ההליכה בצד המערבי של הר הבית

פרק א - שיטתו המדוייקת של הרב גורן בספרו בהצבת השיתין שבמזבח על הנקב שבצאכרא

הרב אלקנה ליאור , ט"ז באייר תשע"ח

יהדות הרב אלקנה ליאור
הרב אלקנה ליאור
צילום: עצמי

מבוא

ראשית, ברצוני להקדים מדוע בכלל נדרשתי לנושא ההליכה בצד המערבי. זאת, לנוכח טענה ספציפית שהועלתה נגד ההולכים צמוד לכתלים בצד המערבי. ומשום שכך נוהגים הם למעשה. נדרשתי לברר הדבר לאמיתה של תורה. משום שאם יש אמת בביקורת, עלינו לקבלה בבחינת "קבל האמת ממי שאמרה" ולהזהיר את הנשמעים לפסקי אאמו"ר שליט"א מפני המכשול. ואילו אם אין אמת בביקורת עלינו להבהיר זאת ע"מ שלא יצא לעז ח"ו על יראי ד' העולים בטהרה ובמורא ע"פ פסק מורם ורבם.

מכיון שבתגובה על דבריי הועלו באותו מאמר טענות רבות. אחלק אותם לשלוש קבוצות. קבוצה אחת הטענות על עצם הדיון היכן מיקם בדיוק הרב גורן בספרו את המזבח יחסית לצאכרא. קבוצה שניה כמה טענות נוספות שעניינם הוא שגם אם נקבל את ההנחה הזאת שהצגתי הרי "אליבא דאמת" ישנם נתונים נוספים שהרב גורן לא לקח בחשבון או חלק הלכתית על הצורך לקחתם בחשבון. קבוצה שלישית טענות כלליות על עצם הפסיקה של הרב ליאור כשיטת הרב גורן.

בשל אריכות הדברים, ברשות הקוראים אפצל את תגובתי. ובתגובה זו אבהיר רק מה שקשור לקבוצה הראשונה, לעצם שיטתו של הרב גורן בספרו "הר הבית" בשאלה כיצד הוא מיקם את המזבח? ובס"ד בלנ"ד בעתיד אשיב על שאר הטענות. שבוודאי יש להתייחס אליהם במלוא הרצינות.

ולכן לא אתייחס בתגובה זו לקביעת הגבולות המדוייקים על פי אאמו"ר שליט"א משום שאותם ניתן יהיה לקבוע רק בשכלול כל הנתונים ולקיחתם המדוייקת בחשבון. לעת עתה, בקשר לגבולות אחזור ואדגיש את מה שאאמו"ר מדגיש כל השנים שיש להקפיד להצמד למבנים הצמודים לכותל המערבי ככל שניתן, ובכל מקרה בשום אופן אין לסטות מזרחה מן המסלול המקובל (אשר קו המדרגות המערביות של המבנה הקטן בצורת קבר עם כיפה, הנמצא מדרום למרחב שלפני המדרגות המערביות (האמצעיות) של ה'רמה', תוחם אותו ממזרח) ולא להתקרב כלל מעבר לקו זה אל המרחב שלפני המדרגות המערביות האמצעיות של ה'רמה' (אשר בערך כנגד שער הכותנה) משום שבטווח קצר מאד נכנסים כבר בוודאות לחיל ואח"כ ח"ו למקום איסור כרת, לעזרה, לשיטת הרב גורן.

ואאמו"ר סבור שיש חיוב לחשוש לשיטתו. (חוץ מזה שיש לחשוש גם לשיטת הרדב"ז, כשהנפק"מ בחשש לרדב"ז מתבטאת בצד המזרחי של הר הבית). גבול מסלול הלכתי זה בצד המערבי, נתחם באופן טבעי בהמשכו לצד דרום (למי שמגיע מצפון) מצדו המזרחי, במין גדר אבנים נמוכה המקיפה סוג של "מתקן מים" ובהמשך בעוד מבנים התוחמים אותו. בהליכה במסלול בקטע זה הנטייה של הצועדים צריכה להיות להתרחק מגבולו המזרחי ולהצמד ככל היותר לגבולו המערבי. דהיינו: למבנים הצמודים ומחוברים לכותל המערבי של הר הבית מצידו הפנימי.

כמו כן דבריי הם רק בבחינת "גילוי מילתא בעלמא" להסביר את  שיטתו של הרב הראשי לישראל לשעבר, הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל כפי שמוסברים בהרחבה בספרו "הר הבית". אינני מחדש כאן שום איזה שהוא היתר חדש ואף אינני כדאי לכך. ההיתר של אאמו"ר שליט"א ידוע בעולם התורה מזה שנים, בהתבססותו על העקרונות של הרב גורן בספרו "הר הבית" ועל הבנתו בכלל מקורות חז"ל (בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי וברמב"ם ושאר פוסקים). אדרבה, (מנימוקים שנבארם בלנ"ד בעתיד) שיטתו עשויה להיות מחמירה יותר מהגבולות שמסמנת המפה (בצד המערבי שבה) של הרב גורן בספרו, כוונתי למפה של שיטתו המיוחדת והעצמית של הרב גורן שהנקב שבצאכרא מזוהה עם השיתין שהיו במזבח.

לפני שאתחיל חשוב לי להבהיר דבר חשוב. לפני כשנה היה כנס רבנים באחד המלונות בירושלים ואאמו"ר שליט"א השתתף בו. באחת השיחות נסבה השיחה על עלייה להר הבית, סופר לי אח"כ שאאמו"ר נשאל איזו שהיא שאלה בנושא.

ואאמו"ר השיב בעזרת משל, קצת חריף. הלך מישהו רכיל שעשה "אחד ועוד אחד": הרי ר' אברום זצ"ל היה מהמתנגדים לעלייה וא"כ הדברים כוונו ח"ו כלפיו! והלך וסיפר זאת כך באופן שכזה ובצליל הזה הגיעו הדברים גם לאוזני ראש ישיבת מרכז הרב. כששמעתי את הדברים היה ברור לי שהם בוודאי לא כוונו ח"ו לר' אברום. אני ספגתי בבית אבא את הכבוד לר' אברום זצ"ל.

ומיד בררתי זאת עם אאמו"ר שליט"א שהשיב לי שבוודאי ח"ו הדברים לא כוונו אליו, אפ' לא היתה לו הוה אמינא כזאת. לא עלתה אפילו במחשבה. כבוד רב הוא מכבד את ר' אברום. הדברים שנאמרו שם היו רק בבחינת משל, וכן כוונו רק כלפי כאלו שאינם בכלל קשורים לדרכה האמונית של ישיבת מרכז הרב. ברור שר' אברום, הרב הראשי לישראל לשעבר וראש ישיבת מרכז הרב הגאון הרב אברהם שפירא זצ"ל היה מנהיג עולם התורה של הציבור שלנו, אין בכך שום עוררין. והנהיג בגבורה את כל המאבק על שלימות ארץ ישראל, אצלו התכנסו במשך שנים פורום הרבנים למען ארץ ישראל.

לכן ודאי שאאמו"ר נוהג כבוד רב בר' אברום. ועל ה"נהגו כבוד זה בזה" ברצוני להוסיף, לפני כ-28 שנים (תש"ן) כשר' אברום כיהן כרב ראשי לישראל ומתוקף זה גם כחבר הוועדה למינוי דיינים, ודעת התורה שלהם בעניין הר הבית היתה שונה זה מזה והדברים היו ידועים כבר אז, מ"מ ברור שדבר זה לא הפריע לר' אברום לעשות מאמצים גדולים מאד, כדי למנות את אאמו"ר שליט"א לדיין בבית הגדול בירושלים, ביודעו שהדבר יביא תועלת מרובה לכלל ישראל.

רק שלבסוף גורמי השמאל דאז בוועדה למינוי דיינים, טירפדו את המינוי, בו רצו מאד שני הרבנים הראשיים לישראל דאז. אני מדגיש זאת לעצמי בימי הספירה שנלמד מרבותינו כיצד "נוהגים כבוד זה בזה" ונשתדל ללכת בדרכם, על אף חילוקי הדעות בתוך בית המדרש. כולנו בסופו של דבר שייכים לאותו בית מדרש. ובכל הדורות היו בבית המדרש דיונים ומחלוקות בהבנת התורה, מה שחשוב הוא שגם בתוך זה ומתוך זה יש לשמור ולנהוג כבוד זה בזה. מאידך, כבוד לא מונע מלברר דברי רבותינו כדרכה של תורה בהוכחות וראיות מהש"ס והפוסקים.

