מלחמת הגרילה המוכחשת
מלחמת הגרילה המוכחשת

מדינת ישראל בשנת השבעים לתקומתה מצויה תחת מתקפה גוברת והולכת של כנופיות טרור ערביות אשר חותרות תחת קיומה, ביטחונה וכלכלתה הלאומית והפרטית של אזרחיה, תוך שילוב הרסני ומאיים של פעילויות פליליות וביטחוניות כאחת המתרחשות בכל חלקיה של ארץ ישראל מהירדן לים.

זוהי מלחמת חורמה שמדינת ישראל לא רק מתעלמת ממנה אלא חמור מזאת - מכחישה את קיומה. למען הסר ספק, הטרור נעשה על ידי ובתמיכה של מיעוט קיצוני בקרב ערביי ישראל, ואין בו משום הכללה של כלל הרוב המכריע של מגזר חברתי זה של המדינה, השואף להשתלב בחייה וליהנות מרווחתה ושגשוגה.

מלחמה זו איננה רק קריאת תגר על ריבונות המדינה וכיבוד חוקיה, אלא גורמת לנזק כלכלי וחברתי עצום לחקלאי ישראל, לתעשייה ולתשתית הנלווים אליה, והיא פוגעת בביטחונם האישי של כלל אזרחי ישראל כשהיא נכנסת לביתם, לחדרי השינה ולמיטות ילדיהם, לגניבה באישון הלילה, וגם לרצח מכוון או להריגת בעלי הנכסים הכלכליים המנסים להיאבק בהם.

זוהי מלחמה בגליל ובעמקים, בשרון, במרכז הארץ, בחבל לכיש ובכל חלקי הנגב. שותפים לטרור הזה כנופיות של המגזר הערבי בכל עדותיו בלא הבדל דת ועדה, עירוניים,כפריים, בדואים ותושבי יהודה ושומרון.

יש גם פושעים מהמגזר היהודי המשתפים איתם פעולה, בעיקר בהיבט הפלילי, אך מעבר לנזק החומרי, הכלכלי והחברתי שכנופיות הטרור הללו משליטות על כלל אזרחי המדינה כולל הציבור הערבי שומר החוק, עומדת מאחורי הנבלים הללו הצדקה לאומית תומכת על יסוד האמרה שהפטריוטיזם הוא מפלטם של הנבלים.

והנבלים האלה שודדים כרמים, שדות, רפתות ודירים של בקר, צאן, כוורות דבש, מכונות וציוד חקלאי במיליונים שקלים, תוך שהם הורסים את חייהם של החקלאים המגדלים עדרי בקר לבשר, רפתות חלב, עזים וכבשים, ירקות ופירות.

הם הורסים את חייהם של כלל אזרחי ישראל, מותירים אותם ככלי ריק, חסרי כל המנושלים למעשה מאדמתם. אלה העושים זאת הם בעלי זרוע אלימים חסרי מורא, שמי מהם אפילו משרתים במשטרת ישראל ובמערכת הביטחון שלה, ובמשרתם זאת פולשים לאדמות מרעה של המדינה המוחכרות כחוק ליהודים ולערבים כאחד, תוך שהם גוזלים מבעליהם החוקיים את היכולת להזין את בהמותיהם, ואף לגרשם מהשטח, להרוג לפצוע את בעלי החיים של בעליהם.

ארגוני מתנדבים כמו "השומר החדש" ועמותת "רגבים" עושים ככל אשר משיגה ידם כדי להגן על בעלי הנכסים, אך קצרה ידם ממניעת הטרור הזה כי היקפו ועזות מצחו הם בהיקף של מלחמה ערבית כוללת שמשמעויותיה חורגות מהנזק הישיר לחקלאים!

זוהי מלחמה נגד ריבונותה של מדינת ישראל בניסיון לממש במלחמת גרילה טרוריסטית את "זכות השיבה של הפלסטינים" לאדמות שהם טוענים כי ליהודים אין כל זכות עליהן.

ומה עושה המדינה נגד הטרור הזה? כמעט ולא כלום. במגזר הערבי הכנופיות חמושות מכף רגל ועד ראש בנשק צה"לי גנוב הנמכר לכל דורש. הם משתוללים בכבישי הנגב והגליל ולא פוחדים אף להיכנס בלא חשש למחנות צה"ל (כגון בסיס האימון הלאומי של כוחות היבשה בצאלים) לשדוד נשק, תחמושת, ציוד לחימה ביגוד, כלי רכב ומתכות.

חיילי המילואים מספרים שלא רק נאסר עליהם לירות בגנבים הבדואים בנגב, אלא למנוע בעדם מעשות זאת בכוח סביר ולקרוא למשטרה. כנופיות הנגב הללו פועלות עם שבטיהם בסיני להברחת אמצעי לחימה, סמים, מסתננים ונערות ליווי.

בכל הנגב כמיליון דונם אדמות מדינה (ראה ערך אום חיראן) שנגזלו ממנה על ידי פולשים בדואים ואין למדינה רצון ואפילו יכולת להתגונן ולגרש את הפולשים הללו, אפילו לאחר קבלת פסקי דין חלוטים המחייבים זאת בפסיקות של כל ערכאות בתי המשפט.

