להכריע, דווקא עכשיו

"מלוא כל הארץ משפט" זו אולי המציאות שנוצרה ב-20 השנים האחרונות, אבל זו לא המציאות האידיאלית.

עינת קורמן , ט"ז באייר תשע"ח

עינת קורמן
עינת קורמן
צילום: יח''צ

השבוע פתחה הכנסת את מושב הקיץ שצפוי להיות מעניין במיוחד דווקא משום הדרמה שהתחוללה בסיום מושב החורף.

יציבותה של ממשלת נתניהו עמדה אז במבחן, והכנסת מיהרה לחוקק חוקים ולו רק בקריאה ראשונה, כדי להבטיח את רציפותם גם בהמשך, אם תיפול הממשלה ובעקבותיה הכנסת.

אבל הממשלה ה 34 חיה ונושמת, והכנסת פתחה את מושב הקיץ ועל סדר יומה עניינים לאומיים כבדי משקל: הטרור החקלאי, בעיית המסתננים, קיזוז כספי הרש"פ, חוק ההסדרה, חוק הלאום ומעל כולם חופפת פסקת ההתגברות.

ב-70 שנות קיומה השכילה מדינת ישראל לבנות כלכלה יציבה, פיתחה תעשייה מתקדמת, בנתה ערים וסללה כבישים, קידמה אוכלוסיות מוחלשות אבל קצת הזניחה את זהותה כמדינה יהודית ודמוקרטית.

הוויכוחים הקשים סביב שולחן הוועדה שדנה בחוק הלאום, הקושי לפתור את בעיית המסתננים והשתרשותם בישראל, המאבק היומיומי על ביטחוננו כאן אל מול המחבלים (גם בחקלאות) והרשות הפלסטינית המממנת אותם - מעידים על הפערים התפיסתיים העמוקים בין קבוצות בחברה הישראלית, ועל נטישת הערך החשוב של הלאומיות היהודית כבסיס לקיומה של מדינת ישראל.

"לאחר שהוגלה העם מארצו בכוח הזרוע שמר לה אמונים בכל ארצות פזוריו,... ומתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו היהודים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה" נכתב במגילת העצמאות, אבל נדמה שהקשר ההיסטורי והמסורתי מתרופף ככל שמדינת ישראל הופכת להיות פחות יהודית ויותר ''ככל העמים".

כשאנו שומעים על גלי אנטישמיות באירופה וגם בארה"ב, וכשאנו רואים על העולים החדשים עוזבים חיי נוחות כלכלית ומגיעים לארץ, אנחנו מבינים שאין מקום אחר שטוב לחיות בו ומדינת ישראל היא מקלטו של היהודי, ויותר מכך – היא מקומו הטבעי בעולם.

אבל כשאנחנו רואים תמיכה חסרת תקדים באנשים שהגיעו לארץ באופן לא חוקי, כשהחקלאים עומדים חסרי אונים מול הפגיעות על רקע לאומני, וכשממשלת ישראל חושבת פעמיים אם לקזז את כספי משכורות המחבלים מכספי המע"מ שהיא מעבירה לרשות הפלסטינית – אנחנו מבינים שיש עוד עבודה רבה לחזק את הקשר ההיסטורי והתרבותי שהיה כל כך ברור לבן גוריון וחבריו.

זו שעתה הגדולה של ממשלת ישראל והכנסת, וכן, גם של בית המשפט העליון. אנחנו רוצים מדינה יהודית, אנחנו רוצים לעמוד על שלנו מבלי לחשוש מה יגידו, אנחנו רוצים שערכי מדינת ישראל כפי שמובאים במגילת העצמאות לא יהיו סיסמה בלבד ביטוי לדרך שיש ללכת בה.

"מלוא כל הארץ משפט" זו אולי המציאות שנוצרה ב-20 השנים האחרונות, אבל זו לא המציאות האידיאלית. יש ערכים שעליהם לא נתפשר, לא בפסיקות של בג"ץ, לא בחקיקה הססנית של הכנסת, ולא במדיניות כושלת ומזגזגת של הממשלה. דווקא עכשיו, כשהנושאים הלאומיים הבוערים עומדים בפני הכרעה – זו הכרעה גם על מקומה של הכנסת, על כוחה של הממשלה, ועל מעמדו של בית המשפט העליון ביניהן.

חזרה לערכי מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, תוך התחשבות במיעוטים שנמצאים כאן כחוק, היא דרך יהודית, ערכית, מוסרית ומיטיבה. האיזון בין שלוש הרשויות יחזור אם כל אחת מהן תדע את מקומה ותפקידה, ותשרת נאמנה את הציבור בישראל.