הקדמה

ונכנס לגופם של דברים: כדי להסביר את החשבון המופיע בספרו של הרב גורן בעמ' 221 המותיר במערב מרווח פנוי של 8.93 מטר בלבד על זה כתבתי בתגובה הראשונה שלי שמוכח מתוך הדברים שישנה טעות טכנית בספר בהצבעה על נקודת ההתחלה. בתגובה על דבריי העלה הרב סילבצקי שליט"א השערה חדשה להסביר כיצד יתכן שנקודת ההתחלה של מדידת 157 אמות שכלולים בתוכם גם 8 אמות שבין הכבש וליסוד תהיה הקו המערבי של הצאכרא למרות שאפ' לפי החוקר קונרד שיק היסוד ממוקם שם ולא הכבש, באופן הבא.

וכך כתב: "פתח המערה מן הצד המזרחי של הצאכרא זוהה ע"י הרב גורן כלול אליו נכנסו פרחי הכהונה אחת לשבעים שנה. על אף שבגמ' שלנו ר"א ב"ר צדוק אומר שהלול היה למערבו של כבש, הגירסא בתוספתא אותה הביא הרב גורן (שם) היא שהלול היה במזרחו של כבש. לפי זה לחומרא יש למדוד כמובן מפתח הלול המזרחי גם את רוחב הכבש ורק משם, היינו מן הקצה המערבי של הצאכרא, יש למדוד לפי מידה ידועה. כך בדיוק עשה הרב גורן במדידת המרווח למערב וחשבונו מדויק ומחוור" עכ"ל.

כלומר למרות שהגירסא בבבלי היא שהפתח היה למערבו של כבש ולמרות שגם לפי החוקר שיק, אשר בדבריו דן הרב גורן, היסוד המערבי של המזבח היה שם, מ"מ מכיון שישנה איזו שהיא גירסא בתוספתא שפתח הלול היה ממזרח לכבש בסופו של דבר החמיר כך הרב גורן למעשה ועפ"ז מדד. במאמר זה נדון בהשערה זו ונבחן האם היא יכולה להיות נכונה בהבנת הרב גורן זצ"ל.

הנחה נוספת של הרב סילבצקי היא שהרב גורן בפרק כ"ה מקבל לחלוטין את התאוריה של קונרד שיק, ללא שום הסתייגות. וזאת מכך שדן בה באריכות ובמהלך הדברים מתאמץ ליישבה עם המציאות של הצאכרא וכיצד יתכן שכל הסלע מהווה את היסוד למזבח כולו. וכך כתב הרב אב"י :"הרב גורן מאריך לבאר כיצד בפועל העמידו את המזבח על הסלע כאשר הסלע כולו מהווה את יסוד המזבח בעוד מידת הסלע אינה תואמת בדיוק למידת המזבח.

באם הצאכרא הוא יסוד המזבח כולו כפי שסבר הרב גורן, אי אפשר בשום פנים ואופן לזהות את הנקב שבצאכרא הנמצא בצד המזרחי של הסלע כמקום השיתין, כפי שטעה  לחשוב הרב אלקנה, שהרי הם היו בקרן מערבית-דרומית של המזבח. בהעמדה נכונה של המזבח, לדעת הרב גורן, מקום הנקב שבצאכרא בהכרח לא עמד במכוון למקום השיתין. הבנה יסודית זו כמובן מכריחה לנקוט לחומרא לכל כיוון, משום שהנקב שבצאכרא אם כך לא מהווה אינדיקציה למקום ההשיתין שבמזבח".

עכ"ל. כלומר הרב אב"י משוכנע שהרב גורן קיבל לחלוטין את שיק וא"כ על פי הנחה זו הוא צודק שאכן נקב השיתין בהכרח לא עמד במכוון למקום השיתין. אולם במאמר זה נוכיח שהרב גורן מסיבה הלכתית מסויימת במפורש לא קיבל את דעתו של שיק באופן הצבת המזבח על הצאכרא ובנוסף היה פשוט לרב גורן מרש"י שהנקב בוודאי מכוון למקום השיתין. ממילא הנחה זו אינה נכונה.

הוכחה חותכת מתוך הספר של הרב גורן שהוא בעצמו מיקם את יסוד המזבח בסמוך לנקב ולא על הקו המערבי של הסלע כקונרד שיק ובוודאי שלא מערבית ממנו.

רקע לקורא: בפרק כ"ה (עמ' 298) מביא הרב גורן את התאוריה של החוקרים הגויים החשובים, קונרד שיק ופרופסור גוסטמן דלמן הסבורים שעל הצאכרא היה בנוי המזבח החיצון. (ממאמרו של מיכלין שבסה"כ תירגם אותם).

כגויים הם חשבו כך משתי סיבות עיקריות. קונרד שיק בגלל שבמבנה הטופוגרפי של ההר כפי שהוא היום זהו המקום הגבוה ביותר בהר המוריה. ואילו פרופ' דלמן נימק זאת בשל המימדים הגדולים של הסלע שיכולים להתאים ולהתקרב לממדים של המזבח החיצון ע"פ המקורות היהודיים.

הם מתארים מערה שנמצאת מתחת הסלע באזור הדרומי-מזרחי שלו שממדיה כ-7 מטר על 7 מטר כשבתקרתה מציינים שישנו חור, נקב, בקוטר של כ- 80 ס"מ. שממוקם כ-10 מטר מזרחית לקו המערבי של הסלע וכ-3 מטר מהקו המזרחי של הסלע.

מיכלין תמה אם כך איך זה יכול להיות שהמזבח ניצב ע"ג מערה והלוא מפורש בגמ' בזבחים סא: שאסור לבנות את המזבח ע"ג כיפין וע"ג מחילות! ובכך ביקש לדחות לחלוטין תאוריה זו, ואז הרב גורן (שם) כותב שאין צורך לדחות לגמרי את הקשר שבין הסלע למזבח אלא יש להתאים זאת להלכה.

כאיש הלכה מתרץ זאת ומבאר שאם הנקב הוא נקב השיתין והמערה היא זו שניקזה את הנסכים, אזי מוכרחים לומר שמערה זו "בפינה הדרומית-מערבית היתה זו מחוץ למזבח" דהיינו מחוץ למזבח המקורי של בית ראשון. ובבית שני שהוסיפו את השיתין (הוסיפו על המזבח 4 אמות למערב ו-4 אמות לדרום) אז המערה כן נכנסה תחת המזבח המורחב. וזה כבר מותר ע"פ התוס' שם (זבחים סב. תוד"ה "ולא") הכותב שהבור של השיתין לא חשוב מחילה משום שהוא "צורך מזבח".

סיבת ההרחבה מנומקת שם בגמ' משום שצריך "שתיה כאכילה" וע"י השיתין המזבח "כביכול" שותה את הנסכים (ע"י שנבלעים בו). דרך אגב, זה אחד ההסברים שכותב הרב גורן (עמ' 308) ע"פ גירסת ה"כל-בו" בירושלמי מדוע אבן זו כונתה אבן השתיה במסורת אך אין הכוונה לזו שממנה הושתת העולם הממוקמת בקודש הקדשים (כפי שהבין הרדב"ז) אלא הכוונה לאבן זו שליד המזבח ונקראת שתיה משום ש"שתיה כאכילה".

וכותב ה"שפת אמת" שם (בזבחים סא:) בחידושיו שבבית ראשון האש היתה בעוצמה חזקה יותר שהגדרתה אש ש"אוכלת לחין כיבשים" ובעוצמתה "שתתה" את הנסכים, ולכן בבית ראשון לא היה צורך לכנוס את בור השיתין לתוך המזבח. ומצטט הרב גורן את רש"י שם ד"ה "שיתין הוסיפו" וז"ל: "והם קלטו אותו הבור לתוך המזבח ועשו נקבים כנגדן בראש המזבח לירד הנסכים שם".

אח"כ אמנם ממשיך הרב גורן לדון על התאוריה שלהם אך מדגיש (בעמ' 303-304) שאף שמקבל את עצם התאוריה שיש לזהות את הסלע עם המזבח ולא עם קודש הקדשים, מ"מ כאיש הלכה מוכרחים בשל הסיבה הנ"ל למקם את המערה ממערב לכבש וכך כותב: "מתאור יחודי זה של  הסלע הקדוש והמערה אשר בו, מתחזקת הדעה שהסברנו לעיל ואשר גם שיק סובר כך.

