ירושלים שכונות סביב לה

קצת מספרים על ירושלים 51 שנים מאז שחרורה

ד"ר יוסי שפנייר , כ"ב באייר תשע"ח

ד"ר יוסי שפיינר
ד"ר יוסי שפיינר
צילום: עצמי

יש מי שיחלוק על טיב השינויים שהתרחשו באזור מאז שחרור העיר בשנת תשכ"ז, יש מי שיראה כמה עוד נדרש לעשות, אך אין כמעט חולק על כך שבחמישים ואחת השנים האחרונות חל כאן שינוי משמעותי.

מעיר של 266 אלף תושבים בשנת 1967 שכללה 197 אלף יהודים (74% מתושבי העיר) ו 68 אלף ערבים ואחרים (26% מתושבי העיר), הגענו למצב כיום שיש בירושלים למעלה מ 850 אלף תושבים מתוכם 534 אלף יהודים ואחרים (שהם 63% מאוכלוסיית העיר) ו315 אלף ערבים (שהם 37% מאוכלוסיית העיר). הנתונים הם משנת 2014 על פי השנתון הסטטיסטי לשנת 2016 (סעיף 4).

אוכלוסיית העיר ב 50 שנה מאז איחודה השלישה את עצמה וזה בוודאי לא עניין של מה בכך. ירושלים היא העיר הגדולה בישראל. יש מי שיציין, ובצדק,  שהיחס באחוזים בין האוכלוסייה היהודית לערבית מלאחר מלחמת ששת הימים השתנתה לרעת האוכלוסייה היהודית שירדה מ 74% ל 63% ביחס היהודים לערבים ואוכלוסיות אחרות. זאת מסיבות מגוונות שלא ניכנס אליהן כאן אך עם כל זאת העיר שינתה פניה ויש על הרבה לברך ולהתהדר.

אם ניקח לדוגמא את צפון ירושלים, על פי נתוני השנתון הסטטיסטי לשנת 2016 עולה שבשכונת פסגת זאב שהיא השניה בגודלה בירושלים (לאחר רמות אלון) מתגוררים למעלה מ 41000 תושבים לפי חלוקה כללית: 18500 תושבים בשכונות צפון והמרכז. ו22500 תושבים במזרח במערב ודרום.

בנווה יעקב מתגוררים למעלה מ 22000 תושבים. סה"כ בגוש הצפון מזרחי של ירושלים הכוללות את שכונות פסגת זאב ונווה יעקב גרים כיום למעלה מ 63000 תושבים יהודים שהם כ 12% מהאוכלוסייה היהודית של ירושלים.

חשבון נפש של חמישים ואחת שנה

אם ניקח את לוחמי מלחמת ששת הימים שנמצאים עימנו ושלחמו באזור ירושלים, שהצעירים שבהם הם כיום בני 70, ונשאל אותם היכן הייתם ערב מלחמת ששת הימים ומה היה חזונכם באותם ימים לגבי ירושלים העתידית? היינו מקבלים בוודאי תשובות מגוונות.

אני מסופק אם מישהו מהם היה רואה לנגד עיניו וחזונו לימים, כשיהיה בן 70, לראות את ירושלים כעיר הגדולה בישראל המתקרבת לתשע מאות אלף תושבים עם שכונות גדולות הסובבות אותה, עיר שבה רכבת קלה מחברת את מרכזה עם שכונות הצפון ועוד קווים בשלבי ביצוע שונים. עיר שרכבת מהירה תחבר אותה בעוד זמן קצר עם השפלה.

עיר שהיא מרכז לפיתוח טכנולוגי עשיר, עיר שבה שכונות גדולות בנות עשרות אלפי תושבים יושבות כיום על מקומות שבהם היו עמדות של ליגיונרים אליהם צפו חיילינו מהעמדות שלהם בירושלים המחולקת לעבר: גילה, גבעת המבתר, רמות, גבעת חנניה [אבו תור] ועוד.

עיר שעד לפני חמישים ואחד שנה היו שכונות שהיה מסוכן להסתובב בהן משום שצלפים ירדנים צלפו מידי פעם לעברם, ולעיתים פצעו ופגעו בתושבים תמימים. בשכונת ימין משה, בקיבוץ רמת רחל, בשכונת ממילא וסנהדריה.

חשבון נפש מעין זה צריך להיעשות על ידי כל אחד מאיתנו על מנת להעריך ולראות את ההתפתחות המשמעותית של ירושלים במשך החמישים ואחת השנים מאז איחודה.

שכונת רמות יפה יותר

ביום ירושלים אני אוהב לחזור ולעיין בקטעים נבחרים שכתב אורי אליצור ז"ל בבמות שונות לפני שנים לא רבות, בהם היטיב לראות ולתאר את  הצדדים היפים של ירושלים: "...ירושלים של היום היא יפיפיה בינלאומית. ברור שהקוטרים משמיצים אותה: היא מתחרדת, היא מתלכלכת, היא מידלדלת, בורחים ממנה. שמענו אתכם. אם בורחים ממנה, למה מחירי הבתים כל הזמן עולים? תסלחו לי שאני לא הולך בתלם, אבל הייתי בפריז וגם ברומא, כמו ששר יהורם גאון, וירושלים יותר יפה.

באמת. היא גדולה ויפה ומוצפת תיירים, ויש בה גינות וירק, וקו רקיע מקסים, וכל הזמן בונים בה, מתחילים וגומרים, ואפילו משרדי הממשלה החדשים מרשימים ביופיים. תכתבו שנווה יעקב מכוערת ורמות איומה, תכתבו. אבל אני ראיתי שכונות הפועלים ואת הפרוורים של לונדון ושל ניו-יורק. לא נעים להיות נודניק, אבל שכונת רמות הרבה יותר יפה..." (אורי אליצור, בדעה צלולה, תל אביב 2015, עמ' 24).

ירושלים עיר שחוברה לה יחדיו.