובו מחובותיו האזרחיים, מגדיל הוא אף לפעול כנגד המדינה, עת אחוזים לא מבוטלים מבני הקבוצה מעורבים בפשיעה לסוגיה באופן החורג מכל פרופורציה לחלקם בחברה.

כזאת פורסם לא מכבר בפרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו בתאריך 15/9/17, עת הצביעו הנתונים כי 21.3 אחוזים מהמורשעים בפלילים הורשעו בגין עבירות נגד בטחון המדינה, לעומת 0.6 אחוזים מיתר האוכלוסיות במדינה. בגילאים 20-24 עומד שיעור המורשעים בפלילים באוכלוסייה זו על 22.7 אחוזים לעומת 15.5 אחוזים באוכלוסייה המקבילה.

גם אחוז הפשיעה החמורה הכולל רציחות, אחזקה ושימוש בלתי חוקי בנשק, עבירות תנועה חמורות שמסתיימות בפציעות קשות ואף במוות –עולה בשיעורו על מספרם היחסי בקרב האוכלוסייה הכללית של אזרחי המדינה. יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ציין ואמר כי: "16 אחוזים ממחזיקי רישיונות הנהיגה הם מהמגזר המדובר.

אבל הם מהווים 42 אחוזים מכלל הנהגים ההרוגים. בשנה החולפת מספר ההרוגים מהמגזר הזה עמד על 32 אחוזים מכלל ההרוגים בתאונות כשמתוכם 28 נהגים צעירים לעומת 20 הרוגים בקרב נהגים צעירים בכלל החברה היהודית, עוד 14 הרוגים במגזר הם ילדים ובני נוער בגילאי חמש עד 19 (לצורך השוואה עשרה בחברה היהודית).

למרות תמונת המצב העגומה הזו, באים אזרחים אלו בתלונות תכופות כלפי המדינה בטענה כי זו מפלה ומתנכרת להם. מלינים הם כנגד גורמי האכיפה שאינם פועלים באופן משמעותי יותר באזורי מגוריהם, כל זאת בשעה שהם עצמם אינם ששים לסייע או להצטרף בהיקפים משמעותיים לשורות כוחות הביטחון בין אם אלו המשטרה, מג"ב  והמשמר האזרחי, ובין אם לכל סוג פעילות למען הכלל במסגרת השירות האזרחי או הלאומי שביכולתו לסייע גם למצבם הם באופן ישיר ואפקטיבי.

נראה לעיתים כי מקפידים הם להצר על מר גורלם בשיטתיות בפני כל שואל ודורש, פעמים בלווי אמירות המכפישות את המדינה, בבחינת יריקה לבאר ממנה המה שותים. עם זאת, נציגיהם הנבחרים, שאינם נמנים על שורת המפלגות הציוניות כלל ועיקר, דואגים באדיקות לקבל את חלקם בעוגת התקציב מידי שנה בשנה, בזכות מהלכים ותמרונים פוליטיים בכנסת ישראל.

עוד מיעוט

כמו שבוודאי הבנתם במהלך קריאתכם, מדובר באוכלוסייה המהווה מיעוט, אם כי לא מבוטל בחברה הישראלית. אלו הם חלקים לא מבוטלים מקרב הערבים אזרחי מדינת ישראל. שאחוז המשרתים מקרבם נמוך ביותר, הזדהותם, תמיכתם ותרומתם לביטחון המדינה המספקת להם ביטחון ורווחה כמו גם את מרבית צרכיהם, אינה מוטלת בספק רב משום היותה מעורערת עד לא קיימת.

למען הסר ספק, חוק שירות בטחון שחוקק לראשונה בשנת 1949, עבר במהלך השנים עדכוני חקיקה רבים בכדי להסדיר את שירותם של אזרחי ישראל בצה"ל ובכוחות הביטחון, עד התייצבותו כחוק שירות בטחון [נוסח משולב] תשמ"ו-1986. סעיף 1 בחוק מגדיר ש"מיועד לשירות בטחון" הינו אזרח ישראלי או תושב קבוע שמלאו לו שש עשרה שנים וחצי וטרם קיבל פטור משירות ביטחון מחמת גיל לפי סעיף 36א, ואשר עדיין לא התייצב לשירות ביטחון".

לשון החוק אינה מבחינה בין דתו, גזעו, מוצאו, מינו או כל תכונה אחרת של המועמד לגיוס.
למרות הדברים האמורים, לא מצאו לנכון הערבים אזרחי מדינת ישראל זמן, במהלך 70 השנה האחרונות, לנקוט עמדה חד משמעית ולהשתתף בחובות החלות על כלל אזרחי המדינה מכוח חוק שירות הביטחון. לא למדו הם דבר ממנהיגי העדה הדרוזית והצ'רקסית, שלבקשתם הוחל על בני עדותיהם חוק גיוס החובה לגברים, החל משנת 1956.