אם כי דעתנו אינה זהה בכל דבר אתו, בעיקר דעתינו מסכימה שיתכן והסלע הנקוב שימש (בחלקו המזרחי, א.ל.) יסוד למזבח החיצון. והחלל (הנקב, א.ל.) שעל ראשו, החלול לתוך המערה, שימש מקום ניקוז היין שהיו מנסכים על המזבח בקרן מערבית דרומית כדבריו של ר' אליעזר בר צדוק בתוספתא (מעילה פ"א ה"ח) ובגמ' סוכה (מט.) ומעילה (יא.)" והוא חוזר שוב על כל ההסבר הנ"ל מהגמ' בזבחים וכותב מפורשות: "שהיין המתנסך בספלים בדרום-מערב התנקז דרך הנקב שעל הסלע ישר לתוך המערה".

לפי"ז סבור הרב גורן שיש איסור הלכתי גמור להעמיד לכתחילה את כל המזבח ע"ג כל המערה כמו התאוריה של החוקרים הגויים. לכן אין להעלות על הדעת שהרב גורן יקבל באופן גמור את שיטתם, בשל האיסור הזה.

א"כ הרב גורן מסתייג מלקבל לגמרי את התיאוריה של קונרד שיק. ותמצית הסתייגותו היא: שמכיון שאין לבנות המזבח ע"י כיפין, המערה וחלק מהסלע מוכרחים להיות מערבית למזבח של בית ראשון. וגם אחרי ההרחבה בתחילת בית שני של 4 אמות לדרום ולמערב עדיין יש חלק גדול מהסלע הממוקם בעזרה בפינה הדרומית-מערבית שבין הכבש למזבח.

ובניגוד לחוקרים הסבורים שהסלע הוא יסוד כל המזבח. חידש הרב גורן שא"כ הנקב שבו הוא השיתין של המזבח, והם ממוקמים במכוון ובמדוייק כנגדו. (זה שהשיתין מכוונים במדויק לנקב זו הנחת יסוד אצל הרב גורן ע"פ הראשונים, כפי שנוכיח בהמשך, זה מונח בבסיס שיטתו, כשדן בתאוריה של שיק הוא כלל לא מבאר איך היא מסתדרת עם הנחת יסוד זו, כי היא באמת לא יכולה להסתדר במידה והנקב שבסלע הוא נקב השיתין)

וכך הרב גורן קיבל מהחוקר הגוי שיק את עצם העקרון שיש קשר בין הסלע לבין המזבח אך בפרטים קבע זאת על פי הסוגיות בש"ס ועל פי ההלכה היהודית כמובן. וזו תמצית חידושו שהסלע אינו סתם באופן כללי המזבח אלא באופן הכי נקודתי ומדוייק הנקב שבו הוא מקום השיתין שבמזבח.

מדוע דן הרב גורן בתאוריה של שיק?

בשביל להבין את שיטתו של הרב גורן בספרו בצורה אמיתית מוכרחים להעמיק, מוכרחים להכיר את סגנונו ומוכרחים לראות את כל הספר בצורה מקיפה. משום שיש בסגנון כתיבתו מה שעלול להטעות. בפרק כ"ה הוא אכן דן באריכות בתיאוריה של שיק שהעמיד את כל המזבח על כל הסלע ומנסה לבחון אם זה הגיוני. וצריך להבין מה מביא אותו לדון בה? אילו קושיות מקשה עליה? מהם ההסתייגויות שלו ממנה? ועל פי דבריו בשאר הספר להסיק מהם המסקנות שלו מאותו דיון.

לא די לבוא באופן שטחי ולומר "הרב גורן מאריך לבאר כיצד בפועל העמידו את המזבח על הסלע כאשר הסלע כולו מהווה את יסוד המזבח בעוד מידת הסלע אינה תואמת בדיוק למידת המזבח" ומכך שדן בשיטה אז גם הוא סובר כמותה לחלוטין ו"בפועל" מעמיד כך, ולהוסיף ולומר "באם הצאכרא הוא יסוד המזבח כולו כפי שסבר הרב גורן" תוך התעלמות מההסתייגות העיקרית שהוא מסתייג מקונרד שיק אותה מאריך לבאר פעמיים.

ואח"כ עוד להסיק מסקנות שגויות ולומר "בהעמדה נכונה של המזבח, לדעת הרב גורן, מקום הנקב שבצאכרא בהכרח לא עמד במכוון למקום השיתין" כאשר זה גם מנוגד לרש"י אותו מביא הרב גורן בעצמו וארחיב בכך בהמשך. וגם זו לא העמדה נכונה ע"פ הרב גורן.       

אלא מכיון שע"פ מדידותיו של הרב גורן בעזרת חיל ההנדסה הגיע למסקנה מרחיקת לכת שהיא דחיית הזיהוי של הצאכרא עם אבן השתיה שבקודש הקדשים כפי שנקט הרדב"ז ועוד. ממילא מחוייב היה לתת זיהוי אחר בעל משקל הגיוני לסלע הקדוש, משום כך הוא מביא את התאוריה של שיק המזהה את הצאכרא עם המזבח. ולכן ברור מדוע בחן היטב האם תאוריה זו מתיישבת עם מקורות חז"ל.

ולכן הוא בוחן אותה ומעלה מס' קושיות על כך שהמזבח ישב על כל הסלע, כגון: איך מותר לבנות מזבח ע"ג מערה, הרי אסור ע"ג כיפין! או אם הסלע הוא כל המזבח, לשם מה הוצרכו בתחילת בית שני לנביא? או אם הסלע הוא היסוד לשם מה דוד היה צריך לבנות מזבח? או לאידך גיסא, מקשה: יש מקורות שגם היסוד של המזבח היה בידי אדם אז לא יתכן שהסלע הטבעי הוא היסוד.

ויש גם דברים במקורות חז"ל שמוסברים אם הסלע כולו הוא היסוד, מובן מדוע לא היה יסוד בקרן מזרחית-דרומית כי רואים שגם הסלע שם מתנמך.

למרות שזה לא מסתדר עם נימוק הגמ' שנימקה בגלל שזה לא בחלקו של טורף (בנימין). א"כ יש כאן סקירה מרתקת של תאוריית שיק לאור מקורות חז"ל. ומה שיכול להסתדר הוא מנסה לסדר ומה שלא הוא מסתייג ומסביר בטוב טעם גם למה.

ומי שבכל זאת עדיין יש לו איזה שהוא צל ספק שמא בגלל שממשיך לדון בו קיבל לגמרי את שיק אז הדרך לפשוט ספק זה היא פשוטה, יש לחפש בפרקי הספר האחרים כיצד הרב גורן מסביר את דעתו.

אם יכתוב שהמזבח יושב על כל הסלע נדע שאכן קיבל את שיק לגמרי אך אם יכתוב שהסלע ממוקם בעזרה בפינה הדרומית-מערבית או שהסלע הנקוב הוא דווקא מקום השיתין נדע באופן וודאי שאת שיטתו האמיתית קבע על פי ההסתייגות ההלכתית שלא מאפשרת לקבל את שיק לחלוטין. וממילא המשך הדיון בפרק כ"ה הוא לא כי סבור כמותו אלא הוא בתור סקירה ובחינה כפי שבארנו.

ביאור ההוכחה מתוך שאר פרקי הספר לכך שהרב גורן למעשה הציב את היסוד סמוך לנקב

הדרך לפשוט "צל של ספק זה" פשוטה. הרב גורן מכנה את שיטתו זו בכל מקום בספר (בפרק כ' מספר פעמים ובעוד מקורות בספר) ובכותרת למפה ששירטט לפי שיטתו זו (בעמ' 320) כך: "המזהים את הסלע הנקוב כשיתין של המזבח" אם היה סבור למעשה כמו קונרד שיק היה עליו לכנות שיטה זו "המזהים את הסלע כיסוד של המזבח"! ברור שבהגדרה זו הוא מחדד וקובע ששיטתו מסוייגת משיק כפי שציטטנו לעיל את נימוקו הפותח בכך ש "דעתינו אינה זהה אתו בכל דבר". בדיוק בנק' הקריטית הזו.

