ארץ ישראל – לא נשכח

אל תשאירו את המאבק על הארץ ל"נוער הגבעות". צריך הרבה יותר אנשים.

הרב מאיר גולדמינץ , כ"ב באייר תשע"ח

הרב מאיר גולדמינץ
הרב מאיר גולדמינץ
צילום: עצמי

לפני ימים מספר יצאה לאור חוברת נאה בשם ''אלבום היובל לשחרור השומרון".

חוברת זו מלווה את תהליך ההתיישבות הנפלא באזור השומרון, מחזירה אותנו לימים המרתקים של המאבק על הארץ, ומרוממת אותנו להודות ולהלל לקב"ה על הזכות להיות שותפים בתהליך הנפלא של "ושבו בנים לגבולם".

כשרואים איך היישובים ב"ה הולכים וגדלים, מתרחב הלב, ומתוכו פורצת הברכה "ה' אלוקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים, ויברך אתכם כאשר דבר לכם''.

דא עקא, שנקודה אחת מתוך החוברת צרמה את עיניי, ונראה לי שאסור לשתוק עליה.

בעמוד 18 נכתב: "ראשי המתיישבים הבינו, שהמאבק על תפיסת הקרקע הסתיים פחות או יותר – הסכמי אוסלו קיבעו את המציאות של שטחיA ,B   ו-C. מה שיקבע כעת את עתיד השטח הוא כמות האנשים. בבנייה רוויית דירות אפשר להכניס הרבה יותר אנשים".

ואשאל בקול גדול: על סמך מה אתם אומרים שהמאבק על תפיסת הקרקע הסתיים?! מי התיר לכם בשם עם ישראל לוותר על שטחיA  או B, שהם חלק מן הארץ שנתנה לאבותינו? האם מצוות "והורשתם את הארץ וישבתם בה" הצטמצמה בעקבות הסכמי אוסלו?!

האמת הכואבת היא, שגם על שטחי C  מתנהל מאבק יום יומי לא פשוט. הערבים נוטעים, חורשים, זורעים ובונים בכל המרחב הפתוח, תופסים לעצמם שעל אחר שעל, דונם אחר דונם, ואינם מתרכזים כלל ב"גבולות" שטחי A ו-B, אלא משתלטים על עוד ועוד קרקעות. הם עושים זאת ללא סדר וללא אישורי בניה, אלא בבתים הרחוקים זה מזה, תוך התרחבות עצומה בשטח. אנחנו, לעומתם, מצטמצמים לשטחי היישובים ולשורות הבתים צמודות הדופן שלהם, ומנסים להכניס לשטח הנתון כמה שיותר אנשים.

מה יהיה עם שאר מרחבי ארץ ישראל? מה יהיה גורלם של כל ההרים הריקים שמסביב? האם נמתין עד שהערבים ישתלטו גם עליהם?

אני פונה כאן בקריאה לכל מי שרק יכול לשמוע ולעשות מעשה:

אל תשאירו את המאבק על הארץ ל"נוער הגבעות". צריך הרבה יותר אנשים. צריך שכל ישוב יחשוב כיצד הוא יכול להכפיל את שטחו, על ידי הרחבתו לגבעה הסמוכה.

נזכור, ההתיישבות ביש"ע גדלה על ברכת המיתוס של סבסטיה. לסבסטיה לא היתה תב"ע מאושרת, היא לא היתה בתוך "קו כחול", והיא אינה "צמודת דופן" לאף ישוב קיים. מה ש בהחלט היה בה, זו קריאה גדולה בזכותו של העם היהודי להתיישב בכל מרחבי ארץ ישראל. צריך להמשיך את הדרך, ולהקים כמה שיותר ישובים חדשים, כדי שהמרחב כולו יהיה יהודי.

אפנה גם לראשי ההתיישבות ולחגי הוברמן שכתב את החוברת: אל תכנעו לחולשות זמניות ולהסכמים כושלים. קחו את הרוח הגדולה שמתוכה צמחה כל ההתיישבות ביש"ע, אותה רוח שכל כך היטבתם לתאר בחוברת, והמשיכו אותה הלאה. המשיכו, כי המטרה אינה רק הגדלת היישובים הקיימים והוספת מתיישבים בתוך השטח הנתון. המטרה המרכזית היא ירושת הארץ, הארץ כולה. בין במקומות שאנו יושבים בהם כעת, ובין במקומות שעדיין לא. התאמצו להמשיך בדרך הנפלאה שהתחלתם עם הקמת גוש אמונים, כי בידכם הדבר!

אציין, כי שוחחתי על כך עם ראש מועצת השומרון מר יוסי דגן, והוא הסכים כי נפלה שגגה בדברים (שלא הוא כתב), וודאי שצריך להתיישב גם מעבר לגבולות הישובים הקיימים.

בטוחני, שלדעתו שותפים גם אחרים, ודברי אלו לא יהיו אלא זירוז לרצון פנימי שקיים. דחיפה קדימה ואמונה ביכולת, תמציא גם את הדרך לביצוע.

לסיום אזכיר את דברי הרב צבי יהודה, הכל כך מוכרים לנו, וכל כך נוגעים בנקודה זו הכואבת:

"איפה חברון שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה שכם שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה יריחו שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה עבר הירדן שלנו?! איפה כל רגב ורגב? כל חלק וחלק, של ארבע אמות של ארץ ד'?! הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהן? חלילה! חס ושלום!"