לשון חוק שירות הביטחון, אליו נוסף גם חוק שירות לאומי-אזרחי תשע"ד- 2014 מגדירים חלופות לשירות בצה"ל ומאפשרים שירות במסגרות אחרות ומגוונות, שלהן תרומה ברורה לביטחון המדינה ורווחת החברה כולה.

למרות המאמצים המרובים שנעשו לאורך השנים על מנת לעדכן ולהתאים את החוקים למציאות החברתית במדינה, לא נמצאו על ידי הנהגת המדינה הסידורים הנדרשים ולא נמצאה הנכונות מקרב הנהגת ערביי ישראל שתסייע לשילובם של הערבים אזרחי ישראל במסגרות השונות, והדגש ניתן רובו ככולו לגיוסם של חרדים ובני ישיבות. בנוסח חוק הביטחון אף ניתן דגש מיוחד במספר סעיפים ייעודיים לגיוסם של האחרונים והפיקוח עליהם, אולם אין כמעט אזכור והתייחסות לאוכלוסיות אחרות המרכיבות את החברה הנאורה בארצנו, השואפת לשוויון זכויות מלא בכל תחומי החיים בישראל.

למרות החוק האמור ועמו הנתונים, העובדות ואף התחושות המקננות בציבור הכללי- השיח במדינת ישראל מתמקד ונסוב מזה שנים דווקא בהשתמטותה והיבדלותה של החברה החרדית, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהחברה הערבית- מוסלמית. קריאות מתלהמות ופעולות אכיפה זוכות בדרך כלל לפרסום נכבד בתקשורת ותהודה רחבה נגד חברה אחת לרוב, בעוד שמשתמטים רבים אחרים בחברה החילונית לכאורה, ומקרב בני עדות ודתות אחרות במדינת ישראל, ממשיכים בחייהם הרגילים, לא נכנסים לסטטיסטיקה, שומרים על שתיקה במקרה הטוב או מביעים דעה על חרדים, דתיים ומה שביניהם ללא כל מחשבה והבנה מעמיקה, במקרה הפחות טוב.

חרדת שווא

החברה החרדית שנמצאת בתהליך ארוך ואיטי של שינוי, אינה מעורבת בפעילות עוינת כלפי המדינה. להיפך, זו חברה שתורמת לא מעט במעשי צדקה וחסד, הנעשים לרוב בסתר, בצניעות ובענווה, למען הכלל. אזרחי המדינה נזכרים בתרומתה של חברה זו בעיקר בעתות מצוקה עת מופיעים לפתע בזירת אירוע אותם פעילי זק"א ואנשי הצלה, בשעת יגון וצער אנשי החברה קדישא ובשעת צרה וצורך מתנדבי "יד שרה" ושאר ארגוני גמ"ח וצדקה המושיטים עזרה, תמיכה ואף ארוחה חמה לכל דורש, מך ונדכא.

ברבות השנים יש מגמה הולכת וגוברת לשילובם של חרדים בשוק העבודה במגוון מקצועות ותפקידים, ברכישת השכלה אקדמית רחבה, ואף במסגרת מסלולי השירות הצבאי כגון שח"ר, תומר, נצח ועוד, במספר גדל והולך של יחידות.

תהליכים חברתיים הם ממושכים מטבעם ואין לצפות כי יבשילו בין ליל בעקבות "קביעה" של פוליטיקאי, אמירה של עיתונאי או סיסמת בחירות כזו או אחרת שקבע פרסומאי צמרת. מכולם נדרשת סבלנות, סובלנות ואורך רוח שיאפשרו לזמן ולכוחות החברתיים לפעול בהשקט ובביטחה.

בסופו של דבר הרי ברור הדבר שהאוכלוסייה החרדית אינה מהווה איום קיומי על המדינה או סכנה לביטחון אזרחיה, רוב רובה אינו מעסיק יתר על המידה את רשויות החוק והאכיפה, ברובה מזדהה עם טובת מדינת ישראל כמדינת העם היהודי ונוהגת באחריות הראויה כלפי כלל אזרחיה.

ליטול חלק בבניין המדינה

חוזרת ומהדהדת בראשי סיסמת הבחירות של חבר הכנסת לשעבר שמואל פלאטו שרון, שנאמרה במבטא צרפתי כבד ונחקקה עמוק בתודעה הציבורית:" ומה אתה עשית בשביל מדינה?"