וזו גם הסיבה ההלכתית בגללה העמיד את השיתין על הנקב. כמו כן במספר מקומות בפרק כ' ובעוד מקורות בספר כותב במפורש "מכיון שלפי שיטתינו זו היתה "הצאחרא" ממוקמת בעזרה בפינה הדרומית-מערבית שבין הכבש למזבח" משפט זה הינו תימצות שיטתו בדיוק בנקודה בה הוא אינו סובר כשיק והוא מעיד עליה שזו שיטתו. ותו לא מידי.

ההכרח לומר ש"אגב שיטפיה" לא דק בנקודת ההתחלה של החשבון

מאידך כותב בעמ' 221 לפני כן: "אז יש להוריד מ172.4 אמות שיש בין הסלע הנקוב "הצאחרא" לחומת הר הבית 157 אמה"! א"כ הסתירה זועקת מאיליה מבין השיטין. הרי בתוך כדי דיבור הוא ממקם במפורש, וזו מהות שיטתו כפי שהוכחנו מכל המקורות לעיל, את השיתין של המזבח הקבועים בקרן הדרומית-מערבית של המזבח בנקב הנמצא כ- 10 מטר מזרחה (בסוף זה יוצא קצת פחות משום שיש לנכות ממרחק זה גם אמה סובב ואמה יסוד ויש לדון גם בקוטר הנקב עצמו שהוא לא מבוטל: 80 ס"מ כנ"ל, כפי שיפורט בס"ד בסוף מאמר זה) אז כיצד כותב שיש לחסר 157 אמות אלו מהמרחק שיש בין הקו המערבי של הסלע לבין חומת הר הבית (הכותל המערבי)! זו קושייה עצומה שבלעדיי זועקת מבין השיטין.

זוהי סתירה פנימית בתוך הדברים המחייבת פתרון. אלא על כרחך שיש כאן איזו שהיא טעות. והיא ש"אגב שיטפיה" שחישב קודם את שיטת הרדב"ז שהיא אכן מופחתת מהקו המערבי של הסלע שהיא מידת 172.4 אמה "לא דק" וחישב כך גם לשיטתו.

לומר שחזר בו מכל מהות שיטתו זה לא יכול להיות שהרי שבמפורש כותב אפ' כאן בתוך כדי דיבור "מכיון שלפי שיטתינו זו היתה "הצאחרא" ממוקמת בעזרה בפינה הדרומית-מערבית שבין הכבש למזבח" כלומר הוא מחזיק כאן בשיטתו. ואף כתב זאת גם עמ' קודם.

ברור א"כ מעל לכל ספק שהטעות היא חוסר דקדוק טכני "אגב שיטפיה" לא דק לחסר את רוחב הסלע עצמו כ"שגגה היוצאה מפי השליט". וממילא התוצאה של 15.4 אמה שהם 8.93 מטר בלבד הפנויים להליכה בצד המערבי שגויה ואין לה שום אחיזה במציאות.

אלא שעלינו לחשב אליבא דאמת לשיטתו של הרב גורן כמה באמת נותר שטח פנוי במערב לאור זה שמיקם את השיתין בנקב ומעניין מה תהיה התוצאה (בס"ד בהמשך). חשבון שאכן בפועל לא נערך כאן, במקום בו היה אמור להערך, וכאמור, כל זאת בשל הטעות הטכנית הנ"ל. בהמשך נוכיח שאף הרב גורן תיקן בעצמו תוצאה זו בפרק אחר.

שלילת הצבת יסוד המזבח על קו הסלע המערבי וכ"ש הצבת הכבש שם, לשיטת הרב גורן

לסיכום: מכיון שכותב כאן במפורש שהסלע ממוקם בעזרה בפינה הדרומית-מערבית שבין הכבש למזבח. זה שולל את ההבנה שהרב גורן הציב המזבח לחלוטין כשיק. שהרי זה ממצה את הסתייגותו ההלכתית משיק, מה גם שהרי לשיק ודלמן היסוד המערבי מסתיים על קו המערבי של הסלע עד לקצהו הדרומי (שהרי זה ההגיון שהביא את דלמן להציב את המזבח על הסלע בגלל מימדיו) נמצא שממערב לכבש (הנמצא בדרומו של המזבח) אין כלל סלע לשיטת שיק.

אם כן שללנו בין את ההשערה שהרב גורן העמיד כשיק ובק"ו גם את ההשערה החדשה של הרב סילבצקי שרק הכבש מסתיים בקו המערבי של הסלע.

בתגובה לדבריי הובאו לחיזוק הטענה כלפי דבריי, דברי הרב זלמן קורן שליט"א שפורסמו בתשרי תשע"ח שההולכים לפי המסלול המקובל (שציינתי לעיל את תחומו בצד המערבי) מתחייבים ח"ו בכרת ע"פ הרב גורן. הרב זלמן קורן בכמה מקומות שירטט את שיטת הרב שלמה גורן באופן שכביכול הרב גורן העמיד את המזבח לגמרי כשיטת החוקר הגרמני קונרד שיק דהיינו שהמזבח ממוקם על כל הצאכרא. השערה אותה שללנו כעת.

וכאן אני רוצה לציין. אני מוקיר ומכבד את הרב זלמן קורן שליט"א ואת שיטתו והתמחותו באופן כללי בחקר הר הבית, כאשר הוא גם בן ונכד לחוקרי ירושלים והמקדש.

אולם הוא כתב את שרטוטיו האלה בשנת תשל"ז ובשנת תשמ"א ואילו הרב גורן הדפיס ופרסם את ספרו רק בשנת תשנ"ב כך שלא היה לפניו ספרו של הרב גורן וממילא לא יכול היה ללמוד את שיטתו מתוך ספרו. וניזון אז רק משמועות. ומכיון שידע את שיטת החוקרים הגויים, שיער הרב זלמן קורן שליט"א שמסתמא הרב שלמה גורן העמיד בדיוק כשיטתם. אז אין לי טענות כלפיו שלא דק בזה משום שהספר לא היה לפניו.

מאידך, ברור שממילא אין להביא מדבריו שום ראיה להצדקת הבנה כזו או אחרת בשיטת הרב גורן בספרו, ודבריו בעניין ספציפי זה, לצערי, במחילת כ"ת, שגויים "כשגגה שיוצאה מלפני השליט". מאידך, נעזרתי בדבריו ובידע העצום שלו המופיע בספריו בהבנת הרקע הלמדני והמחקרי הנ"ל (שלא קשור לעצם השיטה של הרב גורן) ועל כך תודתי נתונה לו.

מאידך, יש להביא ראיה להבנתי זו מחוקר ירושלים והמקדש ר' אשר גרוסברג שליט"א שלמד היטב את שיטת הרב גורן והציגה במאמרו באנציקלופדיה תלמודית, "אוצר ירושלים והמקדש" עמ' 336 עיין שם, שהבין בדיוק כפי שבארתי! נעזרתי בספרו וזו ההזדמנות להודות גם לו.

מפורש בראשונים שהשיתין היו מכוונים כנגד הבור שקלטם ולא באלכסון

כפי שהזכרתי הנחת היסוד של הרב גורן היא שהשיתין מכוונים בדיוק כנגד הנקב. דלא כפי שסבור הרב אב"י. שכתב: "הנקב שבצאכרא אם כך לא מהווה אינדיקציה למקום השיתין שבמזבח". שהרי כל זה נסתר להדיא מדברי הראשונים, רש"י והריטב"א. רש"י כתב במפורש במסכת סוכה מט. "שיתין - חלל שתחת המזבח כנגד מקום הנסכים" וכן רש"י בזבחים סא: כתב "ועשו נקבים כנגדן" ברור לכל בר בי רב שהכוונה מכוונים זה כנגד זה. והרב גורן (בעמ' 298 ובעמ' 304) בעצמו כך הבין וביאר "שהיין המתנסך בספלים בדרום-מערב התנקז דרך הנקב שעל הסלע ישר לתוך המערה".