כך מאבדת מדינת ישראל את יכולתה לאכוף את חוקי המדינה ולספק לכלל תושביה בלא הבדל דת ועדה את ההגנה המגיעה להם כנגד גרילת הטרור. משטרת ישראל אבדה מזמן את הרצון, המוטיבציה וגם את היכולת המבצעית להלחם בפשיעה הפלילית בתוך הרחוב הערבי.

יום יום נרצחים לאור היום וללא חשש אזרחים ערביים ברחובות יישוביהם ובבתיהם. שלטון אימה ופחד מונע מהתושבים השלווים להתלונן ביודעם שלמחרה יפקוד אותם המרצח עם האקדח ורובה הסער, או יפוצץ את רכבם במטען חבלה. כנופיות בדואים במרחב הנגב ובאזורי התעשייה שלו שולטים לפי חלוקה שבטית קשוחה של "פרוטקשן" על "שמירה ואבטחה" של בעלי העסקים ומי שאיננו נכנע רכושו עולה באש. יישובים יהודיים בנגב, בהם עומר וחוות בודדים וישובים קהילתיים נפרצים חדשות לבקרים על ידי כנופיות בדואיות.

באזורי הצפון והמרכז הטרור הלאומני פלילי הזה, אף מבלי גזל ופרוטקשן מוביל חדשות בבקרים ובלילות לשריפה של מתבני מזון לבעלי חיים, בתי אריזה, ציוד אריזה, מכולות פרי, מתקני השקיה, שדות דגן, וכל מה שהשודדים לא יכולים לקחת או שלא משתלם להם לקחת. הם שורפים שדות לפני קציר, מרססים עצי פרי לפני קטיף בחומר מרעיל ומותירים את החקלאים חסרי האונים עם ברירה אחת - להוביר את האדמה ולנטוש אותה כדי שהם יפלשו וישתלטו עליה.

למשטרת ישראל ויחידותיה המבצעיות כולל מג"ב, המהווים את יסוד הכוחות של המשרד לביטחון פנים, אין יכולת היום להכריע את מלחמת הגרילה הטרוריסטית הזו הנתמכת הן על ידי ארגוני הטרור החוץ מדינתיים של ישראל, והן על ידי אלה הפועלים מתוכה וכנגדה. ואם נסכם זאת בקיצור נמצא:

  • המדינה מכחישה שיש נגדה מלחמת טרור פנימי כלכלית ואידיאולוגית פלסטינית על בסיס מימוש בפועל של "זכות השיבה"
  • בדומה למחדל המסתננים שנגרם בהזנחה פושעת ואי מניעתו כבר בראשית היווצרותו, מחדל זה מגיע בימים אלה לחומרה בלתי נסבלת וברמה אסטרטגית לא פחותה מבעיה ההסתננות.
  • סדר הכוחות העומד להגנת ביטחון הפנים קטן משמעותית מהנדרש.
  • אין תורת לחימה ולא אסטרטגיה כוללת למלחמה בגרילת הטרור הזו.
  •  אין מודעות לצורך לשנות את סדרי העדיפויות ברמה הכוללת של הביטחון הלאומי ולאזן את האיום של הטרור הזה כך שיותר משאבים המוקצים לצה"ל למלחמה חיצונית ולטרור מחוץ לגבולות המדינה, יוקצו למשטרת ישראל וליחידותיה השונות.

ולסיכום:

על ממשלת ישראל לחשב מחדש את המסלול של הקצאת המשאבים בין המלחמה "החיצונית" למלחמת הגרילה הפנימית המתנהלת נגד אזרחיה.

יש שתי אופציות לעשות זאת:

הראשונה והמיידית - להורות לצה"ל להפנות כוחות משימה ולהציבם לשרות המשרד לביטחון פנים בפעולה מבצעית מתמשכת שתמשך כל עוד יקרו תופעות טרור שכאלה בצפון, במרכז ובדרום. בין אם הדבר מחייב חקיקה ראשית או בין אם תיקון תקנות כגון שעת חירום - יש להפעילן במיידי, ברגישות ובנחישות כמו זו שבה צה"ל גרש את 10,000 תושבי גוש קטיף וצפון השומרון.

אופציה שנייה, בראיה אסטרטגית כוללת של שינויי עדיפות במעבר ממלחמה חיצונית עם דגש על המלחמה הפנימית - ולהגדיל את המשאבים של המשרד לביטחון פנים לצורך יצירת כוח משמעתי גדול לפחות פי שניים מהיקפו הנוכחי ולציידו באמצעי לחימה ואכיפה חדשים ומתקדמים, באופן שאירועים כמו אום אל חיראן וגדר המערכת בעזה יבוצעו על ידי יחידות בטחון הפנים, כאשר צה"ל ישוחרר מהצורך לעסוק בגרילה אזרחית דוגמת גבולות עזה לבנון והגרילה הערבית במדינת ישראל.

כוח זה ישמש כבונוס גם למגזר הערבי המתחנן היום ומבקש להיפטר מהטרוריסטים הנפשעים הללו הממררים את חייהם. לחיסול הפשע הזה עשויה להיות משמעות חיובית וראייה חדשה של המגזר הערבי בכל הקשור להשתלבותו בחברה הישראלית יהודית.