אין להצדיק השתמטות או אי עשייה למען הכלל והמדינה, על כן מצופה כי כל אזרח כשיר במדינת ישראל, ללא כל קשר לדתו, אמונתו, עדתו, מינו, השכלתו וכיוב'- יתרום את חלקו למען הכלל כתנאי לקבלת זכויות והטבות מהמדינה.
לפיכך, יבחר כל אזרח, בהתאם לצרכי החברה והגדרותיה, כיצד יטיב הוא לעשות, לתרום ולשרת את המדינה ואזרחיה. במידה ויבחר אותו אזרח שלא ליטול חלק בעשייה מועילה למען המדינה והחברה בישראל, בין אם בשירות צבאי או לאומי כזה או אחר- יבוא הוא נא בטענות כלפי עצמו וכלפי מנהיגיו, שעה שיקוצצו הטבותיו, יועלו מיסיו וחייו יהפכו מנטל על החברה כולה, לנטל על משפחתו וקהילתו "התומכת" והקרובה.

במדינת ישראל, יש מקום לאזרחים מכל מיני גוונים שהמשותף להם הוא האמונה כי מדינת ישראל היא הבית היחידי בעולם לעם היהודי. בית שהוקם שוב פעם בזכות ולא בחסד, שדלתו תהיה פתוחה לחפצי שלום באשר הם, ושומריו נחושים ואיתנים כנגד הבאים להחריבו מחוץ או מבית.

קריאת מגילה

במלאת 70 שנה לעצמאות מדינת ישראל מוטב כי כחברה נעמיק בלימוד בחברותא במגילה האחרונה שנכתבה לכל עם ישראל בארץ אבותינו, היא מגילת העצמאות.

מוטב שנקרא ונבין את כל המגילה, נזכור להתמקד בעתיד אותו רוצים אנו לעצב במו ידינו לנו, לבנינו, לבני בנינו ולכל הדורות הבאים, ככתוב: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; ... אנו קוראים - גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חדשים - לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים".

לסיכום

בשנת ה-70 לעצמאות המדינה נדרשת הנהגת ערביי ישראל לשנות מצב תודעתי חברתי בקרבה ובקרב מונהגיה ממצב שלילי וקורבני לחיובי ומעשי, לקחת אחריות על עצמה במקום להשליכה ממנה והלאה, לתרום לכלל, ובכלל זאת לרווחתה שלה, ולא רק לדרוש מכולי עלמא. בעיקר עליה להפסיק לבכות על מר גורלה במדינה היחידה במזרח התיכון בה היא חיה בבטחה ולהתחיל לעשות למען עתידה ברוח של שותפות והשלמה.

במלאת 70 שנה למדינת ישראל הריבונית, מוטב שנישאל שאלה מהותית את עצמנו כחברה פלוראליסטית, ליבראלית, דמוקרטית ושוויונית לכאורה- מדוע אין אנו עוסקים ומטפלים במציאת דרך ופתרון לשילובם של ערביי ישראל במסגרות שירות משמעותיות, בהן תבוא לידי ביטוי תרומתם לביטחון המדינה ורווחתה? מדוע זה "נטפלים" מנהיגי ציבור, אנשי תקשורת, אזרחים מוטים וגורמים צדקניים דווקא לאחינו היהודים החרדים, שתרומתם אמנם טרם מוצתה אך בהחלט מצויה, מורגשת ואף גוברת משנה לשנה.

מדוע בסדר היום הציבורי דנים בתכיפות רבה בהשתמטות החרדים ואין משיחים כלל בהשתמטות הערבים המוסלמים מתרומה כלשהי למדינה בה הם חיים בשלווה וביטחון (יש שיאמרו מופרז)- האם משום הפחד להרגיזם ולעורר חמתם פן יבולע ליהודים רע? האם משום שחסים על רגשותיהם ואין רוצים להעמידם בדילמה של תמיכה מעשית בישות הציונית, גם אם זה לרווחתם הם במסגרת שירות אזרחי? שמא נכונה היא האמרה הלועזית הידועה: "JEWS IS NEWS", האם יש כאן ניחוח גזענות או סתם נבזות ושנאת חינם?  

לסיום- הגיעה העת לדרוש מכל אזרח במדינת ישראל לתרום למען החברה כולה במסגרת אחת מהאפשרויות אותן קבע המחוקק. הגיעה השעה לתת זכויות למשרתיה הנאמנים של מדינת ישראל וליטול אותן מהמשתמטים באשר הם, ללא הפליה מחמת גזע, דת, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל ומעמד אישי.