כלומר לפי הבנת הרב גורן ע"פ רש"י מיקום הנקב שבצכרא בהחלט מהווה אינדיקציה למקום השיתין שבמזבח. וכן מצאתי מקור מפורש נוסף בחידושי הריטב"א על מסכת סוכה מח: שמבואר כך להדיא וז"ל: "והא דתנן שהיו הספלים מנוקבין כמין שני חוטמין דקין. מכיון שביררנו שהספלים האלו מחוברין היו במזבח ודאי לא היו החוטמין בולטין מן הספלים לחוץ בשפתיהם שאם כן איך יורדין המים כנגדן אל השיתין שהרי מכוונין היו הספלים כנגד השיתין ועומדין עליהם לרדת שם להדיא, אלא שאפשר שהנקבים היו בתחתיות הספלים מכוונין כנגד השיתין והיו הספלים נתונין כעין משפך...".

ממילא ברור שאם הרב גורן זיהה את הנקב שבצאכרא כנקב בו זרמו הנסכים מהמזבח לבור (המערה) (מתוך דבריו של הרב אב"י עולה שלמשפט זה הוא מסכים) פשוט א"כ שבהתאם לכך מיקם הרב גורן את היסוד של המזבח (2 אמות בסמוך) ע"י הנקב, כפי שהארכנו לבאר לעיל שזו בדיוק הסתייגותו מהתיאוריה של שיק. זה מפריך חד משמעית מסיבה נוספת את שתי ההשערות הנ"ל בדעת הרב גורן.

לא נמצא שום מקור בתוספתא שפתח הלול של ראבר"צ נמצא מזרחית לכבש

נטען שהמקור להצבה של קו הכבש המערבי על הקו המערבי של הסלע הוא גירסא שמביא הרב גורן מהתוספתא לגבי מיקום הלול של רבי אלעזר ברבי צדוק שהוא כביכול במזרחו של כבש. בקשתיה ולא מצאתיה בדברי הרב גורן. שינויי הגירסא שמביא הרב גורן בין הבבלי לתוספתא בענין זה בעמ' 300 הם אחרים: האם הלול של ר' אלעזר ברבי צדוק היה "בין כבש למזבח למערבו של כבש" או בתוספתא במעילה "בין האולם ולמזבח למערבו של כבש" בכל מקרה לשתי הגירסאות הוא למערבו של כבש ולא למזרחו של כבש.

ובעמ' 304 שציטטנו לעיל, שם אחרי שמסביר שדעתו אינה זהה עם קונרד שיק וכנ"ל כי לדעתו מדובר על בור הנסכים וכרבי אלעזר ברבי צדוק, מביא עוד משפט של שיק ומנסה כן ליישבו, "כתב קונרד שיק על פתח הלול "שלשם היו זורקין את הפסולת של המזבח החיצון" על זה מביא הרב גורן שאכן יש דעת ר' יוחנן בן ברוקה שהיה לול "בין כבש למזבח במערבו של כבש" רק שתפקידו לדעת ריב"ב לא היה ניקוז הנסכים אלא מקום איסוף לפסולי חטאת העוף. וכותב הרב גורן שאולי זו כוונתו של שיק.

ואז גם לאחר שהעמיד הרב גורן את המזבח כפי שביאר ולא כשיק מ"מ פתח המערה שנמצא למערבו של כבש יכול בדוחק גם להיות הפתח של ריב"ב. ולא רק של ראבר"צ. וגם שם מביא הרב גורן הבדלי גירסאות בין המשנה במידות לתוספתא בשאלה האם פתחו של לול זה היה רבובה בכבש עצמו או ברצפה (מביא בזה גם מח' רמב"ם וראב"ד) אך שוב לכ"ע הוא היה למערבו של כבש.

בהמשך הוא שולל אפשרות שהחוקר שיק אולי התכוון לבית הדשן של המזבח. משום שבית הדשן היה במזרחו של הכבש ולא במערבו. ואנו עסוקים כעת בפתח שעל כרחך נמצא במערבו של כבש ולכן כותב שאם לבית הדשן כוונתו של שיק א"כ "אין ממש בדבריו". משמע שלא עלתה על דעתו כלל אפשרות כזו שהלול של רבי אלעזר ברבי צדוק (היינו פתח המערה שמתחת הצאכרא) במזרחו של כבש.

נמצא שבסופו של דבר לכל ההשערה הזו שכבר הוכחנו שהיא מופרכת מיסודה, אפ' אין כלל מקור שכזה! אני משוכנע שההסתמכות על תוספתא זו נעשתה לגמרי בשגגה ממש בבחינת "אגב שיטפיה" לא דק בשינויי הגירסאות אותם מביא הרב גורן. כי באמת מתוך ריבוי המקורות עלולים לא לשים לב לכל הפרטים הקטנים. והוי "כשגגה שיוצאה מלפני השליט".

לפי"ז זה העובדה שישנה טעות בנקודת ההתחלה של החישוב בגוף החשבון בעמ' 221 מוכרחת מעוד הכרח. משום שגם למי שסבור שהרב גורן העמיד כשיק מ"מ מהקו המערבי של הצאכרא הרי אין לחשב אלא 149 אמות, ללא 8 אמות שבין הכבש למזבח. ואם הרב גורן מחשב 157 על כרחך שהתכוון לחשב אותן מנקודת התחלה אחרת. (ולשיטתי, זה פשוט מהקו המזרחי של הצאכרא, שם, על פי הצבתו האמיתית היה הקו המערבי של הכבש ורק כך אכן חשבונו מדוייק ומחוור כדלקמן.

ולכך כנראה גם לכך התכוון שם בעמ' 221 באומרו "ויש ממנה עד סוף החיל במערב הר הבית 157 אמה" כשכוונתו כולל כל רוחבה של הצאכרא שהוא לפי מפת דלמן מעט יותר מ-13 מטר. ואם נוסיף זאת ל-8.93 נקבל כ- 22.2 מטר כדלקמן. רק שכאמור אגב שיטפיה מחישובים של שיטת הרדב"ז חישב שם מהקו המערבי של הצאכרא במקום מהקו המזרחי שלה).

(דרך אגב גם להשערתו של הרב סילבצקי שיש להעמיד את הכבש על הקו המערבי של הסלע כדי שהפתח של המערה יהיה מזרחי לכבש, ישנו כחצי מטר שהוא לא התייחס אליו. משום ש-16 אמה של הכבש הם, באמה של 58 ס"מ, 9.28 מטר ואילו מהצד המערבי של פתח המערה ועד לקו המערבי של הסלע ישנם 69 מ"מ במפת דלמן שהם 9.85 מטר, פער של כחצי מטר, אך אינני חושב שיש להקשות מסיבה זו על השערתו, כי חוסר דיוק שכזה הוא לגיטימי במדידה במפה שכזאת, מה גם שנקט בזה לחומרא, אם כי מן הראוי היה לציין שרק לחומרא נמדד אותו חצי מטר מערבה).

חומרא שהיא בבחינת "תרתי דסתרי"

הרב אב"י כותב "לפי זה לחומרא יש למדוד כמובן מפתח הלול המזרחי גם את רוחב הכבש..." כלומר בגלל גירסא בתוספתא יש כמובן להחמיר. אולם כאמור לא נמצא כלל בדברי הרב גורן מקור כזה מהתוספתא. אולם גם אם נניח שהיתה כזו גירסא. הלוא ודאי שבאף מקור בספר הרב גורן לא כותב שהוא חושש לה עד כדי כך שמשום כך יש להציב כך את הכבש ולשנות את מיקום המזבח.

זה הרי שוני משמעותי משיטת קונרד שיק, ועל הצד שהרב גורן אימץ לגמרי את שיטת שיק כפי שסבור הרב סילבצקי ואף האריך לבאר כיצד יסוד המזבח כולו ממוקם על כל הסלע, כפי שציין בדבריו הרב אב"י, הסתייגות כזו לא יכולה להיות בלי התייחסות מפורשת של הרב גורן. וגם אם נניח שלמרות זאת ניתן לפתח אפשרות כזו בשל "ההכרח" ליישב את חשבונו בגוף הספר. על מי שעושה זאת מוטלת האחריות לבחון האם אפשרות זו אכן ברת קיימא, האם היא מתיישבת עם נתונים וודאיים נוספים שקיימים במרחב. שהרי אם בחומרא עסקינן.

ישנם כללים ברורים בש"ס וכך כל גדולי ישראל לאורך כל הדורות נקטו שאפשר להחמיר רק בתנאי שאין החומרא סותרת יסוד אחר וודאי הידוע לנו. כי אחרת זה "תרתי דסתרי" ולא עבדינן זאת. כעת נבחן את הדברים: אם אכן נציב שם את הכבש של המזבח כהשערתו החדשה של הרב סילבצקי שליט"א. צריך על פי זה למקם את כל המקדש, העזרות והחיל. דהיינו למדוד משם (קו מערבי של הצאכרא) מערבה 157 אמה. ולדעת הרב סילבצקי יש להוסיף לחיל של 10 אמות במערב גם תוספת 6 אמות של חיל טופוגרפי.

