ל"ב טו"ב

דבר תורה לל"ג בעומר ופרשת בהר

הרב חגי לונדין , י"ז באייר תשע"ח

אופטימיות. הרב לונדין
אופטימיות. הרב לונדין
צילום: קהלים

ימי ספירת העומר, הימים בהם מתו תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה, הם ימים שבהם אנו מגבירים את העבודה המידותית שבין אדם לחברו (לכן בימים הללו אנו לומדים פרקי אבות - משניות שמשמשות בש"ס כהקדמה לדיני ממונות - ומלמדות אותנו כיצד להתנהל נכון במערכות היחסים שבין אדם לחברו).

המקובלים דורשים שימי ספירת העומר מחולקים לשני חלקים - 32 ימים עד לג בעומר ואז עוד 17 ימים עד שבועות. בגימטריה ל"ב טו"ב - אלו ימים שבהם אנו מגבירים את הלב הטוב. פרשת בהר היא פרשה שעוסקת כיצד אדם נהיה בעל לב טוב. אחת הדרכים היא באיסור התורני לקחת נשך ותרבית (ריבית). נ

שך מלשון נשיכה. אדם נוגס בבשר החי של השני. האיסור לקחת נשך וריבית נובע מעיקרון רוחני: אסור לעשות רווחים תוך ניצול חולשה של השני. כאשר אדם מלווה בריבית הוא מנצל את הנזקקות של השני לכסף. הרווח הוא לא על עבודה יצרנית אלא על הזמן בו הכסף נמצא אצל הלווה.

חז"ל מלמדים אותנו פה עיקרון חשוב: זמן לא שווה כסף, עבודה שווה כסף! כאשר ישנה עבודה אזי גם מגיע הרווח, אבל הרווח הוא לא מטרה בפני עצמה. אנחנו לא באנו לעולם על מנת ליצור רווחים קלים אנו באנו לעולם בשביל ליצור. ליצור מערכות יחסי גומלין בין אדם לחברו, ומתוך כך לפתח את המציאות.

האיש שמלמד אותנו שהעיקר הוא לא הרווחים אלא היצירה והקדושה הוא רבי שמעון בר יוחאי, שיום פטירתו הוא בל"ג בעומר, אותו רבי שמעון שמסביר לחכמים שהפיתוח הכלכלי והרווחי של הרומאים הוא חסר תועלת - "כל מה שתקנו  - לא תקנו אלא לצורך עצמם" (שבת לג, ב).

הפיתוח שעם ישראל מנחיל לאנושות הוא אחר - פיתוח כלכלי ורווחי שלא מנצל אחרים אלא בונה ביחד את העולם.



טוען....