האם יש קשר בין הכותרות השבוע?
האם יש קשר בין הכותרות השבוע?

1. לכאורה לא אמור להיות קשר בין הידיעות השונות בעיתון, אבל השבוע היה. הדיווח הראשון שקראתי סיפר על נאום אבו מאזן. בדיוק בשבוע שבו נתניהו חשף מידע כל כך חדש, אבו מאזן חזר על שקרים כל כך ישנים.

"שיעור ההיסטוריה" של יו"ר הרשות הפלסטינית כלל את הטענה כי היהודים נרדפו באירופה רק כי עסקו בהלוואות בריבית ובבנקים, ללא קשר ליהדותם. הוא הוסיף וקבע כי מדינת ישראל היא מפעל כיבוש אירופי שאין לו שום קשר ליהדות.

אבל אז דפדפתי אל הידיעה החדשותית הבאה, שפתאום נראתה כמענה לדברים: השבוע נחשפה תגלית חדשה בחקר המגילות הגנוזות. החוקרים השתמשו לראשונה בטכנולוגיה שפותחה במקור בנאס"א כדי לסרוק מחדש את הכתבים העתיקים, ולהפתעתם הצליחו לפענח לפתע קטעים מ"מגילת המקדש", וכן את המילה "זמרא".

החוקרים סבורים כי מדובר בפסוק א' מתוך פרק קמ"ז בתהלים, שהיה חסר עד כה: "הללויה כי טוב זמרה אלוקינו, כי נעים נאווה תהילה". פנינה שור מרשות העתיקות אמרה על התגלית: "כל פירור שאנחנו מוצאים משלים את הפאזל הגדול והבלתי נגמר, ומעורר התרגשות אדירה". מדובר בקטעים של תפילה, שנכתבו בארץ ישראל לפני אלפיים שנה בעברית. אנחנו ממשיכים את הזמרה הזו גם היום. תגובת אבו מאזן לידיעה לא נמסרה.

2. הדרך הכי יעילה למנוע אסונות בטיולים היא לא לצאת בכלל לטיולים. הדרך הכי יעילה למנוע אסונות במדורות היא לא להדליק בכלל מדורות. הדרך הכי בטוחה לא לטעות אף פעם היא פשוט לא לעשות כלום, וגם להגיד תמיד שמישהו צריך להחליט עבורנו (משרד החינוך, משרד הביטחון, העירייה, חדר מצב, הכבאים, החזאים).

אבל הדרך היחידה לחיות, להתפתח, להעביר לילדים מסר בריא ולא מבוהל, ולא לגדל אותם בתוך צמר גפן – היא פשוט לקחת אחריות. המסקנה מהאסון אינה להפסיק לפעול, אלא להפעיל שכל ישר, לבדוק את המציאות בשטח, להתייעץ עם הגורמים המוסמכים ולקבל ביחד החלטות נבונות. ציטטו פה הרבה בימים האחרונים, ובצדק, את המילים "ונשמרתם לנפשותיכם". זה נכון, אבל צריך להוסיף להן את המילים "ובחרת בחיים".

3. ביום רביעי שעבר בלילה טסתי לארצות הברית. הרגשתי תכונה כלשהי במטוס, ובירור קצר העלה שיחד איתנו טסים השרים גילה גמליאל, ישראל כץ ונפתלי בנט, בדרך לוועידת ה"ג'רוזלם פוסט" שתיערך ביום ראשון. כשנחתנו, ביום חמישי, התחילו להגיע הידיעות על הטביעה בנחל צפית. לאורך היום התבררו ממדי האסון. במוצאי שבת ביטל השר בנט את השתתפותו בוועידה וחזר ארצה, לביקורי ניחומים אצל כל עשר המשפחות.

טסתי בחזרה לישראל בהמשך השבוע, ושוב ניכרה תכונה במטוס, הפעם בגלל שר הביטחון אביגדור ליברמן, שהשתתף בוועידה וחזר לישראל רק אחריה. לפני ההמראה בדקתי וראיתי שמאז האירוע הקשה ליברמן הוציא רק הודעה קצרה אחת: "הראש בוושינגטון אבל הלב עם משפחות הנספים, מערכת הביטחון תמשיך לסייע בכל דרך".