א"כ סה"כ 163 אמה שהם 94.54 מטר. ואת כל זה הלוא צריך להציב "אסטרונומית" כהערתו הצודקת של הרב סילבצקי ולחשב ולמדוד מה תהיה התוצאה. לפי זה חומת החיל בפינה הדרומית-מערבית שלה תהיה בנ.צ 222280/631665 (לפי אתר עריית ירושלים וע"פ מפת דלמן המדוייקת והצבת הקו המערבי של הכבש על הקו המערבי של הסלע בפינתו הדרומית-מערבית כדי שפתח המערה יצא מזרחית לכבש והנקב בתוך שטח המזבח ולא מדרום לו) ותגיע עד הכותל המערבי ואף תחדור כמטר וחצי לתוככי הכותל המערבי של היום. ובהנחה שהוא הכותל של הר הבית זה לא יכול להיות טכנית שחומה חדרה לחומה. ועוד, במשנה כתוב שמיעוטו של הר הבית נמצא במערב.

זה אמנם לא רובו אך גם למיעוט צריך שיעור מינימלי עכ"פ, וגם אם נאמר שמודדים את "מיעוטו" מכותלי העזרה עצמה (ויש כשמונה מטר) ולא מכותל החיל עדיין מאד לא מסתבר שלא היה כלל מרווח מעבר, לעולי הרגל אשר נהגו להקיף את הר הבית, בין החיל והסורג המערבי לבין הכותל המערבי של הר הבית.

ובנוסף לכל זה, זה כלל לא מסתדר עם עדותו של יוסף בן מתתיהו (עליו הגאון מוילנ"א כתב שבנתונים בשטח אפשר וצריך להסתמך עליו, והרב גורן בספרו בהחלט מסתמך עליו בכמה מקומות בפרט בנושא הסטווים. גם הרב זלמן קורן שליט"א מסתמך עליו בכל מיני עניינים) הכותב מפורשות שהיה סטיו (פ'- מעבר מקורה) מכל הרוחות של הר הבית כולל המערבי שרוחבו כשלושים אמה. וכך כתב: (מלחמות ו, ב, ז): "כאשר קרבו אל החומה הראשונה החלו לשפוך סוללות....אחת לעבר הסטיו המערבי הפונה אל חוץ הר הבית, והשנייה לעבר הסטיו הצפוני". ועוד כתב (קדמוניות ח, יא) "הסטיו המערבי שנמצא בחלק החיצון של בית המקדש, ששם ערכו הרומאים בחגים את משמרותיהם בתוך בית המקדש". ובמלחמות ה, ב, כשמתאר את הסטווים שהקיפו את הר הבית מסביב (בצדו הפנימי) כתב: "ורוחב האולמים היה כשלושים אמה". א"כ לצורך הסטיו (שהיה מחוץ לחיל) צריך מינימום מרווח של 30 אמה בין החיל לכותל המערבי. ולפי ההשערה הנ"ל אין כלל שום מרחב לסטיו. (בנוסף לסיבות דלעיל) זו סיבה נוספת מדוע גם א"א להעמיד המזבח כקונרד שיק כפי ששיער הרב זלמן קורן בדעת הרב גורן (על אף שנותן עוד 8 אמות) משום שנשאר רק כ-12 מטר מרווח בין כותל העזרה הממוקם לפי שיטתו זו (אפילו ללא חיל) כ"ש שאם ננכה מהשטח הפנוי גם את רוחב 10 אמות של החיל ישאר רק כ- 7 מטר בין החיל והסורג לבין הכותל המערבי. במרווח כזה אי אפשר להכניס סטיו של 30 אמה! 30 אמה הם באמה של 58 ס"מ כ-17.5 מטר. לכן השערות אלו אינם ברי קיימא כלל ועיקר בשיטת הרב גורן. ולא שייך לבוא ולומר כך העמיד הרב גורן, בעוד שהוא כלל לא כותב כך, ולתלות בו כאלו דברים בלתי מציאותיים. אדרבה בהמשך נראה שלפי חשבונו האמיתי הוא נותן גם מרחב לסטיו.

המפה בספרו של הרב גורן מדוייקת להפליא!

אחת הטענות של הרב סילבצקי שליט"א, בה פתח את תגובתו היתה שהמפה בה מסמן הרב גורן בספרו את הגבול המערבי לשיטתו שהנקב הוא השיתין של המזבח משובשת. לפני שאבאר מדוע היא מדוייקת להפליא. אקדים את מה שפתחתי בו את המאמר הזה. שעל אף שאני עומד להוכיח שהמפה מדוייקת. אין כוונתי שאאמו"ר שליט"א מקבל אותה כפי שהיא משום שישנם עוד נתונים "אליבא דאמת" שהרב גורן לא לקח בחשבון או שחלק עליהם ואאמו"ר כן לקח אותם בחשבון וכן סבור שהם נכונים. אבל אליהם אתייחס בס"ד בעתיד. כי צריך לשכלל אותם ואז לקבוע את הגבולות.

רק זאת אומר שאאמו"ר עשוי להחמיר למעשה יותר מהמפה הנ"ל. אף שהיתה לנגד עיניו מעולם הוא לא ראה בה, כפי שאומרים בעולם הישיבות, "סיבה" לדבר אלא רק "סימן". ואת הפסיקה למעשה שקל ושיכלל על פי הבנתו ברמב"ם ובשאר פוסקים. ועל פי העקרונות האמיתיים שעומדים או אמורים לעמוד מאחוריה. מטרתי במאמר זה היא לבאר רק מהי שיטת הרב גורן בעצמו בספרו, לפני שאנו מוסיפים בה נתונים נוספים. ולכן אין לראות בהצדקתי מפה זו אישור לנהוג על פיה גם למעשה! ממש לא!

עוד אקדים: הרב אב"י כתב בתגובתו: "הרב אלקנה מנסה למצוא כל דרך להגיע ל-31.30 ...ונאלץ להוסיף את עובי הכותל המערבי למרות שהרב גורן בפירוש מודד את כל המרחקים עד הכותל ללא עובי הכותל, מחסר את מקום החיל למרות שהרב גורן מפרט אותו בחישוב זה ובכל שאר החישובים ואם לא די בכך, אחרי כל זאת ישנה עוד "סטיית תקן" כלשון הרב אלקנה של חצי מטר. בעוד שבסך הכל מדובר בהשמטת הדפוס של הסיפרה אחד ושל הנקודה העשרונית שמבחין בה כל מי שלמד את הספר. המפה שבספר עודכנה ככל הנראה אח"כ ע"י המהנדס יוסף אפלבאום לפי השמטת הדפוס שבסיכום הפרק והיא משובשת לחלוטין, במאמרו כותב הרב אלקנה "לנגד עיניו של אאמו"ר היתה המפה ביודעו שזה החשבון הנכון" עכ"ל.

וזאת למודעי, מעולם לא "עשיתי מאמצים" מאולצים להתאים את המפה למה שאאמו"ר אומר. אני מוחה על דברים לא נכונים אלו. לגבול שציינתי במאמרי הקודם הגעתי על פי חשבון עצמאי על פי האמת שלא משועבד למפה הנ"ל. והראיה שאף לא הגעתי אז להתאמה מדוייקת. זה לא מנע ממני להחמיר יותר ממנה. אני שוב מבהיר המפה עמדה לנגד עיני אאמו"ר כמראה מקום. כ"סימן", ולא כ"סיבה" בלשון הישיבתית. הוא התבסס בעיקר על העקרונות כפי שלמד מהמשנה במידות, ירושלמי, רמב"ם ושאר ראשונים ופוסקים.

כהתמודדות עם המפה בספר של הרב גורן המורה בהדיא שלא כהשערתו, טוען הרב סילבצקי שבטעות דפוס יסודה. וכך כתב בתגובתו "בעוד שבסך הכל מדובר בהשמטת הדפוס של הסיפרה אחד ושל הנקודה העשרונית שמבחין בה כל מי שלמד את הספר" או כתב גם: "אין בשום מקום בספר חשבון שמגיע ל-54 אמה שהם 31.30 מטר, משום שחשבון זה פשוט לא קיים, לא נכון ואין לו אחיזה במציאות" עכ"ל.

ועוד כתב: "כל הנתונים בדף הסיכום תואמים במדוייק לתוצאות החישובים בגוף הפרק, מלבד המרווח הפנוי לצד מערב, באם כיפת הסלע היא מקום המזבח, בגוף הפרק, תוצאת המפורטת היא 15.4 ואילו בדף סיכום התוצאות נכתב 54. השמטת הדפוס ברורה" עכ"ל.

באופן כללי בכל ספר ישנם טעויות דפוס, זה דבר שקורה ויכול לקרות לכל אחד כפי שאומר דוד המלך "שגיאות מי יבין" אולם בכדי להוכיח שבמקום מסויים ישנה טעות, חובה להוכיח זו בהוכחה מאד מסתברת אחרת אין שום סיבה לקבל זאת. מכיון שבמקרה זה ההשערה של הרב אב"י בהבנת הרב גורן לא נכונה כפי שהוכחנו לעיל ממילא נפלה הסיבה לטענה שיש כאן טעות דפוס, משום כך מחוייב אני להראות את הדיוק ולשלול את הטלת "טעות הדפוס" במקרה  זה.

אם זה היה נכון היינו מקבלים זאת, אולם מכיון שזה לא נכון הרי שחובה עלינו לברר ולהראות את הדיוק, משום שבהטלת "טעות דפוס" שלא במקומה יש בזה הטלת צל על שני גאוני עולם על הרב גורן זצ"ל ועל יבלחטו"א הרב ליאור שליט"א שח"ו מתבסס על נתונים משובשים כפי שכתב הרב אב"י: "למקרא הדברים הצטערתי לגלות שחלק מן הנתונים המונחים לפתחו של הגר"ד ליאור שליט"א, על פיהם פסק בעניין זה, הינם שגויים". לכן מוכרח אני "לברר מקחו של צדיק" ולפרסם עד כמה המפה מדוייקת לכשלעצמה.

לגופו של ענין. ודאי שהרב גורן בכל חשבונותיו המפורטים במשפטים ובתיבות בגוף הספר אינו מחשב גם את עובי הכותל המערבי ובוודאי שכן מחשב גם את רוחב החיל. אולם לעומת זאת, למי שלא שם לב, בכל שרטוטי המפות  שבספרו הוא נקט בשיטה בה הוא מחשב את המרחק מהצד החיצוני של כתלי הר הבית ועד לעזרה עצמה, המסומנת בקו אדום רציף. ואז ישנו חץ המראה בבירור שכך מדד (ע"י הגעתו של החץ לנקודת ההתחלה ולנקודת הסיום של אותו מרחק) ומעליו מצויין מספר המטרים של המרחק הנמדד.

ואח"כ החיל מסומן בקו אדום מקווקוו. ולכן בגשתנו למפה עלינו להכיר את כלליה. שיטתו זו מאד הגיונית, משום שבמקומות רבים צמודים לכתלי הר הבית מבפנים קשתות או מבנים וא"כ קשה למדוד מכותל הר הבית נטו לכן יותר מדוייק (בוודאי מתצ"א) למדוד בתנאי שטח כאלו דווקא מצידו החיצוני. כמו כן רצה להדגיש מהו הקו האדום לאיסור כרת ולכן ציין ישירות לכותל העזרה. ורק אח"כ הוסיף את החיל שהוא מדרבנן בקו מקווקוו. ולכן במפה המדוברת (בעמ' 320) בצד המערבי כשמצויין המרחק 31.30 מטר מודגש בחץ שם שהוא כולל הן את החיל והן את הכותל המערבי. אני לא המצאתי זאת ח"ו.

כל מי שיתבונן במפות מיד ישים לב שזו שיטה עקבית בכל המפות שבספר. כמו כן, לפי המפה של שיטת הרדב"ז שבספרו מוכח שהרב גורן חישב את עוביו של הכותל המערבי כ-3.30 מטר. (אין ללמוד מהמפה ההיא את שיטת הרדב"ז בצד המערבי משום שבזה היא אכן אינה מדוייקת כלל, אמנם מפה זו אינה ענייננו כעת, אך נתון זה של עובי הכותל המערבי בכל אופן מוכח ממנה)

א"כ בבואנו למדוד בהר הבית פנימה כמה מרחק מותר במעבר לפי מפה זו, יש לנכות כמובן את עובי הכותל המערבי. כמו כן יש לנכות גם את החיל שהוא אסור מדרבנן בכניסה לטמאי מתים. החיל שהוא 10 אמות ולפי הרב גורן בספרו האמה היא 58 ס"מ א"כ החיל הוא 5.8 מטר. ממילא נותר לנו: 31.3-3.3-5.8=22.2 מטר.

השוואה בין המפה לבין עקרון שיטתו של הרב גורן שהציב את השיתין בנקב

כעת על מנת למדוד האם המפה מדוייקת עלינו להציב באופן מדוייק את נקב השיתין מעל הנקב שבצאכרא, ולחשב היכן ממוקם היסוד המערבי של המזבח לאור זה. ומהיסוד למדוד 149 אמה עד סוף החיל ולראות לאיזה תוצאה נגיע. במאמרי הקודם נעזרתי בחישוב שנעשה באוצר המקדש.

שם הוא ממקם את נקב השיתין שבמזבח במרכז הנקב שבצאכרא ושם ממקם את האמה על אמה של הקרן מערבית-דרומית של המזבח בה היו נתונים ספלי הניסוך ומוסיף לו עוד 2 אמות מערבה ליסוד וסובב. סה"כ 2 אמות הן 1.16 מטר + 80 ס"מ של קוטר הנקב סה"כ 1.96. ומכיון שמהנקב עד לקו המזרחי של הסלע יש 3 מטר הוסיף להן עוד 2 מטר, סה"כ 5 מטר. ואז ניכה מטרים אלו מהרוחב הכללי של הצאכרא שהוא כ-13 מטר ויצא לו שהיסוד ממוקם כ-8 מטר מהקו המערבי של הסלע. משם חישב 149 אמות עד סוף החיל, שהם בפרוטרוט: 22 אמה שבין האולם והמזבח 100 אמה של ההיכל וכותליו 11 אמה שאחורי בית הכפורת ועוד 6 אמות עובי כותל העזרה ועוד 10 אמות לחיל. סה"כ 149 אמות. באמה של 58 ס"מ זה יוצא 86.42 מטר.

הרב גורן מדד בעזרת חיל ההנדסה של צה"ל (בעמ' 220) מהקו המערבי של הסלע ועד לכותל המערבי (מצדו הפנימי) ויצא לו 172.4 אמות שהם 99.9 מטר. א"כ לדעת כמה שטח פנוי יש. עלינו להפחית מאותם 86.42 מטר את ה-8 מטר של רוחב הצאכרא מהיסוד ועד לקו המערבי. ונותר לנו 86.42-8=78.42 מטר כעת נפחית מהמרחק שבין הקו המערבי של הצאכרא שהוא כאמור 99.9 מטר את השטח האסור שהוא כאמור 78.42 יצא לנו 21.48 מטר שטח פנוי. א"כ יש פער של קצת יותר מחצי מטר למפה שם יצא לנו שיש 22.2 מטר שטח פנוי. ועל זה כתבתי במאמרי הקודם שיתכן וזו איזו שהיא "סטיית תקן" כוונתי היתה לטעות שהיא עדיין לגיטימית וסבירה של 72 ס"מ שלא צריך לעשות ממנה "עניין". ועדיין אני סבור כך.

אולם בינותי בספרים וראיתי שאכן אוצר המקדש לא דק וכשמחשבים יותר מדוייק זה מתאים להפליא. הרב גורן בספרו בפרק כ"ה מביא את השירטוט של פרופסור דלמן שמדד את הצאכרא בשנת 1910 והרב גורן מסתמך על מידותיה המדוייקות. לפי השירטוט הזה מהקצה המזרחי של הנקב ועד לקו המערבי של הצאכרא יש 73.25 מ"מ ומכיון שקנה המידה של השירטוט הוא 7 מ"מ במפה למטר אחד במציאות, יש לחלק זאת בשבע וזה יוצא בדיוק 10.46 מטר.