הגיוני וטבעי שליברמן ירצה להתנער מהסיפור ולטעון שאין לו ולמשרדו כל קשר למכינות הקדם צבאיות, ושמדובר באחריות משרד החינוך בלבד. אבל איך שנחתנו והקליטה חזרה, עשיתי גוגל. מספיק לכתוב "ליברמן + מכינת עלי" כדי להיזכר במאות (!) הכותרות מהשנה האחרונה: "ליברמן דורש לקיים שימוע לרב לוינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה נאלץ לבלום אותו", "ליברמן מאיים שמשרד הביטחון יפסיק להכיר במכינה הקדם צבאית ביישוב עלי", "בעוד בצה"ל מנסים להנמיך להבות, מנכ"ל משרד הביטחון שלח מכתב איום חדש לראשי המכינה: פיטורים מיידיים של הרב או סנקציות".

כשאפשר להשתלח במכינות בכותרות מפוצצות וחסרות כל משמעות מעשית – הן תחת אחריות משרד הביטחון. כשצריך לטפל בטרגדיה ובנוהלי הטיולים של המכינות – הן פתאום לא קשורות למשרד.

4. והנה עוד משהו שקשור לכותרות דרמטיות ולמציאות שמאחוריהן: אנחנו רגילים לשמוע פעם בכמה חודשים בראש הכותרות, על "קרע עם יהדות ארצות הברית" או "זעם בקרב יהודי אמריקה". זה קורה בדרך כלל סביב סוגיית נשות הכותל או הגיור. ובכן, יצא לי להשתתף בשבוע האחרון באירועים יחד עם אלפי יהודים אמריקאים, שדווקא לא זועמים כלל. בבית ספר פרטי לבנות פגשתי מאות תיכוניסטיות מהציבור המכונה "מודרן אורתודוקס", יחד עם אימותיהן.

רובן באות ללמוד כאן בארץ לפחות שנה, וחלק משמעותי גם עושה עלייה. שוחחתי עם השופטת החרדית החדשה והמדוברת באמריקה, רחל פרייר, שמשתייכת לחסידות ושמה בובוב. היא סיפרה לי על ילדיה שגרים בארץ ועל הטיסה שהיא מתכננת ארצה כדי להיות בל"ג בעומר במירון, כמנהגה. בפילדלפיה נחשפתי לקהילה אחת של מאות משפחות – מחילונים ועד חרדים, מישראלים ועד אמריקאים. הם מתפללים בכמעט עשרה מניינים שונים במבנה ענק, שהוא לא רק בית כנסת אלא מרכז הרצאות, תרבות ופנאי.

בארץ הם ודאי היו מתחלקים לעשר קהילות שונות, אם בכלל הייתה להם קהילה. באיצטדיון ה"סיטי פילד" בניו יורק ארגן השבוע ה-OU, איחוד הקהילות האורתודוקסיות, אירוע לימוד תורה לאלפי בני אדם. גברים ונשים, ישראלים ואמריקאיים, צעירים ומבוגרים גדשו את איצטדיון הבייסבול הזה שהפך לבית מדרש ענק.

נכון, ברור שהציבור הזה לא מייצג ומשקף את כל יהדות ארצות הברית. ובכלל, רוב יהודי אמריקה הם לא "אורתודוקסים" או "רפורמים" באופן רשמי. הדור הצעיר בעיקר מנותק ומרוחק, ולא משלם דמי חבר לאף אחד. אבל המפגש הזה נותן קצת פרופורציות.

לא ייתכן שבכל פעם שהודעת דובר של התנועה הרפורמית באמריקה מכריזה על "משבר", אנחנו נעשה העתק-הדבק ונאמץ גרסה בלעדית. בכל פעם ש"יהודי אמריקה חשים אכזבה", אפשר גם לדווח ש"יהודי אמריקה חשים הקלה". להגיד היום משהו חד משמעי על יהודי ארצות הברית, זה בערך כמו להגיד משהו חד משמעי על יהודי ישראל.