כעת בכדי למקם את היסוד המערבי ע"פ שיטת הרב גורן יש להפחית (כפי שציין גם הרב אב"י) 3 אמות מהקצה המזרחי של הנקב. שהם אמה של מקום הספלים שהיו באמה על אמה של הקרן הדרומית-מערבית של המזבח, לשיטת הרב גורן, כפי שכותב במפורש השיטה מקובצת (דלא כרש"י) בהשמטות למסכת זבחים סד: אות מב "שהספלין היו למעלה בקרן" עכ"ל. ואמה לסובב ואמה ליסוד, שהם בסה"כ 3 אמות ובאמה של 58 ס"מ זה יוצא 1.74 מטר. א"כ התרגיל הוא: 10.46-1.74 =8.72 מטר. בדיוק מדהים מצאתי בעזהי"ת את אותם 72 ס"מ שהיו חסרים לי. כי באוצר המקדש הפחית רק 8 מטר ולא 8.72 מטר. אותם הגאון הרב גורן, בעל השיטה, ודאי ידע לחשב במדוייק. וכעת נחשב: מהיסוד עד לקצה החיל במערב יש הלוא לחשב 149 אמה כמפורט לעיל (הרב גורן בספרו כתב 157 אמה משום שכלל בחשבון גם את ה-8 אמות שבין הכבש ליסוד המערבי של המזבח, אך ברור שחמש אמות מתוכם הם מזרחית לנקבי השיתין) שהם 86.42 מטר.

כדי להגיע לקו המערבי של הצאכרא יש להפחית 8.72 מטר. וזה יוצא שיש 77.7 מטר מהקו המערבי של הצאכרא לסוף הגבול האסור בכניסה. כעת נפחית זאת (77.7) מ-99.9 מטר, שזה המרחק לפי הרב גורן שם בגוף החשבון בין הצאכרא לכותל המערבי, ונקבל בדיוק: 22.2 מטר. בדיוק מדהים על הס"מ כפי מה שמתקבל מהמפה כפי שחישבנו לעיל אחרי שמפחיתים מ31.30 את עובי הכותל המערבי והחיל! נותרים 22.2 מטר! ו31.30 הם אותם 54 אמה שכתב הרב גורן בסיכום שבסוף הפרק בהוצאה הראשונה של הספר! מי שרוצה לטעון שדיוק כל כך מדהים הורתו ולידתו בטעות דפוס זה כמעט כמו לומר שהעולם קדמון! אם כך, הרבה יותר הגיוני לומר שיש בעל הבית לשיטה, הרב גורן, שבשעה שהוציא את הספר עם המפות עשה את החשבון הנ"ל ויתכן שמכיון שפרקי הספר היו כבר כתובים וחתומים 26 שנה כפי שמעיד בהקדמתו כבר לא נגע בהם.

אך את הסיכום והמפה הזו בצד הזה שירטט אליבא דאמת של שיטתו. א"כ הוכחנו שחשבון זה קיים, נכון ואחוז במדוייק במציאות! אם כן לא רק שהוכחנו במאה אחוז את הצבתו האמיתית של הרב גורן בספרו אלא אדרבה הגאון הרב גורן בעצמו מאשר לנו את צדקת דברינו בכך שדווקא במפה זו בסיכום "תיקן" את התוצאה השגויה בגוף הספר. לאור כל מה שחישבנו ברור מדוע הסיכום אינו תואם את תוצאת החישובים שבגוף הפרק. אדרבה הוא מתקן אותו!

הערה: בכל פעם שצויין לעיל (וכן בתגובתי הקודמת) שנשאר שטח פנוי. הכוונה פנוי הלכתית ממחנה שכינה הכולל את ה'חיל' האסור בכניסה לטמאי מת. ושטח זה פנוי ומותר בכניסה לטמאי מת. אך כמובן עדיין אסור בכניסה למי שטומאה יוצאה מגופו, שעליו סמוך לכניסתו להר הבית לטבול כהלכה במקווה כשר ללא חציצה. ומקודם ללמוד היטב את הגבולות המחמירים סביב מחנה שכינה מכל ארבע רוחותיו, ולהכנס מתוך מורא מקדש כפי שנפסק ברמב"ם, לא במקלו ולא בנעלו וכיו"ב ורק לדבר מצוה, לא לשם טיול וכיו"ב, בהליכה ששומרת על הפרדה וצניעות במידת הצורך.

ואין הכוונה פנוי טכנית מבחינת תנאי השטח. שכן כל הדיון הזה נוצר בעקבות מקום בו יש מבנה שבנוי צמוד ומחובר לכותל המערבי והוא מצמצם מאד את "השטח הפנוי" מבחינה הלכתית. (משום שמהצד החיצוני של הכותל המערבי ועד לצידו המזרחי של מבנה זה יש כ-14 מטר!).

לכן לסיכום הדברים, זיכה אותנו רבש"ע לעשות את החשבון שהיה צריך להעשות בגוף הספר. רק שאגב שיטפיה לא נעשה שם כהלכתו. ואין צל של ספק שאת החשבון הזה עשה הרב גורן בבואו לתת הנחיות למהנדס ששירטט לו את המפות. משום שלדיוק כזה לא יכול לרדת מהנדס שאינו מונח בעומק השיטה לפרטיה.

כעת זיכה אותנו ד' להוציא אל האור "מקחו של צדיק" לברר את חשבונו האמיתי של הרב גורן. ובררנו שהנתונים שהניח הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל לפתחו של יבלחטו"א הגאון הרב דוב ליאור שליט"א מדוייקים להפליא!

לסיום

ישנם קוראים שאולי שואלים את עצמם לשם מה כל כך הארכת בדברים כ"כ פשוטים! התשובה היא מכיון שעד לרגע כתיבת שורות אלו ממש עדיין ת"ח רציניים סבורים שהרב גורן העמיד את המזבח לגמרי כקונרד שיק. וכל השירטוטים של שיטת הרב גורן המובאים בספרים שונים והנפוצים עד היום מציגים כך את שיטתו.

היה מאד חשוב לבסס ולהוכיח חד משמעית את שיטתו האמיתית. ואני מקווה שהדברים יתקבלו על לב תלמידי החכמים ומכאן ואילך כל דיון בשיטת הרב גורן יתחיל מנקודת מוצא זו. לא יתכן שחצי יובל לאחר הדפסת הספר וכיובל לאחר כתיבתו דברים אלו עדיין נשארו מעורפלים. לכן טרחתי להוכיח זאת.

מאידך, ישנם קוראים ששואלים את עצמם אתה צודק. אבל בשביל מה אתה טורח להסביר שיטה שלא כולם חוששים לה, שלכאורה היא לא העיקרית, יש עליה עוד כמה וכמה קושיות. אז זה לא כ"כ חשוב מהי באמת שיטתו! התשובה היא משום היא גופא, העובדה ששיטתו מוצגת בטעות, כפי שהוכחנו מדוע זו טעות, לענ"ד גרמה בעקיפין לכך שהיא נהפכה ברבות הימים כמעט ל"חוכא ואיטלולא" בעיני חלק מהעולים ולכן לא חוששים לה.

לכן אדרבה ככל שנברר אותה לאשורה כן היא תהפוך לשיטה יותר מובנת, יותר הגיונית, ויהיה יותר ברור מדוע יש לחוש לה. כעת נעשה אמנם רק צעד ראשון בכיוון זה.

אני חוזר ומדגיש לדעת אאמו"ר שליט"א חובה להקפיד לחוש לשיטה זו במסלול ההליכה בפרק בקטע מסויים בצד המערבי. כפי שפרטתי את ההדרכה לגביו לעיל בתחילת המבוא עיין שם.

אני מדגיש שוב, כל הבירור הנוכחי בתגובה זו הוא רק כיצד בדיוק מיקם הרב גורן בספרו את השיתין של המזבח ע"ג הנקב שבצאכרא. חשבון זה הוא כלל לא "סוף פסוק" הלכה למעשה. משום שיש עוד כמה עקרונות חשובים שיש לברר כפי שציינתי לעיל בהקדמה ולקחת אותם בחשבון ולשכלל אותם עם חשבון זה ורק אז לקבוע את הגבולות המדוייקים למעשה. בינתיים יש להקפיד על ההדרכה שפירטתי לעיל. אך זה מה שרצינו בס"ד להוכיח ולברר בתגובה זו. ונסיים בתפילה "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". "ומלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים".